Home Img

מערך הדרכה לתל ערד

מערך הדרכה לתל ערד

ערד במקרא

ערד מוזכרת לראשונה במקרא כמחסום בפני בנ”י בדרכם מהעבדות במצרים לארץ המובטחת:

במדבר כא 1-4: “וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ-עֲרָד, יֹשֵׁב הַנֶּגֶב, כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל, דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים; וַיִּלָּחֶם, בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ, שֶׁבִי. וַיִּדַּר יִשְׂרָאֵל נֶדֶר לַיהוָה, וַיֹּאמַר:  אִם-נָתֹן תִּתֵּן אֶת-הָעָם הַזֶּה, בְּיָדִי–וְהַחֲרַמְתִּי, אֶת-עָרֵיהֶם.  וַיִּשְׁמַע יְהוָה בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֶת-הַכְּנַעֲנִי, וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם, וְאֶת-עָרֵיהֶם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַמָּקוֹם, חָרְמָה. 

וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר, דֶּרֶךְ יַם-סוּף, לִסְבֹב, אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם; וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ-הָעָם, בַּדָּרֶךְ.”

Numbers 21:1-4:  “When the Canaanite king of Arad, who lived in the Negev, heard that Israel was coming along the road to Atharim, he attacked the Israelites and captured some of them. Then Israel made this vow to the LORD : “If you will deliver these people into our hands, we will totally destroy their cities.” The LORD listened to Israel’s plea and gave the Canaanites over to them. They completely destroyed them and their towns; so the place was named Hormah.

They traveled from Mount Hor along the route to the Red Sea,to go around Edom. But the people grew impatient on the way.”

מהפסוקים ניתן להבין כי ישראל נחל מפלה, התעשת וניצח את ערד והפך את שמה לחרמה. אלא שפסוק ארבע מספר כי הם נאלצו להמשיך לנדוד!. זאת כנראה כיון שלא הצליחו באמת לכבוש את העיר. כבר אז עמדו על הבעיה ובספר שופטים מתקנים קצת את הטקסט הבעיתי:

שופטים א 17: ” וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה, אֶת-שִׁמְעוֹן אָחִיו, וַיַּכּוּ, אֶת-הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַת; וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָהּ, וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הָעִיר חָרְמָה.”

Judges 1:17: Then the men of Judah went with the Simeonites their brothers and attacked the Canaanites living in Zephath, and they totally destroyed the city. Therefore it was called Hormah.”

השם השני של ערד, צפת, מלמד על סגולותיה – צופה על הבקעה.

ואיך באמת נכבשה ערד, אם בכלל? זה מתואר פסוק אחד קודם:

שופטים א 16: וּבְנֵי [חובב ה]קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים, אֶת-בְּנֵי יְהוּדָה, מִדְבַּר יְהוּדָה, אֲשֶׁר בְּנֶגֶב עֲרָד; וַיֵּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב אֶת-הָעָם[לקי].”

Judges 1:16: The descendants of Moses’ father-in-law, the Kenite, went up from the City of Palms with the men of Judah to live among the people of the Desert of Judah in the Negev near Arad.”

מהתאור בכלל לא ברור אם היה בכלל כיבוש, או פשוט התישבות באזור ערד. תרגום השבעים מטה לכיוון של כיבוש, אך הדבר לא ברור. ובכלל – האם תרגום ה70 קרוב יותר למקור, או פרשנות מאוחרת?? חשוב לנושא של תרגום!!.

* העובדה שערד ניתנת לקינים מענינת. משמעות השם “קיני” בארמית ובערבית הינה חרש מתכת או אומן. שמא יש כאן הד\זכרון לאנשי הב”ק שנודעו בחרושת מתכת וייצואה למצרים???

בכל מקרה ערד נהית ישראלית, שכן היא נזכרת בערים שנכבוש ע”י יהושוע בפרק יב (14).

כנראה היא גם נזכרת בתאור הגבולות המפורטים ביהושוע טו. ההנחה היא שנעשתה שם טעות סופר, שסיכל אותיות:

יהושוע טו 20-21: זֹאת, נַחֲלַת מַטֵּה בְנֵי-יְהוּדָה–לְמִשְׁפְּחֹתָם. וַיִּהְיוּ הֶעָרִים, מִקְצֵה לְמַטֵּה בְנֵי-יְהוּדָה, אֶל-גְּבוּל אֱדוֹם, בַּנֶּגְבָּה–קַבְצְאֵל וְעֵדֶר, וְיָגוּר.”

