Home Img

מערך הדרכה למנזר סינט ג’ורג’

מפת גישה לתצפית וירידה למנזר סינט ג’ורג’: 

יורדים את כביש מס’ 1 מירושלים לכיוון ים המלח. במצפה יריחו פונים שמאלה, ומייד שוב שמאלה. נוסעים כ500 מ’, ואז יש פניה חדה ימינה. נוסעים בכביש צר ומפותל כ3 ק”מ, עד שרואים מצד שמאל גבעה ועליה צלב (“A” במפה). מגבעה זו תצפית יפה על המנזר. ניתן גם להמשיך וליסוע עוד כ600 מ’ עד שמגיעים למגרש חניה רחב (“B” במפה. מתאים גם לאוטובוסים!), ואז ללכת בשביל בן כ100 מ’ לתצפית יותר קרובה ויפה על המנזר (“C” במפה). ניתן גם ממגרש החניה לרדת למנזר עצמו (ברגל בלבד. ירידה די תלולה, ועליה עוד יותר..).

*בניגוד לימים עברו, לא ניתן להמשיך בנסיעה ממגרש החניה (“B”) ליריחו. גם ההליכה ממגרש החניה לקיפרוס אינה מוסדרת!

שעות פתיחה מנזר סינט גו’רג’ 9-13 כל יום.

רקע

ראשית הישוב הנזירי בואדי קלט היה ע”י חריטון, אשר הקים את מנזר פארן, אל נכון ליד עין פארה, ב330. זהו המנזר הראשון בא”י, ומהראשונים בעולם (קדם לו רק מנזר אנטוניוסבמצרים).

בהמשך חריטון יעזוב לדוק (המצודה החשמונאית-הרודיאנית שמעל יריחו), ולבסוף יתישב ב”מערת חריטון” שמול הרודיון, אשר בהמשך תתפתח למנזר “סוקה“. עם זאת לאחר מותו הובא לקבורה במנזר פארן (מנזר פארן אוכלס מחדש בסוף מ20 ע”י נזיר רוסי).

מנזר סינט גו’רג’ נוסד באמצע הדרך שבין מנזר פארן למנזר דוקא, ע”י חמישה נזירים סורים (פרומוס, אליאס, גניאוס, איאס, וזנון) במקור היה זה מנזר לאורה בשם “כוזיבא“.

* יתכן כי שם המקום הזה משמר זכרון מקום מוצאו של במעון בר-כוסיבא, מוביל המרד השני נרד הרומאים! (132-135 לסה”נ)!!

ב480 הצטרף למנזר נזיר מתבי שביוון ושמו יוהנס. לימים היה יוהנס לארביכישוף קיסריה (516), אך ב525-6 ויתר על משרתו ושב להתבודד במנזר (את מערתו מראים על המצוק שמעל למנזר ומעט מזרחה לשערו!).

סוף מ6 – למנזר כוזיבא מצטרף נזיר מקפריסין בשם “גיאורגיוס“. הוא נודע כבעל מופת, וקורות חייו וניסיו הועלו על הכתב ע”י נזיר אחר – “אנטוניוס מכוזיבא” נזיר ממ7. מקור זה תורגם ע”י לאה די-סגני, ואלו עיקרי הדברים:

– כבר עם בואו למנזר, נזיר ותיק רצה להרים על גיוארגיוס יד, וידו נהיתה משותקת.

– בהמשך עבר לתא מתבודדים, ומאכלו היה שאריות מיובשות של אוכל יום א’. (ראה ציטוטים בנספח של סוף הקובץ).

– כאשר מצא כד ובו כוורת של דבורים, השליך אותו לנחל כי בכך פיתוי של השטן. (כנ”ל – ציטוט לכך בסוף הקובץ).

– ארבע פעמים ניצל בנס מנפילה לתהום.

– שלוש פעמים ניצל בנס מהכשת נחש.

– פעם הציל עצמו והמנזר מאש מהתנור שיצאה משליטה.

– פעם הציל המנזר מלסטים.

אנטוניוס מכוזיבא מלמד גם שהמנזר היה מקודש בתקופה הביזנטית למרים, ולכן באופן יוצא דופן היה פתוח גם לנשים. מצב זה נכון גם כיום (בניגוד לסטטוס קוו במר סבא, שם אסורה כניסה לנשים!). נראה כי מקור המסורת והפתיחות לאירוח נשים נובע מהיותו על נתיב צליינים (בניגוד למנזר מר סבא).

