Home Img

מערך הדרכה לניצנה

מערך זה בא בהמשך למערך סיור לשבטה וסביבתה. למערך לשיבטה וסביבתה ראה כאן

בין שיבטה לניצנה

ניצני סיני \ קדש ברנע: ישוב של מפוני קדש ברנע, אך תושביו התעקשו לקרא למקום “קדש ברנע”, וכיום הוא אכן מופיע כך במפות.

מאגר המים ליד הצומת: אידוי התמלחת הנוצרת לאחר התפלה. המים מאד מלוחים וניתן לראות הקצף.

* מתחת לכל הנגב והסהרה מאגר מים ענק של מים מליחים וחמימים. כיון שכך השימוש שבהם הוא לספא (נוה מדבר, שם ריכוזי גפרית גבוהים), ולגידולים מסוימים (6000 דונם זיתים ברביבים, עגבניות ופילפלים בקדש ובערבה) ולגידולי דגים.

מיצב דני קרוון: 100 עמודים ע”פ3 ק”מ על ציר צפון דרום. לאורכו המילה שלום במאה שפות, כשלמטה ציון השפה.

מעבר ניצנה: נחנך ב1982, עם הסכם השלום עם מצרים. היה מיועד למעבר אנשים וסחורות, אך בשל תנועה דלילה הוא מוגדר כיום למעבר סחורות בלבד. ב2011 עברו בו למעלה מ10,000 משאיות.

כפר ניצנה: הוקם ע”י לובה אליאב ב1987.

.

ניצנה

מסעף דרומי של “דרך הבשמים” שסופו ברפיח, ועל הדרך להר סיני. הישוב אינו מוזכר באף מקור היסטורי, ושמו נקבע בעקבות גילוי הפפירוסים ע”י משלחת קולט. שמה הערבי היה “עוג’א אל חפיר” (הנחל המתחתר).

תולדות ניצנה

* ניצנה יושבה לראשונה בתקופה ההלניסטית, אל נכון ע”י נבטים, אם כי גילוי מטבעות חשמונאים גורם לדן אורמןלהציע כי החשמונאים שלטון על אזור זה תקופה מסוימת. עובדה כי כבשו את עזה.. בימי הנבטים כנראה היה מקדש בחלק הצפוני של האקרופוליס, ופפירוס 35 מלמד שגם 500 שנה מאוחר יותר, ישנם בלימיטאנים הנושאים שמות נבטים.

לשיא פריחתה הגיעה ניצנה בתקופה הרומית המאוחרת והביזנטית. היו בה עיר תחתית ואקרופוליס, ובו שתי כנסיות. מעריכים את אוכלוסייתה אז ב1500 איש. העיר ניטשה לאחר הכיבוש המוסלמי, כמו כל הנגב, ותעודות ניצנה מספקות עדות חשובה ביותר לתהליך הנטישה כתוצאה מחוסר תמיכה שלטונית, ועול מסים מוסלמים גובר תחתיו. היא כונתה אז “נסתיון”.

עול המיסים בניצנה – על היקף המיסוי על תושבי ניצנה לאחר הכיבוש הערבי מלמדות יפה כמה מתעודות ניצנה הדו-לשוניות (מס ‘ 60-67). הן מלמדות שהמיסוי היה על בסיס דו-חודשי. באוקטובר-נובמבר 674 לסה”נ חויבו תושבי ניצנה במס של 600 ליטר חיטה ו38 ליטר שמן (זית כנראה). באוגוסט 675 לסה”נ גדל המס ל840 ליטר חיטה ו52 ליטר שמן. באוקטבר אותה שנה הם כבר חויבו 2714 ליטר חיטה (!), ו170 ליטר שמן.

המיסים אינם כוללים דרישה ליין. דוקא ענף זה היה מהגדולים והרוחיים ביורת בנגב. העלמות חיילי יחידות לימיטני, ואי הביקוש למוצר זה בקרב השלטון המוסלמי החדש, גדעה את הענף החשוב בכלכלת ערי הנגב בתקופה הביזנטית, ותרם גם הוא לנטישת ערי הנגב.

* בשלהי ימי התורכים נבנה במקום מרכז מנהלי חשוב, לאורך סופו קו הרכבת לכיוון תעלת סואץ. ניתן להבחין מדרום לתל במגדל שבמקור החזיק מתקן מים גדול להפעלת מנוע הקיטור.

* בימי המנדט, היה ניסיון לפתח האזור, ושוקמו שתי בארות, אך במהלך “המרד הערבי הגדול” המתחם שימש להגלית ראשי המרד הערבי ע”י הבריטים.

