Home Img

מערך הדרכה לבניאס

בניאס

אתר על מקור נחל החרמון (מעין הבניאס, מספק רבע מספיקת הירדן) , ועל אחד הצירים המרכזיים מא”י\צידון לסוריה\דמשק (מסעף צפוני של “ויה מאריס”!). סביבות האתר פוריות, ובניאס נודעה גם כאסם התבואה של דמשק.

בתקופות המקראיות לא ידוע על ישוב במקום, אך קרמיקה מקראית שאותרה במקום מלמדת על נוכחות כבר אז.

יתכן כי המערה היתה מתחם פולחני כבר בתקופה הכנענית. בתארו את “הארץ הנשארת”, ספר יהושוע מציין:

יהושוע יג 5: ..מִבַּעַל גָּד, תַּחַת הַר-חֶרְמוֹן–עַד, לְבוֹא חֲמָת.

Joshua 13:5:  “..from Baal Gad below Mount Hermon to Lebo Hamath.”

* “לבוא” מזוהה בבקעת הלבנון, מצפון לבעל בק, ויתכן כי “בעל גד” נסגד בבניאס.

רוב המקורות, והממצאים, הם מהתקופה ההלניסטית ואילך, ונראה כי בניאס החליפה את תל דן כישוב מרכזי באזור. לדעת בן דב כיון שה”פקס רומנה” ביטל הצורך בביצורים.

קדושת המקום החלה כנראה להתפתח בשל המערה הניסית שכך מתאר אותה י.ב.מ:

מלחמת א כא ג (404): “שם מתרומם אחד מראשי ההרים לגובה אין חקר ובצלע ההר מלמטה נפתח פי המערה עוטה סבך, ובתוך המערה בקיע  לתהום עמוקה מאד, והיא מלאה מי מנוחות, וחוקרי עומק המים לא יכלו להגיע עד תחתית המצולה גם בחבל ארוך מאד. מירכתי המערה הפונים החוצה פורצים מעיינות ושם מוצא הירדן לדעת אחדים”.

Wars 1,21,3 (404):where is a top of a mountain that is raised to an immense height, and at its side, beneath, or at its bottom, a dark cave opens itself; within which there is a horrible precipice, that descends abruptly to a vast depth; it contains a mighty quantity of water, which is immovable; and when any body lets down any thing to measure the depth of the earth beneath the water, no length of cord is sufficient to reach it. Now the fountains of Jordan rise at the roots of this cavity outwardly; and, as some think, this is the utmost origin of Jordan.”

 ואכן דרך זריקת קרבנות למערה למדו הקדמונים שהם בד”כ טובעים וצפים אח”כ במקורות הירדן.

הראשון להזכיר את המקום הוא פוליביוס המתאר כי בפאניון התרחש הקרב המכריע בין אנטיוכוס הג’ לתלמי הה’ בו הראשון ניצח בעזרת פילים ובעקבותיו עברה א”י להיות בשליטה סלבקית (~200 לפנה”ס).

מיהו פאן?

פאן נודע גם במיתולוגיה הרומית כפאונוס. הוא מתואר בד”כ כ“סאטיר” – חצי גוף תחתון כתיש, וחצי גוף עליון כאדם, אך עם קרניים וזקן תיש. הוא נודע ביכולתו לשעשע, ואביו, הרמס השתמש בו בנעוריו לשעשע האלים, אך בהמשך פאן ירד לארץ והיה לחלק מפמלית דיוניסוס. הוא נודע כרודף נשים, ובעיקר נימפות, אך היתה זו התאהבות חד צדדית

א. כשהתאהב בניפמה סיריניקס באופן חד צדדי, פנה לאלים לעזרה, אך הם הפכו אותה לקנה. באבלו חתך את הקנה לגדלים שונים ויצר מהם חליל (=”חליל פאן”, או “סירינקס”).

ב. אח”כ התאהב באקו (=הד) ומשסירבה לו שיסע בה את כלביו, ומאז רק הד קולה נותר..

ג. מנגד כאשר הצליח לממש את אהבתו לנימפה פיתיס הרג אותה בוריאס (אל הרוח הצפונית) כיון שחשק בה גם כן. במקום מותה צמח עץ האורן אשר מאז הוא מקודש לפאן.

פאן התגורר במערות, יערות, ומקומות שוממים, וכאשר נתקלים בו בפתאומיות, חווים פאניקה. כנ”ל כאשר שומעים קולות מוזרים ומעוררי אימה, במיוחד בלילות..

לאור הביוגרפיה שלו פאן נחשב גם לפטרון האהבות הבלתי ממומשות- הומוסיוס ואהבות נעורים..

ומה לפאן ולפניאס?

מקור סלבקי?: בקרב פניאון ב200- השתמשו הסלבקים לראשונה בפילים אשר גרמו לפאניקה בקרב התלמים, ומאז פתחו הסלבקים פולחן לפאן במקום(!).