* הערבים קוראים למנזר “דיר מר ג’ריס“.

מנזר זה נהרס בפלישה הפרסית של 614 לסה”נ (גולגולות הנזירים שנטבחו מוצגות בטור בקריפטה, מול גופתו של “יעקב הרומני” [עליו ראה בהמשך]).

המנזר חודש ב1878 ע”י נזיר בשם קאליניקוס. רוב המבנה הושלם ב1901. חיו בו 20 נזירים, אך הם נטשו אותו ב1917, והמקום נבזז ע”י התורכים. לאחר המלחמה הוא יושב מחדש, ומוחזק מאז ע”י נזירי הכנסיה היוונית-אורתודוקסית. ב1952 נחנך מגדל הפעמונים שלו.

בשנים 1952 התבודד בו נזיר רומני בשם “יעקב”. לאחר מותו נקבר, אך יותר מאוחר נחשף הקבר והסתבר כי הגופה השתמרה בשלמותה, ומאז היא מוצגת בתוך המנזר.

למה מנזר כוזיבא ידוע יותר בשם “סינט ג’ורג’”?: יתכן וכיון שהיוונים-אורתודוקסים מחזיקים המנזר כיום, הוא יותר ידוע בשמו כמנציח זיכרו של גיאורגיוס (היווני).., שבהטיה לאנגלית יוצא “סינט גו’רג’” (ואין קשר לסינט גו’רג’ הורג הדרקונים ופטרון אנגליה, למרות שגם הוא במקור כונה “גיאורגיוס”, ומקורו מישראל, מהעיר לוד, ושם הוא קבור עד עצם היום הזה.. אלו שני אישים אחרים. לדמותו של גיוארגיוס מלוד, ראה “מערך הדרכה לוד”).

.

סיור במנזר סינט גו’רג’

נקודת המוצא היא רחבת החניה בסוף כביש הגישה (“B” במפה). ברחבה תפגשו רוכלים בדואים שיעשו ה כ ל כדי שתשתו מיץ תפוזים \ רימונים (והאמת -טעים מאד!..), בפאה הצפוני של הרחבה קשת ועליה נרשם ביוונית:

“[ה]מקום הקדוש של הקדוש יוהנס וגיוארגיוס מכוזיבא”

שער כניסה: מעליו נקבעה הכתובת ביוונית: בימי הפאטריאך דמיאנוס חודש המקדש הזה על-ידי קליניקוס הנזיר, הגומנוס (אב מנזר) של המנזר הקדוש כוזיבא, 1897. (לאמת התאריך שוב!).

* בכניסה למנזר עצמו שלט הנחיות בשלוש שפות. בגרסה העברית טקסט גדול המזהיר לא להכנס למקום ב”לבוש לא מתים”!!!…..

רחבת הכניסה: מכילה קבורת נזירים (להשלים הכתובות!!). ממנה עולים במדרגות ל –

קומה ראשונה: ובה חצר עם כדי מים, מכונות דפוס ישנות, ושתיה וכיבוד קל למבקרים. בדופן הצפונית כנסיה לכנסיה:

הכנסיה: עם ארבע עמודים באמצע, המרמז על בניה בתקופה הצלבנית, או מאוחר יותר. בקיר הצפוני רליקטים של נזירים שונים. הצלחתי לקרא הכיתוב על הקופסא הגדולה ביותר, המלמדת שאלו עצמות יוהנס, נזיר מקומי מהתקופה הביזנטית, שנהיה לבישוף קיסריה בשנים 516-526, אך שב למנזר עד סוף ימיו.

* ברצפת הכנסיה בקומה הראשונה רואים פסיפס יפה ובו נשר דו-ראשי, סמל ממלכת ביזנטיון, וכיום סמל הכנסיה היוונית-אורתודוקסית. אני משוכנע כי הפסיפס חדש, אך בחוברת המקום מצהירים כי הוא מהתקופה הביזנטית.