* במלחמת העצמאות נכבשה ניצנה ב”מבצע חורב“. בעקבות הכיבוש בן גורין נתן הוראה לכבוש גם שטחים לתוך סיני, אך בלחץ בינ”ל כבד כעבור 4 ימים הכוחות נסוגו לקו ניצנה. במבני ניצנה נערכו הסכמי שביתת הנשק ישראל-מצרים. האזור הוגדר כמפורז, אך פעילות הפדאיון היתה רבה באזור, ובתגובה ב1955 מאיר הר-ציון מפוצץ כל בתי התורכים במקום, ושנה אח”כ המדינה מכריזה שזהו שטח ריבוני של מדינת ישראל.

.

תולדות מחקר ניצנה

* הראשון לבקר במקום הוא רובינסון, אך מזהה המקום עם עבדת. ב1870 פאלמר מבקר במקום, מעלה ספק על זיהוי רובינסון, ומספק שרטוט ראשון של תכנית המקום. שטח העיר היה כנראה 170 דונם. תאור חוזר ויותר מפורט ניתן ע”י מוסיל ב1896 ו1902.

* ב1909 האנטיגטון מתאר את הקמת התורכים מרכז מנהלי במקום (קימאקמליק). הוא מצליח לזהות שלוש כנסיות ושני רחובות ראשיים מקורי עמודים. ב1911 הרופא הצבאי הגרמני המוצב במקום, קיהטרייבר,  מתעד כיצד אבני בנין של מבנים עתיקים ממוחזרים לבניה החדשה.ב1914 וולי ולורנס מתעדים השלמת עיר המנהל וכמה היא מכילה פריטים עתיקים בשימוש משני.

* בשנים 1935-1937 עורך ה’ד’ קולט חפירות בניצנה. הוא קונה תהילת עולם עם חשיפת ארכיון הפפירוסים של ניצנה.

* בשנים 1987-1994 חפרו באתר דן אורמן וי’ שרשבסקי. לצד עבודות השחזור הם חשפו כנסיה בעיר התחתית, אותה תיארכו למאה ה7 (!), וכן מצאו מטבעות חשמונאיים (איפה?).

.

סיור בניצנה:

מצבת “מבצע חורב”: זחל”ם לצד עץ אשל גדול מנציח זכר חללי חטיבה 8 שנפלו כאן בקרב על ניצנה, במסגרת “מבצע חורב”.

ניצנה במלחמת העצמאות:

ניצנה נכבשת לקראת שלהי מלחמת העצמאות, בחנוכה 1948, במסגרת מבצע “חורב”, ע”י חטיבה 8.     “מבצע חורב” נהגה ע”י בן-גוריון בסוף מלחמת העצמאות כדי לודא שהנגב יהיה חלק מהמדינה החדשה. אף שהוא הובטח בהחלטת האום ב29.11.47, במהלך המלחמה מגיע נציג האו”ם פולקה ברנדוט, המציע בין השאר מסירת הנגב לעבדאללה (הוא ישלם על כך בחייו, וירצח ע”י הלחי..). קביעת עובדה בשטח אם כך היתה חיונית.

מפקד החטיבה הוא טבנקין, ודיין היה מ”פ ומג”ד ביחידה זו. הבעיה המרכזית היתה מערכת הדרכים המשובשת. לאלוף פיקוד דרום, יגאל אלון בא איתמר שפינגר, שסיפר לו שישנה “דרך רומית עתיקה” היוצאת מבאר-שבע, לחלוצה, רוחייבה, ומישם בואדי אביאר (נחל לבן) לעוג’א אל חפיר. אלון שלח כח סיירים בפיקודו של הקמב”ץ, יצחק רבין לבדוק אם ניתן להעביר רק”ם על ציר זה. הכח משיב בשלילה, אך רבין עונה “קשה, קשה, אך אפשרי”.בתהאם להמלצתו שולחים כח חלוץ, אם טרקטורים, ופתיחת הציר נמשכת זמן רב. כשיוצאים להתקפה ראשונה נכשלים.

בהתקפה שניה, נכבש המקום.

בכיבוש נפלו 22 לוחמים, כולל מ”פ – יעקב גרנק.

יעקב גרנק: נודע בכינוי “דב הבלונדיני”, וכבר בגיל 16 נלחם בגרמנים יחד עם פולנים. בארץ חבר ללחי ונודע לאומץ ליבו. היה בהתקפות על בית הבולשת הבריטית, כמו גם שדה התעופה בכפר סירקין. עם הקמת צהל התגייס במפ לגדוד 8 של דיין והיה למפ. היה שותף לכיבושים של טירה, קולה, ולוד. הגדוד גם לחם באלטנלה, ולמרות שבועתו לצהל דיין לא לקח צאנס והשאיר הפלוגה שלו בצריפים. במבצע חורב היה בראש הכח בהתקפה הראשונה על ניצנה, ב26 לדצמבר 48, ובהתקפה זו הוא מת. הזחלם שלו, זחלם 251, מוצב עד היום באתר.