מקור תלמי?: לתלמים היה מתחם פולחני לפאן באלכסנדריה, ובמצרים העליונה. יתכן כי הם פיתחו הפולחן במקום במהלכם שליטתם באזור במ3-. לדעת מעוז הדבר נעשה בימי תלמי הב’, אשר ייסד את עכו-פתולמאיס, ואת פילדלפיה-עמאן. והוא עשה זאת כקונטרה לפולחן השמי שנהג בתל דן השכנה!.

מקור הלניסטי?: לדעת ד. אמיר יתכן כי חיילים מצבאו של אלכסנדר מוקדון שמוצאם מארקדיה התישבו במקום ואז פיתחו פולחן פאן במקום.

בשלהי מ2- כנראה עברה פניון לשליטת היטורים, שכן ב36 היא נמסרת לקלאופטרה והיא מחכירה אותה לזנודורוס היטורי ב23-. לאחר מות זנודורוס ב20-, אוגוסטוס מעניק אותה עם הטרכון, הבשן, והגולן להורדוס (קדמ’ טו 354-364). ב19- הורדוס מוסיף לצד המתחם הפולחני לפאן מקדש “כולו שיש לבן” אותו הוא מקדיש לאוגוסטוס (מלח א כב ג,404-406), והוא גם מתואר במטבעותיה. בנו הצעיר פיליפוס היורש את צפון הארץ מכריז על העיר כבירתו, ומייסד אותה מחדש ב2\1 לפנה”ס תוך שינוי שמה ל”קיסרי-פיליפי” (קדמ’ יח ב א). תחת שם זה האתר מוזכר גם בברית החדשה.

 

ישו, פטרוס, אבן, ובניאס:

לפי המסורת הנוצרית ישו הצהיר על פטרוס ב”תשתית” חסידיו בבניאס:

מתי טז 13-18: כשבא ישוע אל סביבות קיסריה של פיליפוס שאל את תלמידיו: “מה אומרים האנשים על בן האדם, מי הוא?”. השיבו: “יש אומרים, ‘יוחנן המטביל’; אחרים אומרים, ‘אליהו’; ואחרים –’ירמיהו או אחד הנביאים’.” שאל אותם: “ואתם מה אומרים, מי אני?”. ענה שמעון כיפא ואמר: “אתה המשיח, בן-אלוהים חיים!”. אמר לו ישוע: “אשריך שמעון בר-יונה, כי לא בשר ודם גילה לך, אלא אבי שבשמים. וגם אני אומר לך כי אתה פטרוס ועל הצור [=פטרוס] הזה אבנה את קהילתי ושערי שאול לא יגברו עליה.

Mat. 16:13-18: “When Jesus came to the region of Caesarea Philippi, he asked his disciples, “Who do people say the Son of Man is?” They replied, “Some say John the Baptist; others say Elijah; and still others, Jeremiah or one of the prophets.” “But what about you?” he asked. “Who do you say I am?” Simon Peter answered, “You are the Christ, the Son of the living God.” Jesus replied, “Blessed are you, Simon son of Jonah, for this was not revealed to you by man, but by my Father in heaven. And I tell you that you are Peter, and on this rock I will build my church, and the gates of Hades will not overcome it.

.

האמנם ישו ופטרוס היו בקיסריה-פיליפי??

למרות המסורת הנוצרית החזקה, הכתובים אינם מציינים במפורש שישו היה בקיסריה פיליפי!!!.

לפי מתי ישו הצהיר על בכורת פטוס כשהם הגיעו אל  “סביבות קיסריה של פיליפוס” (מתי טו 13), ולפי מרקוס זה היה ב “הכפרים שבאזור קיסריה פיליפי” (מרק ח 27)!!. לוקס אינו מציין מקום הארוע, ויוחנן אינו מזכיר את הארוע כלל.

האם ישו התיחס למערת פאן??

בעת הצהרת בכורת פטרוס, מסים ישו באימרה ש”שערי שאול לא יגברו [על קהילה זו]”. יש הסוברים כי ישו התכוון למערת פאן, כיון שלפי עדות יוספוס היא “תהום עמוקה מאד” שבפילוסופיה היוונית מחברת לעולם השאול. שמא ישו עמד על אחד הסלעים, הצביע עליו באומרו “על סלע זה”, ואח”כ הצביע על המערה באומרו “שערי שאול”????.

ההצעה מפתה, אך יש לזכור כי מתי מוסר כי כל הארוע היה “בסביבות קיסריה-פיליפי” (לא בעיר עצמה), ומרקוס מוסר כי הארוע היה בכלל “בכפרים בסביבות קיסריה-פיליפי”!.. אכן רוב החוקרים מניחים כי הארוע קרה לאורך דרך ראשית, ולא בישוב מסוים.

מדוע ישו בחר להצהיר על פטרוס דוקא בקיסריה-פיליפי?

אפשרות א: לכאורה מקום רחוק, הרבה יותר מהר האושר, טבחה, או כורסי. לדעתי ישו לקח את תלמידיו עד לשם כדי להצהיר את ההצהרה על פטרוס דוקא בעיר גדושת אליליות, ובניאס הצטיינה בכך!!!

אפשרות ב: במתי יא ישו מקלל את כפר נחום, כורזים, ובית צידה. יתכן כי הדבר מעיד כי יש משבר בפעילותו בצפון הכנרת, ואז הוא עובר צפונה יותר, לבניאס, ומנסה שם את מזלו..