קריפטה: מסדרון מימין לכניסה לכנסיה מוביל לקריפטה מקורה בכיפה. בדופן הצפונית מוצגת גופתו השמורה להפליא של “יעקב הרומני כוזיביטס”. לפי הסבר המקומי הוא חי את 8 שנותיו האחרונות כהרמיט לצד מנזר סינט גו’רג’, ונפטר ב1960. אף שנקבר, הגופה נחשפה כעבור זמן מה, והסתבר כי לא התכלתה, ואף הדיפה ריח נעים. או אז היא הועברה למיקומה הנוכחי. בקיר ממול כאמור מציגים גולגלות נזירים שנטבחו בפלישה הפרסית של 614.

הקומה השניה: מדרגות מהחצר עולות לקומה השניה של המתחם, שם מגדל פעמונים, ומולו כניסה למערה טבעית שהתקדשה במסורת המקומית כהמערה שבה שהה אליהו במצוות האל:

מל”א יז 2-7: ב וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלָיו לֵאמֹרג לֵךְ מִזֶּה, וּפָנִיתָ לְּךָ קֵדְמָה; וְנִסְתַּרְתָּ בְּנַחַל כְּרִית, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הַיַּרְדֵּןד וְהָיָה, מֵהַנַּחַל תִּשְׁתֶּה; וְאֶת-הָעֹרְבִים צִוִּיתִי, לְכַלְכֶּלְךָ שָׁםהוַיֵּלֶךְ וַיַּעַשׂ, כִּדְבַר יְהוָה; וַיֵּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב בְּנַחַל כְּרִית, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי הַיַּרְדֵּןו וְהָעֹרְבִים, מְבִאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר, וְלֶחֶם וּבָשָׂר, בָּעָרֶב; וּמִן-הַנַּחַל, יִשְׁתֶּהז וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים, וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל:  כִּי לֹא-הָיָה גֶשֶׁם, בָּאָרֶץ”

I Kings 17:2-7: 2 Then the word of the LORD came to Elijah: 3 “Leave here, turn eastward and hide in the Kerith Ravine, east of the Jordan. 4 You will drink from the brook, and I have directed the ravens to supply you with food there.” 5 So he did what the LORD had told him. He went to the Kerith Ravine, east of the Jordan, and stayed there. 6 The ravens brought him bread and meat in the morning and bread and meat in the evening, and he drank from the brook.

ואדי קלט = נחל כרית? = נחל פרת?

תאור מקום מחבוא אליהו כ”על פני הירדן”, ושהוא מכיל מים תואם יותר מכל את ואדי קלט, אך זהו המקום היחידי במקרא בו מופיע שם המקום נחל כרית. בירמיהו מנגד יש תאור שבו הנביא מתבקש לרדת מענתות, ולהחביא חגורתו ב – “נחל פרת” –

ירמיהו יג 3-4: קַח אֶת-הָאֵזוֹר אֲשֶׁר קָנִיתָ, אֲשֶׁר עַל-מָתְנֶיךָ; וְקוּם לֵךְ פְּרָתָה, וְטָמְנֵהוּ שָׁם בִּנְקִיק הַסָּלַע.

Jeremeiah 13:3: Then the word of the LORD came to me a second time: 4 “Take the belt you bought and are wearing around your waist, and go now to Perath and hide it there in a crevice in the rocks.”

ועדת השמות הממשלתית החליטה לאמץ שם זה כהשם הרשמי העברי ואדי קלט, אך לדעתי “כרית” הוא השם היותר נכון. שיחה עם בדואים במקום אף מחזקת דעתי, שכן הם אמרו שהם הוגים את שם הואדי כ”ואדי גרט“, שזה עוד יותר קרוב לשם המקראי!.

יתכן כי ועדת השמות הממשלתית נמנעה מזיהוי ואדי “קלט” עם “כרית” נובע מהעובדה שהתאור המקראי “נחל כרית אשר על פני הירדן” מרמז ש”כרית” נמצא ממזרח לירדן. בכל המקומות האחרים במקרא בהם מופיע הביטוי “על פני” הכוונה למיקום ממזרח –

בראשית כג 19:שדה המכפלה אשר על פני ממרא“.

מל”א יא 7:[הר הזיתים] אשר על פני ירושלים” (כנל זכריה י 4).

.