Joshua 15:20-21: “This is the inheritance of the tribe of Judah, clan by clan:  The southernmost towns of the tribe of Judah in the Negev toward the boundary of Edom were: Kabzeel, Eder, Jagur,

הדבר יתכן כי האותיות “ד” ו”ר” דומות, גם בעברית מודרנית, וגם בעברית עתיקה!!

מנגד יתכן ואכן היה ישוב בשם עדר!. בראשית לה 21 מזכיר “מגדל עדר”!.

עברית (עתיקה) שפה קשה (לקריאה)

האותיות “ב”,”ג”,”ד”,”פ” ו”ר” דומות מאד בעברית עתיקה:

וצירופי שתי אותיות כאלו, אם לא נכתבו יכולות להיקרא באופנים רבים: גב,גג, גד, גפ, גר, דג, דד, דפ, דר, פג, פר, רב, רד, רפ!….

ערד אינה מוזכרת יותר במקרא, אך היא מוזכרת ברשימת שישק בכרנק:

“חגרם ערד רבת ערד נ-בת ירחמ” (“מצודות ערד רבת וערד לבית ירחם”).

ומכאן ניתן להסיק על שני אתרים או על אתר ראשי ואתר בת.

 

זיהוי ערד ותולדות המחקר

ערד המקראית מזוהה באתר מרכזי בצפון בקעת ערד, על פני 100 דונם.  זיהוי האתר די ודאי כיון ששמו הערבי “תל עראד”, ובחפירות התגלו חרסים ועליהם נרשם שבע פעמים המילה “ערד” אם כי בכתב ראי..

היות וסביבות התל היו גי’פתליכ (אדמות מדינה) בימי העותמאנים, לא היה ישוב בדואי במקום, וניתן היה לחפור אותו.

חפירת האתר נחלקה בין רות עמירן בעיר התחתונה ליוחנן אהרוני שחפר את המצודה. החפירות נועדו גם לפתור בעיות תעסוקה של ערד החדשה שהוקמה מזרחה לתל.

סיור בתל ערד

* בכניסה לאתר עץ גדול מוקף חומת אבן. זהו עץ שיטה, אבל שיטה אוסטרלית!..

העיר התחתונה:  הקיפה תחום של 100 דונם. נחפרה בעיקר סביב הבאר לאורך הדופן הדרומית ב18 עונות חפירה בין 1962 ל1984, בראשות רות עמירן. (זכתה בפרס ישראל ב1982).

בעיר התחתונה זוהו חמש שכבות עוקבות מכלכולית ועד סוף ברונזה קדומה ב’ (עד 2650-). ישוב הפרזות של ב”ק מכיל חרותת של נערמר, מאחד מצרים, ומכאן שהשפעתו הגיעה עד לכאן, ולמעשה זהו המידע ההיסטורי הישיר הקדום ביותר על אתר בא”י (!!). הישוב הבנוי ביותר (שכבה III) הוא מברונזה קדומה ב’ מכיל חומה1200 מ’, מאגר מים, ארמון ומקדש, ובתים “ערדיים”, ו”כלי אבידוס” (מכונים ע”ש אתר במצרים שם תועדו לראשונה, אך מקורם בכנען, ואולי אפילו בערד!). מעריכים שישוב זה הקיף 100 דונם והכיל 2500-3000 תושבים. ישוב זה נהרס עוד בב”ק ב (2650 לפנה”ס), ולא נושב שוב.

באר המים: הן ניקזה מי נגר, והן הגיעה למפלס מי תהום (=> באר+בור!!). עמירן ואהרוני סברו כי תחילה היה במקום מאגר מים פתוח, ובימי המצודה הברזלית נוצרה הבאר, שמימיה הועלו עם חמורים לתעלת ההזנה של המצודה. הבאר המשיכה לשמש גם בתקופה הרומית. קוטרה4.6 מ’, ועומקה נחשף עד16 מ’.

* בחפירת הבור נחשפה קרמיקה ברזלית ורומית, ומכך הסיקו כי זה תקופת הבאר. אלא שלא הגיעו לקרקעית, ולדעת גוברין בקרקעית יתכן וימצאו קרמיקה ב”ק. לדעתי זה הכל חסר משמעות לתיארוך הבאר..

* סביב הבאר נמצאו בתים עם קירות עבים יחסית. עמירן שיערה שהיתה זו מצודת הגנה על מקורות המים.

* ניתן לראות יפה אגנים מטויחים ותעלות מים. לדעת גוברין זה הכל רומי.