אפשרות ג: שתי התשובות נכונות..

לאחר מות פיליפוס (33) העיר עוברת לבעלות רומית ישירה כחלק מ”פרובינקיה סוריה”, אך ב37-44 היא נהית בנחלת אגריפס הא’, וב54 היא נהית בנחלת אגריפס הב’. ב61 הוא מייסד העיר מחדש בשם “נירוניאס” לפי בקשה מהקיסר (..) ומושל בעיר עד 90 לערך. יוספוס מציין כי אגריפס הב’ פיאר את העיר בתיאטרון (קדמ’ כ ט ד), וכן מוסיף ברחובותיה מונומטים ופסלים (מלח’ א 514). לאחר מותו העיר מסופחת לפרוביניקית “סוריה-פיניקיה”.

בימי המרד היהודי הגדול המושל וארוס אוסר את יהודי העיר, ובהמשך טובח אותם (חיי יוסף יא), ובמהלך המרד אספסיאנוס וטיטוס ביקרו במקום (מלח’ ג 444, ז 23-24), ולאחר המרד טיטוס שהה בעיר תקופה ארוכה וצפה במשחקי גלדיאטורים ו”בסטיאדי” בהם שותפו שבויי המרד (מלח’ ז ב 1). טרם אותר האמפיתאטרון של בניאס, אך יתכן גם כי כולו היה בנוי במקור מעץ..

בניאס בתקופה הרומית המאוחרת:

המקורות ההיסטורים לתקופה זו קטועים, יהודים בלבד, ובחלקם אגדתיים:

א.      במ2 עדות לרב שמוצאו מ”קיסריון”.

ב.      במ4 דיון על נושאים הילכתיים הקשורים לפאניון.

ג.        ירושלמי תרומות ח:יב מספר על מעון של דיוקלטיאנוס בפאניאס, וכיצד הוא דורש את הופעת חכמי טבריה במוצ”ש. החכמים מצליחים להופיע לפגישה בזכות הארגונאוטים המעבירים אותם בסטיקס מתחת ליבשה..כמה שהסיפור נראה דמיוני מעוז סבור שהארמון שנחשף הוא אכן של דיוקליטיאנוס..

העדות הארכיאולוגית משלימה יפה את המידע ומלמדת על אופיה הפאגאני בעליל של העיר:

א.      ארבע כתובות יווניות בקיר שלצד המערה מכיל כתובות הקדשה יווניות ובהם מידע רב.

ב.      מטבעות רומיים מלמדים שבעיר היה פולחן לפאן, טיכה, זאוס, ומאיה. היא אף מכנה עצמה “קדושה ועיר מקלט”. למעט מקדש פאן מקדשים אלו טרם אותרו..

ג.        כתובת מאפרודיזיאס המציינת מנצח בתחרויות “פאןקרטיון” של קיסריה פאניאס ב165 מלמד על תחרויות אתלטיות שהתקימו בעיר במ2.

בניאס בתקופה הביזנטית:

העיר הופכת לנוצרית עוד מראשית התקופה הביזנטית, אם כי באופן תמוה לא בגלל הזכרון של מקום שיבוחו של פטרוס, אלא בגלל מסורת מקומית הטוענת שבבניאס התרחש נס ריפוי האישה זבת הגם (לוקס ח 43-48) (לפי הטקסט די ברור שזה קרה בכפר נחום..), שבתגובה הציבה פסלו בביתה, והוא נחשב לפסל הקדום ביותר של ישו.

 אלו העדויות לפולחן נס זה בעיר:

עדות אבסיוס: מציין שראה במו עיניו פסל במקום לזכר ריפוי האישה זבת הדם. אם זאת בימיו הוא מציין שרוב העיר פאגאנית.

עדות תיאודוסיוס: ראה את “פסל ורוניקה” בכנסיה שישנה בעיר.

עדות מלאלאס (מ6): מציין ששם האישה היה ורוניקה, ושהיא בעצמה הקימה הפסל לאות תודה. מלאלאס אף מתפאר בכך שהאישה כתבה מכתב על הנושא ל”הורדוס בן פיליפוס” (צריך להיות הפוך..), ושהוא מצא את המכתב..

עדות ויליבלדוס: הפסל מברונזה ולידו תמונה של ורוניקה כורעת. על הפסל ישנו מטפס שאם משרים אותו במים ושותים את המים, יש להם יכולת ריפוי.  לדעת מעוז היו אלו פסלים של איזיס וסראפיס שנוצקו להם זהויות חדשות בתקופה הביזנטית. חוקר אחד הציע  שהפסל הוא בכלל של הדריאנוס שהוצב במקום ב118, עם האנשת הפרוביניקיה כורעת לידו. בהמשך הדמויות והכיתוב היטשטשו וכך נוצקה לו משמעות חדשה..

* מסורת מקומית מאותם ימים מספרת שבימי יוליאנוס הוא החליף פסל זבת הדם בפסלו שלו, אך הוא נפגע ממכת ברק.