האם גם יואכים וחנה היום פה??: המסורת המקומית גורסת שבמערה זו ארע ארוע משמעותי נוסף – פה בישר המלאך ליואכים, כי אשתו, חנה, הרה. התפתחות של המסורת הזו הביאה לקידוש תא 9 בלאורת כוזיבא כהמערה בה יואכים התפלל וצם 40 יום כדי שאישתו תתעבר, ובאותה מערה ממש, לאחר שחנה לבסוף ילדה, היא שהתה והודתה לאל “יחד עם 12 בתולות” על פוריותה.

* בתא ניתן לראות קטע רצפת פסיפס ביזנטית, ועל הקירות ציורי קדושים, אל נכון ממ19.

מי הוא יואכים?: יואכים ואנה היו זוג חשוכי ילדים, ולפי מסורת בבשורות החיצוניות, יואכים פרש למדבר 40 יום וצם, ואז נתקבלה תפילתו ואישתו התעברה.

לדעתי הדבר מעיד בעליל כי התעברה מאחר…, אך במסורת הנוצרית המודרנית (התקבל כדוגמא רק ב1854) נקבע כי אנה “התעברה ללא רבב”, אל נכון מיואכים, וילדה בת.

לכשבגרה הבת גם היא התעברה ללא איבוד הבתולין, וילדה בן. וכיום במילארד וחצי איש מאמינים כי הוא בן האלוהים..

* למרות כל המלל על התעברויות ללא מין, בחוברת שבעבר חילקו במקום הכי הצחיק אותי לקרא שכיון שההתעברות ללא רבב התרחשה פה, “לכן הוקם במקום מנזר למתאחדים“.. הכוונה למתאחדים עם האל, למי שלא הבין..


האם גם יוחנן המטביל פעל כאן???: בגרסת יוחנן מופיע משפט לקוני:

יוחנן ג 23: “גם יוחנן היה מטביל בעינון על-יד שלם, שכן מים רבים היו שם והאנשים באו ונטבלו”.

John 3:23: “Now John also was baptizing at Aenon near Salim, because there was plenty of water, and people were coming and being baptized.”

במחקר מקובל לזהות את המקום במקומות שונים:

א. (אבסביוס, אגריה, מפת מידבא): מדרום לבית שאן, אל נכון במעינות ליד “תל שלם”. או באום אל אומדאן (אבי-יונה).

ב. שוורץ: בכפר סלים שממערב לשכם.

ג. י’ ברוך: בח’ בית ענון שמצפון לשכם.

אך חוברת המקום מציע כי מקומה של “עינון” אינה אלא – המעינות בואדי קלט!!. וכולם אכן ליד “שלם”, שאינה אלא – ירושלים!! הצעה יפה ביותר!!

האם גם שמעון בר-כוכבא פעל באזור זה???: אף שאין לכך עדות ארכיאולוגית, שם המקום הביזנטי, “כוזיבא“, מזכיר את שמו האמיתי המלא של בר-כוכבא – שמעון בר-כוסיבא. מתאים גם  שמורד יגדל ויאמן יחידות מרד באזור שכזה.

.

נספח א: מבחר ציטוטים על גיאורגיוס מכוזיבא ועל החיים במנזר כוזיבא:

“במשך כל הזמן שהוא [גיאורגיוס] נשאר בתא, איש לא יכול היה לדעת את אורח חייו שלו, פרט לזה שלא היה ברשותו לא יין, לא שמן, לא לחם, לא גלימה חוץ מכותנת אחת ויחידה – בגד המיסה שלו; אלא הוא תר את המזבלות ואסף את הטלאים ועשה לעצמו גלימה על-ידי תפירתם ביחד, ומטלאים אלה הכין גם את המצע שלו. הוא נהג לבקש מעת לעת מאלה שהיו ממונים על המזווה לשמור לו מיום ראשון את השאריות המועברות משולחנות האבות והאורחים, יהיה אלה ירקות, קטניות או גלעינים, והיה מפורר אותם בתוך מכתש אבן, עושה כדורים ומייבשם בשמש יומיים או שלושה, ואם היה לו צורך לאכול היה ניזון מהם בתאו אחרי הרטבתם במים”. אנטוניוס מוסיף ומעיד על עצמו “והאמינו לי אבות נכבדים, כי כאשר עליתי למנזר אחרי פלישת הפרסים, באתי עם כמה אחים לתאים ומצאנו את שאריותיהם של הכדורים הללו, וכולנו התפלאנו איך הוא השתמש בהם”. במקום אחר הוא מוסיף: “בפרוזדור תאו היה מונח כד חרס ישן, מתושבי המקום הקודמים. נחיל דבורים נכנס ועשה [שם] את מלאכתו. יום אחד הציקה לו [לגיאורגיוס] מאד המחשבה שאמרה לו: אסוף את הדבש וקבע את הכד של הדברוים לצורכך. אז הוא הרים אותו והשליכו למטה לנקיק כדי לנפץ את המחשבה יחד עם הכד, ומיד מצא מנוחה מן ההטרדה”. ובמקום אחר הוא מספר כי לילה אחד רבץ נשר על תא התפילה שלו, אך גיאורגיוס שראה בו שליחו של השטן, הניסו.