“אחד מבכירי צה”ל” אמר עליו כי הוא “הקדים את המחשבה וההתפתחות בצה”ל בעשרים שנה. היום התגובה היא להסתער על מקורות האש. דב עשה זאת אינסטינקטיבית, היה הראשון ואולי היחיד שפעל כך“.

המשורר אורי צבי גרינברגכתב על ‘דב’: “קינה על הסיקריק והוא סרן דב בצבא ישראל. הוא היה גזע אש, אשר כל מימיהם של משנאיו לא יוכלו לכבות“.

העיר התחתית: לא נותר ממנה הרבה, כיון שהתורכים בנו במקום מרכז מנהלי, והכל כאמור פוצץ ופונה בשנות ה50. לאורך הואדי ניתן להבחין בכמה בארות, כמו גם כנסיה שנחשפה ע”י אורמן ושרשבסקי. לדעתם כנסיה זו נבנתה רק במאה ה7, משמע לאחר הכיבוש המוסלמי (!).

מעלה מדרגות: נגב הציע כי מעלה המדרגות היה מעלה טקסי למקדש נבטי.

הכנסיה הצפונית: כנראה הוקדשה לקדושים מקומיים בשם “סרגיוס וסטפנוס” כעדות שישה כתובות המציינות אותם שהתגלו במקום. מתחתיה עדות למבנה קדום יותר. לדעת נגב מדובר במקדש נבטי מהסוג של מבנה בתוך מבנה. עיקר תהילתה מכך שבתחומה התגלה “ארכיון ניצנה”.

ארכיון ניצנה: 201 פפירוסים שהתגלו בעיקר בחדר מדרום לכנסיה הצפונית.  מהקריאות שבהם 13 מהם הם תעודות ספרותיות, בעיקר עותקים של כתבי הקודש; 17 תעודות הם של פעילות חקלאית ואזרחית של אנשי צבא; 11 תעודות מתעדות נכסים ופעילות של “פטריקיוס בן סרגיוס” שהיה כומר וראש מנזר; 5 תעודות הם של הכנסיה ומלמדות גם על פולחן לקדוש סרגיוס במקום; ו40 תעודות הם דו לשוניות ערבית ויוונית, ומעידות על שליטה מוסלמית על האוכלוסיה המקומית לאחר הכיבוש המוסלמי, ובהם עדות חשובה של הכבדת עול המיסים, שכנראה הביא בסוף לנטישת העיר.

מבחר תעודות מארכיון ניצנה

הסכם גירושין  (תעודה מס.  57)

‘+ אנו, סרגיוס בן גיאורגיוס, בחסד האל, כומר

  גיאורגיוס בן וויקטור, בחסד האל, ארכידיאקון

  סרגיוס בן פלאדיוס, דיאקון

  יוחנן בן סטפאנוס נכדו של אל-זיאת

  זכריה בן גיאורגיוס

  סטפאנוס בן עוידו

  גיאורגיוס בן אליאס, עדים לעובדות דלהלן.

יוחנן בן וואלי, כומר, ואשתו נונה, בת יוחנן בן קותים, יחד עם אימה תוקים, התכנסנו כולנו יחד. בינם לבין עצמם נתעוררו חילוקי דעות חריפים בעניינים שונים. אנו, כל האנשים הנזכרים למעלה, כולנו עמדנו על-כך כי הם יוסיפו לחיות יחד. התווכחנו עימם כי ישליטו ביניהם שלום-בית וישלימו זה עם זה, אולם הם לא זזו מעמדתם.

ואז אמר הכומר יוחנן לאישתו: “אני נותן את הברירה בידיך: אם רצונך בשופט-באם את רוצה במישהו מן הכפר שלנו, או ממקום אחר כלשהו-אני אבחר בו כשופט בינינו.’

ואז השיבו נונה ואימה הנ”ל: ‘אין אנו רוצות ממך דבר. אין אנו בוחרים במישהו כשופט להישפט עמך. אנו לא לקחנו מעמך דבר, לא מן הנדוניה ולא מכל מקור אחר כלשהו, ניידי או דלה-ניידי. רק שחרר אותי.’

ואז השיב יוחנן הנ”ל במעמד האנשים הניכרים לעיל: ‘את משוחררת. אין לנו תביעה האחד כנגד השני.’

לעובדות אלו, אנו האנשים הניכרים לעיל, מעידים לפני האלוהים.

לא אני, נונה, ולא יורשי והממונים על-ידי, אין  לנו תביעה כלשהי נגדך, יוחנן, או נגד יורשיך או הממונים מטעמך, לא בעניין הנדוניה, ולא בעניין אחר כלשהו גדול או קטן, כתוב או בלתי כתוב, העלול לבוא במחשבה או שלא יבוא במחשבה.