בכל מקרה העיר נוצרית ברובה, וכבר בועידת ניקיאה משתתף מבניאס.  נציג העיר היה גם בועידת כלדקון, ובמ7 יליד העיר היה לפטריארך ירושלים. בשלהי התקופה עדות להתמעטות רבה של האוכלוסיה. לדעת מעוז הדבר נגרם ממגיפת 2\541.

האם היו יהודים בבניאס הביזנטית?: בכתובת פסיפס רחוב מוזכר “ותרנגולה עלייה דקיסריון” (שורה 16). תרנגולה – כנראה מקום קלעת נמרוד בהמשך. בניאס עצמה מוכרת מהתלמוד בשם “קיסריון” (תרגום ירושלמי לבראשית יד 14, דברים לד 1; תוספתה סוכה א 6; מכילתא ב-כא, ועוד.

אפיפאניוס (320-403) מצידו מציין כי בבניאס חיו יהודים-נוצרים מכת האביונים.

בניאס בתקופה המוסלמית: לאחר הכיבוש הערבי העיר משנה פנה לבאניאס.

עדות מוקדסי: “העיר בניאס בקצה החולה לרגלי ההר. החיים בה מרווחים והעשירות מרובה בה יותר מאשר בדמשק. אחרי כיבושה של טרסוס [שפלת קיליקיה] ע” הביזנטים [965] הגרו לכאן רוב תושבי מחוזות הספר והגדילו את האוכלוסיה, שמספרה גדל מיום ליום.. להם נהר קר מאד והוא יוצא מ”הר השלג” וזורם בתוך העיר. העיר היא בית אוצר לדמשק. מימי משקים שטחי כותנה ואורז. העיר טובה לתושביה ונמצאת בתוך נוף יפה של כפרים נאים..”.

האם היו יהודים בבניאס המוסלמית-צלבנית?

עדות גניזת קהיר: גניזת קהיר מלמדת על נוכחות יהודית משגשגת בעיר בתקופה המוסלמית. מכתב אחד הוא “קרב יוקרה” בין גאון אחד למתחרהו. אחד הנושאים הוא ביקור “ראש סדר בניאס” בבית כנסת הגדול והדרישה כי שולח המכתב יצוין בשמו המלא כאשר האורח יגיד “מי שבירך”.. תעודות אחרות ומקורות מלמדים שבניאס כונתה אז “מדינת דן”. והיה לה בית דין משלה. תעודות אחרות מעידות על היקף רחב של קשרים (מסחר, חיתון, ופעילות דתית) עם קהילות אחרות, ובמיוחד עם גליליות, ועם דמשק.

עדות תעודות פוסטאט (מצרים, 1127-1129): מעידות כי בבניאס יושב “רבנו המעולה” ו”המעולה שבחבורה”. התואר השני מוכר רק בצור ובאשקלון, ומלמד על חשיבות הקהילה היהודית שבמקום.

* תעודות אחרות מלמדים כי בעיר חיים גם קראים, וכי יש בה תסיסה משיחית. משחזרים בעיר שלוש קהילות- ירושלמית, בבלית ובבלית. הכיבוש הצלבני ישים קץ לכל הציפיות המשיחיות הללו.. בנימין מטודלה יבקר בעיר אך לא יזכיר בה יהודים כלל..

בניאס בתקופה הצלבנית:

העיר נמצאת על מעבר הירדן הצפוני בדרך לדמשק מא”י (מסעף צפוני של ה”ויה מאריס”) כמו גם על ציר מסחר אסיה – עכו\צור  שהתפתח מאד בתקופה הצלבנית השניה.

1129, בשל סכסוכים מוסלמיים פנימיים, השיעים תושבי המקום פנו לצלבנים ובקשו את חסותם. על העיר מונה רנייה דה ברוס, אציל ממוצא נורמני, אשר ביצר את העיר.

* מחזיקי המבצר בבניאס היו חיילים איסמאליים, מהשיעים, והם כעסו על אדוניהם הסונים על טבח שיעים בדמשק, ולכן פנו לצלבנים. בתמורה הצלבנים העבירו אותם לאזור בטוח יותר בחוף סוריה. מאותם איסמאלים כנראה יצאו העלאווים (צאצאי עלי), אשר למרות היותם מיעוט בסוריה (12%, לעומת 70% סונים), הנשיא אסאד הוא עלאווי.

סביב בניאס היו שני כפרים עלואיים עד 67 (עין פית וזעורה) ואחד קיים עד היום – רג’אר.

1132 רנייה יוצא לדיכוי מרידה נוצרית מצפון, והותיר את בניאס לא מוגנת. המוסלמים כבשו המקום, ולקחו בשבי אף את אישתו.

1137 א-דין סנג’י הסלג’וקי כובש את המקום, כדי לאיים על דמשק. בתגובה אנשי דמשק פונים ל-צלבנים. בארוע נדיר כובשים הצלבנים במשותף עם מוסלמים סונים את המקום.

1140 רנייה דה ברוס שב לשלוט בעיר תוך הסכם ידידות עם שליטי דמשק.

1148 הצלבנים מפירים ההסכם ידידות עם דמשק ואף מנסים לכבוש אותה (ללא תוצאות).