סיפור מענין נוסף מלמד על הסכנות בלאורה: “נזיר אחד,  בעודו עובר בשביל אל התאים, הגיע למקום תלול, והצוק היה גם מתנשא לגובה רב. ושם נפגש האח פנים אל פנים עםנמר, ובראותו אותו, פחד להפנות לו את גבו. אך גם החיה לא רצתה לסור אחרונית. הם עמדו, אפוא, מביטים זה בזה. כשראה האח, שהחיה אינה מניחה לו לעבור, אמר לה: “בשם אדוננו ישו המשיח, תן מקום שאעבור”. בשמעו את שם האדון זרק עצמו הנמר לתוך התהום שעומקו היה כקומת שני אנשים. אולם הנזיר לא ירא את האלוהים כפי שהחיה חרדה מפניו, אלא לקח אבנים גדולות ורגם את החיה למטה. והיא, רוגזת, עלתה בדהרה דרך מקום אחר, תפסה את הנזיר, הכתה אותו פעמיים או שלוש והסתלקה בהשאירה אותו פצוע, מבלי לגעת בו כלל בלועה. ואנחנו מצאנו אותו והובלנוהו לבית-החולים, וכעבור ימים מעטים הבריא הנזיר”.

נספח ב: פאולוס – ההרמיט האחרון של כוזיבא: בשנות השישים התגורר באחד מתאי ההתבודדות (לנסות לאתר איזה, כנראה זה שמוביל אליו הסולם של 10 מ’!) נזיר קפריסאי בשם “פאולוס”. הוא היה משכיל, דיבר אנגלית שוטפת, חקר והדפיס מחקרים, והיתה לו תיבת דואר ביריחו. הוא פרסם גם חוברת על תולדות המנזר (ביוונית..). למיטב זכרוני הירשפלד הכיר אותו וכתב דברים נוספים עליו – אבל לא הצלחתי עד כה לאתר..

.

.

מסלולי טיול בואדי קלט

* ואדי קלט \ נחל פרת מנקז שטחח של 130 קמ”ר, ונע על פני 30 ק”מ בצפון מדבר יהודה. לאורכו נובעים שלושה מעינות – עין פרת, עין מבוע (=עין פואר), ועין קלט. למרות שהוא מספק לדעתי את אחד מסלולים הנופיים היפים בארץ (!), הוא סובל מתדמית בטחונית גרועה – ב1993 נרצחו בואדי קלט שני אחים; ב1995 נרצחו מטווח קצר חייל ותלמיד ישיבה בעת שרחצו באחת מבריכות האזור; וב1997 נרצחו בואדי קלט שתי בנות.  (לזכר כל אלה  בין כפר אדומים לנופי פרת קיים “מצפה השישה”). מנגד מאז שקט..

מעין קלט לסינט גו’רג’

* ניתן להשאיר רכב במצפה יריחו ולרדת ברגל, ובסוף אחמד מחיזר הנהג על טוסטוס למצפה יריחו!! 30 שקל!!. 052-5922042

* המסלול אורך כ4 שעות.

יורדים בדרך עפר עבירה גם לרכב פרטי לחניה אל מול הואדי.

ממול בתי אבן די גדולים, אל נכון מנדטורים.

משמאל לחניה אפשר לתצפת לשרידי גשר מרשים, אל נכון הרודיאני, שחצה ואדי החובר לואדי קלט.