נכתב בספטמבר 689, בשנת האינדיקציון השלישית, לפי המניין של חלוצה,

בידי שלי עצמי, סרגיוס בן גיאורגיוס, ואני מעיד+’

[חתימות של שבעת העדים הניזכרים בראשית התעודה]

 

החרמה של חיטה ושמן  (תעודה מס. 60, , מתוך “הגנזך הערבי” אוקטובר-נובמבר 657 לסה”נ)

[הנוסח הערבי]  ‘בשם האלוהים הרחום והרחמן מאת אל-חארית אבן עבד

אל תושבי נסתאן, במחוז של עזה, בנפה של אל-חלוץ [=חלוצה].

ספקו במהירות לעדי אבן חאליד מבני סעד אבן מאליך את המס עבור דהול-קעדה ואל-מוחרם וצפר ושני חודשי רביע, שבעים מוד של חיטה ואת אותה הכמות של שמן.

נכתב בידי אבו סעיד בחודש דהול-קעדה של שנת 54′

[הנוסח היווני ]  בשם האלוהים אלחארית אבן עבד אל תושבי נסתאנה, אזור חלוצה, מחוז עזה. שלמו במהירות לעדי אבן חאליד מבני סעד אבן מאליך עבור 5 חודשים. [תנו ל]דהול-קעדה ואל-מוחרם וצפר שבעים מודי חיטה, שבעים סכסטארי שמן.

נכתב בחודש נובמבר בשנת האינדיקציון הג’, בשנת 54 על-פי מנין הערבים, [נכתב] בידי אלכסנדר בן אמוניוס. הסך הכולל: 70 מודי חיטה; 70 סכסטארי שמן’.

הכמויות הרשומות בתעודה הן כ600- ליטר חיטה, ו274- ליטר שמן, שהן כמויות לא מבוטלות בשביל יישוב קטן במדבר כניצנה..

הוראה לספק מורה-דרך למושל  (תעודה מס. 72)

“בשם האלוהים הכל יכול!

אבו ראשיד, מושל, לגיאורגיוס מניצנה

השבח לאל, וכו’ וכו’. כאשר יגיע אליך אבו-ל-מוג’ירה, המוולה של עורבה אבן אבו סופיאן, הואל נא ברוב אדיבותך לספק לו אדם מניצנה שידריך אותו במסע אל ההר הקדוש. שלם גם את שכרו של האיש.

נכתב בירח מארס, בשנת האינדיקציון השתים-עשרה, בידי תיאודורוס”.

.

מכתב המארגן מחאה על תשלום מסים (תעודה מס. 75)

‘ברצוננו להודיעך הוד רוממותך המזהיר , אהוב האלוהים, שקיבלנו מכתב מהוד רוממותו האדון שמואל, שהוא מזמין אישית אותך ואותנו בעת ובעונה אחת על מנת שנפנה אל המושל המכובד מאד על מנת שיקל מעמנו את העול. כי הוא גורם לנו ולך מצוקה גדולה ואין אנו מסוגלים לשאת בעול של מיסוי כזה.

שים לב לכן, מחר, יום שני בשבוע, נבוא  לעזה. נהיה עשרים איש. האם תואיל למהר ולבוא גם אתה כדי שכולנו נהיה בעצה ובדעה אחת. לאחר שתקרא מכתב זה, שלח אותו לניצנה. אנו כתבנו לסובטה[=שיבטה].

במזל טוב ובריאות טובה לך!’

מצפון לכנסיה חשפו אורמן ושרשבסקי מתחם אותו זיהו כמנזר.

המצודה: במרכז האקרופוליס. עליה הקימו התורכים מבנה בית חולים, שהוא היחיד ששרד מבנייתם. נגב מעריך כי המצודה הוקמה בימי דיוקלטיאנוס או קונס’ הא. בולט בהשתמרותו מאגר המים שהיה מתחת למרכז המצודה. לדעת נגב במקום שהתה יחידת לימיטאני של 250 חיילים.

הכנסיה הדרומית: כנסיית תלת-אפסידילאית. כתובת שהתגלתה בה מלמדת שכנראה הוקדשה למרים. אורמן ושרשבסקי מאוניברסיטת בן-גוריון חפרו שני מבנים לצד הכנסיה הדרומית, וזיהו אותם כאזורי המגורים של כהנים והמשרתים בכנסיה.

חוה משוחזרת: כ1.5 ק”מ מדרום לניצנה שוחזרה אחת מהחוות העתיקות שלה. לפי השערת נגב לאור ניתוח פפירוס 39 שליש מאוכלוסית ניצנה נהנתה מתמיכה אימפרילית, הלא הם חיילי הלימיטני. שאר האוכלוסיה התפרנסה בעיקר מחקלאות, כפי שעולה מאופי רוב התעודות הכלכליות מניצנה, ושרידי החוות החקלאיות הרבות בסביבתה.