1151 תורכמנים כובשים העיר, אך שליטי דמשק גורמים להם לסגת ואף להחזיר את השלל.

1152 בלדווין הג’ מפר הידידות ופוגע במוסלמים באזור הבניאס. בתגובה פוגע נור א-דין במשלחת אספקה הוספיטלרית שנעה לכיוון בניאס (1157). בלדווין בעצמו יוצא להגנת העיר, ומבסס שליטת הצלבנים באזור, אך כאשר הצלבנים מפנים משאבים לקרבות במצרים, בניאס נחלשת –

1164 נור א-דין כובש את בניאס.

1174 אמרליך מנסה לכבוש את בניאס, אך נכשל, ובאותה שנה גם חולה בדיזנטריה ומת. נסיון כיבוש נוסף ב1179 גם נכשל.

1219 מ’עטם עיסא מחריב חומות העיר.

במ13-14 הממלוכים משקיעים רבות בביצורי העיר ומצודת נמרוד שמעליה. בתקופה העותמאנית יורד קרנה של העיר לטובת קוניטרה שברמה, וגם קדחת ביצות החולה פוגעת קשה בתושביה. כפר קטן מתקיים במקום עד כיבוש ופינוי ב1967.

.

סיור בבניאס

  • * ניתן גם להוריד דפדפת האתר, כולל מפה, כאן.

המחקר השיטתי בעיר היחל מיד אחרי מלחמת ששת הימים כשהפכה העיר להיות חלק משטח ישראל. סקר ראשוני לימד ששטח העיר היה עד 1000 דונם בתקופה הביזנטית (!) והגיע עד קיבוץ שניר, וסביבו בי”ק גדול. חפירות נקודתיות נערכו בו על-ידי אנשים שונים עד שב1988 הפך רשמית לשמורת טבע ונמצא תקציב לחפירות נרחבות של רשות העתיקות ברשות וסיליוס צפיריס בעיר וצבי מעוז במיתחם המקודש לבניאס.

הטמנוס (רחבת המקדשים):

היתה בדיוק על ציר התנועה של המסעף הצפוני של ה”ויה מאריס” (מערבה יותר הגשר)!!, וכן הציר דמשק צור!!!.

המערה: המניע לקידושו הוא שילוב של מעינות ומעליה מצוק ובו מערה גדולה, שכאמור כבר י.ב.מ. נתן עליה את הדעת. גיאולוגית סבורים כי המערה היא חלקו האחורי של מערה עמוקה יותר שהתמוטטה, ולמעשה גם המערה מן התקופות הקלאסיות התמוטטה ברעידת האדמה של 1751.

סביר שפינוי התמוטטויות בתוך המערה וחפירתה יחשוף מנחות רבות מתקופות שונות!!

 

“אוגוסטאום”: מול פתח המערה הגדולה נמצא חציו המערבי של מבנה גדול שלדעת מעוז הוא המקדש שבנה הורדוס (לדעה אחרת ראה נצר, בהמשך):

מלחמא א,כא, ג:

Wars 1,21,2: ” And when Caesar had further bestowed upon him another additional country, he built there also a temple of white marble, hard by the fountains of Jordan: the place is called Panium,”

נותר בו קיר תמך ובו גומחות מלבניות וחצי עגולות לסרוגין. לפי תאורי המטבעות היה בחזית ארבע עמודים יונים וגג גמלוני. יתכן מאד כי המתאר מחקה מקדש אשר בנה אוגוסטוס עצמו בפתח מערת לופרקל של רומולוס ורמוס. בקיר פה נמצא נר מימי אוגוסטוס ובבניה יש שילוב של אופוס קוודרטום. במילוי נמצא קטע אפריז ממ1+ גם כן.

חצר הפאן והנימפות: כבר במ1+ נוספה ממזרח למערה הגדולה רחבת חצר המוקדשת לפאן ולנימפות |(כעדות כתובת על הקיר). שברי סירי בישול וכלי יבוא רבים מעידים על סעודות פולחניות בעלי אופי מפואר במקום. הגומחות החצובות-בנויות הם תוספות לאחר 70+.

בטבולה אנסטה מעל למערה נחקק ביוונית: “אלה זו מוקדשת לדיופאן, מאהבה של ההד, [ע”י] הכהן ויקטור בן ליסימכוס”.

* ויקטור בן ליזימכוס: מוכר מכתובת צמודה, ומלמד שהוא ממ2.

* “מאהבה של הד”:  סיפור מיתולוגי ידוע על כך שפאן חיזר אחרי אקו, ומשלא נענתה לו נשיסע בה את כלביו, ומאז שומעים רק את קולה (=ההד).

* “דיופאן”: זהו תוארו של פאן בארקדיה כעדות כתובות ממטבעות משם. מעוז ואיזק מציעים שהכוונה לציין את פאן כבנו של זאוס, יחוס משפחתי לא ממש מוכר (הוא בנו של הרמס ברוב המקורות).

* פולחן מול מערה מכונה “אפורוזום אנטרום”.

* מול המערה התגלה ריצוף בין שתי שכבות – מימי אגריפה הא’, והב’.