סימון שבילים שחור מוביל בכ10 דקות הליכה לעין קלט, שהוא מהפינות הקסומות בישראל!.

על הקיר מעל כתובת ערבית המצהירה כי אמת המים הנוכחית נעשתה בשנת 1877.

לשון הכתובת:

בשם אללה הרחמן והרחום, המים נאצרו והוזרמו בתעלה ומרווים את הנחל על ידי האדון מחי אלדין מצטפא הלאל אלחסיני בשנת 1294 להג’רה (=1877). הוא גם בנה את הסכר והקים את הטחנה ונטע סביבה בוסתנים. בשנת 1330 להג’רה (=1911/12) הוא בנה גם את התעלה כדי להזרים את המים בנוחיות ובקלות אל עקבת ג’אבר ממערב דרום לעיר יריחו.

הבריטים שאבו את מימי כל מעינות וא’די קלט לירושלים, עד שהוקמה תחנת השאיבה מראש העין. שרידי צינורות מתכת בריטים עדיין באזור.

חוצים את הואדי וחוברים לסימון שבילים אדום, הנע על תואי האמה ממ19. לאחר כשעה האמה נעה על גבי גשר שאינו עביר להולכי רגל. יורדים מתחת לגשר וחוברים לסימון שבילים ירוק (אם נשארים על האדום נכנסי לקטע קניוני של הואדי המחייב חבלים!!. דיר באלאק!!).

בסימון שבילים הירוק חוזרים ללכת לאורך תואי האמה עד אל מול סינט ג’ורג’. בשלבים האחרונים רואים יפה את שרידי תואי האמה ההרודינית. במפלס נמוך יותר.

זיג אחד לפני שמגיעים למנזר מערה. וזה סיפורה:

בכ”ט כסלו תשכ”ט 20.12.68 חצו 8 מחבלים את הירדן וטיפסו במעלה ואדי קלט. כח צה”ל שסגר עליהם גילה שהם התפצלו ל-3 חוליות: בראשונה היו 2 שאחד מהם נפצע מפצמ”רים, החוליה השניה התבצרה במערה. כשמפקד סיירת חרוב סא”ל צביקה עופר עבר על פני המערה הוא חטף צרור ונהרג במקום. הירי על המערה גרם להריגת שניים מהמבלים ולפציעת השלישי. שלושת חברי החוליה השלישית התחבאו בכוך צר שצה”ל ניסה לשווא לתוקפו, ולבסוף נכנעו.
לזכר עופר הי”ד נקבע במקום שלט: “במרדף ביום כ”ט בכסלו תשכ”ט בעת טיהור המערה נפל סא”ל צביקה עופר”. שרידי השלט נמצאים כיום למרגלות המערה שבה התבצרו המחבלים, המערה הגדולה שבגדה הדרומית, ומחנה עופר הסמוך לגבעת זאב קרוי על שמו.

בהליכה עצמה רואים הרבה עצי תמר, שיזף, וכן קנה, קנה קטן (=זיף נוצה), ובחורף מעין צמחים קטנים עם עלים גדולים (חצב בחורף כאשר העלים נוצרים לספק אנרגיה לפקעת הבצל של החצב).

* בתצפית לסנט גו’רג’ ניתן להבחין בשרידי אמת מים, אשר הובילה מים מואדי קלט לקיפרוס!.


עין מבוע (עין פואר)

נובע בקרב כביש אלון. נביעתו היא בפעימות, תופעה נדירה, אך ידועה באזורים קרסטיים (גם הגיחון היה כזה ומכאן שמו). בהתאם שמו העברי – מבוע.

עין פרת 

* מאז 2003 עם דמי כניסה לרט”ג..

עיברות השם “עין פארה”, שמשמר את השם המקראי של האזור (ירמיהו יג 3-4), שם שהשתמר גם בשם המנזר שהקים חריטון במקום!!.

שמורה טבע יפה, שמשכה דיירים שונים בתקופות שונות. ב1927 התקינו הבריטים במקום משאבת מים לטובת מים במזרח ירושלים. תחנה זו פעלה עד 1967, שלאחריה חוברה מזרח ירושלים לתשתית של ירושלים המערבית. כיום המבנים של המתחם המשאבות משמשים את מנהלת הרט”ג של האתר.