* בריצוף המתחם הפולחני התגלו מטבועת שהמאוחר שבהם מ98, ויתכן כי המתחם נוסד בשנת ה100 לייסוד העיר. הכל התמוטט כנראה ברעידת האדמה של 1072.

* אבן מזבח של מתחם פולחני זה מוחזרה בתקופה הביזנטית והפכה למשקולת של בית בד!! ובקרי אכן רואים המגרעת להצבת הקורה!!. משקף טוב מכל התפתחויות דתיות במקום…

 

מתחת לגומחת מנחות מימין למערה: “לפאן ולנימפות, ויקטור בן ליסימאכוס עם ילדיו, בשל נדר, הקדיש צלם אבן של הרמס בן מאיה, בן זאוס, (שנת) 150”.

* הרמס הוא אביו של פאן, ולכן יתכן כי פסלו הוקדש כאן.

* השם הלטיני של הכהן אולי מעיד על וטרנים רומים שהתישבו במקום.

* “150” היא שנה עגולה, ואולי הכתובת מלמדת על חגיגות 150 לייסוד העיר.

מקדש זאוס הליופוליטנוס: מימין לחצר הפאן והנימפות. ביסודות הפרונאוס חרסים שאינם קודמים לסוף מ1+, במילוי נמצאה כתובת מימי טראיאנוס על גבי עמוד: “לזבס ההליופוליטאני ולפאן המנצח, להצלת אדוננו הקיסר טראיאנוס, עם כל ביתו, מרונאס בן פובליוס אריסטו הקדיש את המזבח הקדוש הזה”.

* העמוד נמצא בסוף רחבת המקדשים לכיוון מזרח, לפני הירידה!!!

* מעוז גם מציע כי בעיר היה פולחן לשלישית אלים ראשית שהורכבה מזאוס, טיכה, ופאן.

* ובבור אשפה סמוך נמצא חצי מזבח ועליו OLIBRAEO IOVI, שאותו מזהה החופר כזאוס ממוצא קיליקי. לדעת מעוז מקדש זאוס הוקם ב98\99 לציון 100 שנים לייסוד העיר, ואולי גם לאחר דיכוי מרד מקומי לאחר מות אגריפס הב’ (כיון שהכתובת מציינת את “פאן המנצח”!).

חצר נמזיס: ממזרח למקדש זאוס חצר שלפי כתובת בקיר מנגד הוקדשה לנמזיס, אלת הנקמה והצדק האימפריאלי. החצר מרוצפת לוחות אדום-לבן בדגם שחמט.

הכתובת: לצד נישה בחלק תחתון של סלע: “לישועת אדוננו הקיסרים הקדיש טיטיאנוס הכהן לאל פאן את פסל הגבירה נמזיס, ואת ההיכלית שלה, שנעשתה ע”י חציבת הסלע שלמטה ואת סורג הברזל, שנת 180, חודש אפליוס”.

מעל הכתובת הקודמת: “אגריפס בן מרקוס, ארכון, בשנת 223, לאחר שקיבל הוראות אלוהיות בחלום, הקדיש את האלה אקו, יחד עם אגריפיאס אשתו, וארגיפינוס ומארקוס ואגריפס, חברי מועצה, ואגריפינה ודומנה ילדיהם”.

* הן התאריך והן שמות שאר המשפחה מלמדים שאין זה אגריפס הב’, אלא דמות שחייתה 5 דורות מאוחר יותר, אך כנראה היה מחסידיו שכן הוא והרבה מבני משפחתו מכונים בשם זה.

יותר מכל מלמדת הכתובת שלעיר מעמד פוליס במ3. המטבעות במקום ברובם אינן בעלות אופי מקומי.

* ההיכלית עצמה, בה הוצב הפסל המוזכר בכתובת, לא שרד.

מקדש קברי העזים הקדושות: ממזרח לחצר נימסיס. מכונה כך ע”י החופר בשל ריבוי עצמותיהם במקום (900!), אך היות ואין עליהם סימני חיתוך מסיקים כי זה רק מקום קבורתם. לדעת מעוז זהו פולחן ביזארי, שיחד עם “מקדש העיזים המרקדות” השכן פותח ע”י רועי האזור.

תחת רצפה מטבע מ220 מעיד העסק הזה ממ3. במרחב זה הושלכו בתקופה הערבית פסלים בגודל טבעי ומעלה שהיו במקדשים האחרים. בינהם זוהו ראש אתינה, ראש אתינה-עלת, זאוס\אסקלפיוס, אפרודיטה, הרה, דיוניסוס, גוף של נימפה, ארטמיס, והרמס. כן נמצאו עשרות פסלונים בינהם של היראקלס, פאן או סטיר, “אלה סורית” בין שתי אריות, שני חלילי פאן, ראש קונסטנינוס, ופסלון פרה. בסה”כ זהו הריכוז הגדול בארץ של פסלים ופסלונים במתחם פולחני.

מקדש פאן והעזים המרקדות: מדרום למקדש קברי העיזים מתחם מרוצף עם אפסיס לכיוון מזרח. על פי תאורי המטבעות מציע החופר כי זהו מזבח העיזים המנגחות\רוקדות. (להשלים תמונה של המטבע!!)

המטבעות והקרמיקה מלמדים כי הפעילות במקום נמשכה עד מ6, והופסקה אולי לא על-ידי נוצרים אלא רק בפלישה הפרסית, או הכיבוש הערבי.

מקדש פאגאני ולא כנסיה: למרות שהמתחם בקצה המזרחי של רחבת המקדשים מכיל אפסיס לכיוון מזרחי ואף ספק סורג, המטבעות מתחת לרצפה הם מ220, ומעידים בבירור שזהו מקדש פאגאני (כדעת מעוז) ולא כנסיה (כדעת בן דב).

כתובת על שבר עמוד: לפני הירידה. כאמור התגלה מול מקדש, ומלמד שסגדו שם לזאוס הליופוליטנוס. לשון הכתובת:

“לזבס ההליופוליטאני ולפאן המנצח, להצלת אדוננו הקיסר טראיאנוס, עם כל ביתו, מרונאס בן פובליוס אריסטו הקדיש את המזבח הקדוש הזה”

מקדש “אופוס רטיקולטום”: ב1978-1977 חפר נצר מבנה100 מ’ מערבה למערה ומצא בו מבנה ובו אופוס רטיקולטום, שאופיני רק לימי הורדוס (מצפון לשער שכם, ובארמונות יריחו). לפיכך הוא סברו כי זהו המקדש שבנה הורדוס בעיר, ואילו המקדש בחזית המערה נוסף בימי פיליפוס.

אופוס רטיקולטום: טכניקת השמת אבנים על הצד, ויצירת כרשת. רטיקולה = רשתית (העין).

קבר אל ח’אדר:  = “קבר הירוק”, כינויו של אליהו הנביא המתואר בהרחבה בקוראן. הקבר נערץ ע”י דרוזים ומוסלמים.

“הגשר הרומי”: המסעף הצפוני של “ויה מאריס” כמו גם ציר דמשק צידון!!.

עד שנות ה80 תמך בציר מעל, כולל של מובילי טנקים (!!) כיום גשר בטון ליד. לפי בן דב זהו שלט מהתקופה המוסלמית (כי בנוי גוויל), אלא שהערבים קראו לכל דבר עתיק “רומי” כולל אף לביזנטים, וכך השתרשה הטעות.

* במרוצת הזמן (כנראה הסורים) נוספו חיזוקים בדמות צינורות.

* ממזרח רואים מסד לגשר נוסף, אולי מעץ שהיה במקום.

* הנחל מתחת הוא נחל נמרוד, המכונה גם נחל גובתא.

גשרים זה טוב או רע ליהודים?

פתח ר’ יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות. ר’ יוסי שתק נענה רשב”י ואמר כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן
תקנו שווקין להושיב בהן זונות מרחצאות לעדן בהן עצמן גשרים – ליטול מהן מכס.
(בבלי שבת לג ב)

ארמון: ממנו נחשפו בעיקר יסודות וקמרונות, משמע מה שרואים היום אלו המחסנים והתשתית של הארמון בלבד (!!!).

לדעת צפיריס הוא של אגריפס הב’. לדעת מעוז הוא מימי דיוקליטיאנוס.  הבניה כה מסיבית שהיא מחזיקה עד היום את הכביש המרכזי החוצה את בניאס!!

אם זהו אכן ארמון אגריפס הב’, סביר שפה התארח טיטוס בסוף דיכוי המרד הגדול, וההוצאות להורג באמפיתאטרון העירוני שמתוארות ע”י יוספוס ודאי היו בסביבה.

חלק מהארמון הפך בתקופה הרומית המאוחרת והביזנטית לבית מרחץ.

* כל המתחם התגלה במקרה. צפיריס חפר במקום כיון שחשב שהקמרונות הצד המזרחי הם צלבניים. בדיעבד התברר שהםבעצם מחסנים של הארמון הרומי, שהצלבנים השמישו מחדש (כעבור אלף שנה!!).

בסיליקה: באגף המזרחי של מתחם הארמון. עדות נדירה יחסית לבסיליקה בא”י מהתקופה הרומית (מקבילות בשומרון, אשקלון, והר הבית). מגרעות בקירות הכילו קורות עץ ארז, ששרידיו התגלו בחפירות.

* באגף המזרחי ביותר של הבסיליקה התגלתה בריכה עם שלוש מדרגות העולות על נישה ובה כנראה היתה מזרקה.

מסגד  \ “בית כנסת”: במ11+ נבנה על גבי הבסיליקה מבנה 12X18 מ’ עם אפסיס לכיוון דרום. צפיריס מזהה אותו נכון כמסגד, אך משווק את התגלית כבית כנסת כדי לגייס תקציבים.. ואכן הצליח כך לגייס רבע מליון דולר.. כיום שכך כיום אינו יכול לפרקו למרות שרוצה לחשוף כל הבסיליקה..