מנזר פארן

המנזר הראשון שנוסד במדבר יהודה, על ידי הנזיר חריטון. ראשון הנזירים היה הילריון, אך חריטון ייסד התופעה במדבר יהודה. יליד איקוניום שבאסיה הקטנה, הוא עלה לירושלים, והיה מסתובב באזור זה, כדי להיות בצעדי יוחנן המטביל, ירמיהו, וישו עצמו.

ע”פ מסורת שודדים תפסו אותו, קשרו אותו, והותירו אותו במערת המסתור שלהם מעל המעין. נחש נכנס למערה, אך זיהה את קדושת חריטון ולא הכיש אותו אלא שפך הארס שלו לכד היין של השודדים. כששבו השודדים שתו מהיין ומתו. חריטון ראה בכך סימן, ובשלל השודדים הקים את מנזר במקום.

חסידים שבאו בעקבותיו התיישבו במערות סביבו, וכך נוצר מנזר “לאורה” (=שביל), הראשון בא”י. בהדרגה המקום גדל, עד שחריטון עזב אותו והתישב מעל יריחו ב”דוקא” (מעל קרנטל. מצודה חשמונאית לשעבר). בהמשך עבר למערה באזור הרודיון (מערת חריטון = סוכא). לאחר מותו הוא הובא לקבורה במנזר חריטון.

כשאר מנזרי מדבר יהודה המנזר נפגע קשות בפלישה הפרתית של 614. נסיון ישוב מחדש במ19 ע”י רוסים לא צלח, אך בשנות ה2000 התישב במקום נזיר רוסי. הוא פתוח לגברים ונשים, ויש בו חנות מזכרות.

בזמנו הרט”ג רצה לפנות המקום בהיותו שמורת טבע, אך בהתערבות אישית של פוטין המנזר נותר מאויש, ויש היתר לנפח מוגבל של צליינים רוסים לבקר במקום ללא דמי כניסה.

“הבית של יעל”: מבנה הנמצא מתחת לפיתול האחרון לפני הכניסה. יושב ע”י יעל ישראלי, ביתו של ח”כ, ובתמיכת מועצת בנימין. כאשר הרט”ג התערב על שינוי צביון המקום לבסוף הוחלט להעסיק את יעל כפקחית של הרט”ג. אלא שלבסוף הרט”ג נסוג גם מהסכם זה ותבע שתפנה המקום (תאורת הלילה הפריע לחיים במקום).

בתגובה היא הגישה בג”ץ שהפקח הבדואי סולימן גם חי שלא כחוק בעין פרת, וכן הנזיר הרוסי. בג”ץ השיב שמגורי סולימן בעין קלט הם משנות ה70 ולכן חלה עליהם “חוק ההתישנות”, ואת פינוי המנזר הרוסי מנע פוטין..

נכון להיום אין מגורים ב”בית של יעל”, והוא מיועד לשימוש ע”י הרט”ג. יעל והרט”ג מתדיינים בבמ”ש, שכן לטענת הרט”ג היא חייבת להם שכירות ועלות השימוש בחשמל וכו.

–          לפי דוברת הרט”ג האתר מקבל 120000 מבקרים!..

האם אזור המערות שימש את שמעון בר-גיורא??: יוספוס מוסר שבמסגרת המרידות נגד הרומאי פעל שמעון בר-גיורא. הנ”ל “בערוץ הנקרא פרתאי הרחיב הרבה מערות.. ושם אותם לבתי מסכנות לטמון שם את אוצרותיו ולאסוף שם את השלל, וגם הניח שם את פרי האדמה, אשר בזז, ורבים מגדודיו שכנו במקום ההוא” (מלחמ ד ט ד). סקר מערות בנחל שבוצע בניהול י ידין, וע”י י פטריך, מציע שהמערה שמעל המנזר הרוסי שימשה “מיפקדה”. במערה אחת אף התגלה שבר כלי ימי בית שני.

כאמור יתכן גם כי שמו השני של מנזר סינט גו’רג’ (“כוזיבא”) משמר זכרון שם המקום בימי בית שני, קרי מקום מוצאו של שמעון בר-כוסיבא, מנהיג המרד השני נגד הרומאים!.

.

סרטון על מנזר סינט ג’ורג’