* צפיריס טוען שהמבנה היה הן בית כנסת והם מסגד. במבנה אכן שני שלבים, וורואים כיצד אפסיס מוצר לגומחא – ארון הקודש הופך למיחראב.. בכל אופן בסקירה ההיסטורית מובאות העדויות לקיומה של קהילה יהודית בבניאס הצלבנית.

קרדו: ממ1+ חצה העיר על ציר צפון-דרום. צפיריס חשף אותו בטעות, בחושבו שזהו קיר של העיר הצלבנית.

מתקן טיח: ליד הקרדו. להחזיק שמן, ומלמד על מסחר בשמן במקום.

ביצורים צלבנים: כאמור ב1129 ערביי העיר פותחים שעריה לצלבנים. הם מבצרים המקום במתאר רבוע, 270X270 מ’, כשמדרונות תלולים ספקו הגנה מדרום וממערב. בצד מזרח נחפר חפיר. שמונה מגדלים הגנו על החומות. המצודה היתה בפינה הצפון מערבית. שער שהיה בחומה הדרומית השתמר יפה, והוא בנוי כגישה ישירה (ללא תפניות). בתוך בית השער קמרונות צולבים. קמרון בודד שנשא כבש הגישה שרד עד מ19. סגנון הבניה מרמז שכולו כבר מהתקופה הערבית הקדומה.

* בבית השער במדרגה ה7 מצבת קבורה ביוונית. – לאתר!!

קבר סידי איברהים: תוּאכִּיל (אגורנומוס) בשוק של בניאס, כנראה בתקופה העותמאנית. ב67 ברחו משם מאמיניו המוסלמים, אך הדרוזים אמצו המקום.

החפירות במגרש החניה (שטח B):

השכבה הנמוכה ביותר היתה כנראה פרופילאה (שער מבואה) לרחבת המקדשים.

מעליה שכבה של יישוב מימי הורדוס פיליפוס. ניתן להבחין בפסיפס מימיו.

כנסיית בניאס: במ4 נבנתה פה כנסיה גדולה, וניתן לראות האפסיס שלה בשטח החפירה.

יתכן וזו הכנסיה המוזכרת ע”י תיאודוסיוס, ואם אכן כן, אז ליד צריך להיות פסל של ורוניקה, בת מקום שפסל הוקם לזכרה. יתכן גם כי בכנסיה נשמר פסלה של האישה שותתת הדם שישו ריפא, כעדות הנוסע מבורדו במ4. הארוע הזה כן המתואר בבשורות, אך בהקשר לריפוי בת נכבד של בית הכנסת, וניכר בעליל כי הארוע היה בכפר נחום..

* הצלבנים יישרו השטח והפכו אותו לרחוב.

* האבן הלבנה כ”מיני בפטיסטריום” – שריד של אולי ליוואן ממלוכי.

* ככל הנראה מתחת לכנסיה שרידי נימפאום הרודיני. או אולי מקדש.

 

מסלול טיול לכיוון מפל הבניאס

עמדה הידרואלקטרית: סיפקה חשמל לכפר בניאס שהיה במקום עד 1967.

טחנת קמח מטרוף: שימשה עד שנות ה70, אח”כ לצרכי תיירות עד 1986, ולמעשה ניתן להפעיל אותה עד היום.

בריכת הקצינים: שימשה הסורים

* אחרי בריכת הקצינים נמצא מקום מעבר צינור הנפט (TAP line) מתחת לבניאס. הוא קבור לחלוטין, אך ניתן לזהות גדרות המסמנות אותו.

המפל: 10 מ’ גובה. כאמור בנחל החרמון (=בניאס) זורמים רבע מכלל מי הירדן.

בצידי המפל ניתן להבחין בטרבטין  על גבי בזלת. (נטף-נחלים, דו פחמת הסידן, האבנית שבבסיס הקומקום). הוא נראה כגיר אך חלול יותר, וקל יותר לחציבה (בניאס נבנתה בעיקר מטרבטין). הוא הרביד את משטח הבזלת באזור זה לפני כ25,000 שנה.

הטנק הסורי (מדרום למפל בניאס): מבצע ששת הימים היחל בהתקפת פתע שלנו ב5.6.67 על חה”א המצרי, ושיתוקו המוחלט תוך 4 שעות. לא תוכננה תקיפה של רמת הגולן, אך הסורים בתגובה לפתיחת מלחמה פתחו למחרת בהתקפה על קיבוץ דן כדי ליצור שתי חזיתות, וכדי לכבוש הקיבוץ ולהפוך אנשיו לבני ערובה. 6 טנקים ושתי פלוגות הסתערו על הקיבוץ מתל חמרה השולט על הקיבוץ מכיוון צפון. אלא שבחום הקיץ בעברם בשדות החיטה ירו חברי הקיבוץ נותבים על השדות שהחלו לעלות באש. חלק מהטנקים החלו לבעור, ואחד מהם נותר עד היום ליד בית אוסישקין. החי”ר החל להימלט, ואחריו הטנקים שנותרו. אנו הפעלנו ארטיליריה לזנב אחרי הטנקים, ובתגובה הם סגרו מדפים בנסיגה, ואז אחד הטנקים שלא ראה את דרכו נפל לתוך הבניאס ונותר שם עד היום.