“בית ערדי”: מתאפין ב: מפלס רצפה נמוך מרצפת הרחוב (כנראה לקירור, ומוכיח כי האקלים לא היה שונה מהותית באותם ימים!!); כניסה בקיר הארוך; ספסלים סביב הקירות; בסיס עמוד להחזיק התקרה (לפי עמירן. לפי גוברים היתה זו מצבת פולחן ביתית).

* במקומות מסוימים שוחזר הבית הערדי למלא גובהו, ע”י “השלמת” קירות אבן. זו תמונה מעוותת, שכן האבן היתה בשימוש רק לראשי הקירות (ע”ע באר-שבע). המשך הקיר היה לבנים!!.

“המקדש”: כי:

א.      בחדר השמאלי התגלתה מצבה מסותתת.

ב.      התגלו גם “חפצים מקודשים”..

ג.        צמד החדרים מזכיר את המקדש ב”ק במגידו.

“ארמון”: בשל מיקומו, ונראה כי מרובה חדרים.. למעשה אין בממצא משהו לקבוע שזהו ארמון. נהפוך הוא – אסטלת דומוזי שהתגלתה שם, מושכת לכיוון פולחני..

* לדעתי מתחת למצודה הישראלית באקרופוליס מסתתר עדיין הארמון או המקדש של ערד הב”ק!!

למה נוצרה ערד בב”ק??: בערד עדות לסחר בנחושת, אל נכון מפונון, ובאספלט, אל נכון מים המלח. באתר גם התגלה “סרח נערמר”, ו”כלי אבידוס” שיוצאו למצרים. נראה כי העיר התקימה מיצוא נחושת ואספלט (ואולי גם שמן זית) למצרים!

למה ניטשה ערד בסוף ב”ק ב??: ערד ניטשת עוד לפני סוף הב”ק. אולי זה נובע מכך שהמצרים שולחים משלחות כריה בעצמם? עובדה היא כי בתמנע ישנה פעילות של כריה גם בב”ק..

* למרות הזיקה המסחרית-תרבותית למצרים, נראה כי בחיי הרוח יש יותר זיקה מסופוטמית: צמד מקדשים אופיני לשומר כמו גם הרחבה מלפנים; חותמות הגליל דומים יותר למסופוטמיה; והאסטלה הפולחנית יותר מזוהה את המזרח.

* ראוי לציין כי החופרים מציינים זיקה גם לחרושת הנחושת בדרום סיני באותם ימים. לא ברור לי מהות הקשר, וכנראה שאינו יותר מזיקה בממצא הקרמית.

העיר העליונה: נחפרה בשנים 1963-7 ע”י אהרוני. בראשית מ11- מתחדש הישוב על האקרופוליס. תחילה מוקמת מצודת חומת סוגרים (שכבה 11, חורבנה מיוחס למסע שישק), ולאחר מכן מצודת חומת שיני משור (שכבה 10-7) בגודל 50 על 55 מ. מקבילות להתפתחות זו נמצאו גם במצודות אחרות בנגב כגון חורבת עוזא וקדש ברנע.

את חורבן שכבה 9 מיחס אהרוני לפלישה אדומית שארעה במקביל למסעות רצין מלך ארם ופקח בן רמליהו מלך ישראל על יהודה ב734 לפנה”ס שנאמר: “ועוד אדומים באו ויכו ביהודה וישבו שבי. ופלשתים פשטו בערי השפלה והנגב ליהודה..” (דה”ב כח 17-18; מל”ב טז ה מלמד שרצין הגיע עד אילת).

את חורבן שכבה 8 מיחס אהרוני לסנחריב (למרות שאין לכך עדות בשום מקור היסטורי).

שכבה 7 אולי נהרסה בעת מסע נבוכדנצר ליהודה ב597- ושכבה 6 מיוחסת לימי חורבן יהודה הכללי (586-).

האוסטרקונים מלמדים על נוכחות במקום גם בתקופה הפרסית, וכנראה שהמצודה שמשה אז תחנת דרכים של השלטון הפרסי. בתקופה ההלניסטית נבנה מגדל במרכז המצודה, אך הוא נהרס במ2-. בתקופה הרומית נבנה מעליה מצודה, אשר מתפקדת כנראה עד 106, משמע היתה נבטית.

אבסביוס מזכיר את ערד, וגם מפת מידבא מציינת ישוב קטן, אך לא נתגלו שרידים באתר מתקופה זו, ויתכן כי ערד הביזנטית היתה במקום אחר (ח קרייתין??). (על תל קריות \ חירבת קרייתין ראה בהמשך).

שער המצודה: שער יוצא דופן יחסית – שני מגדלים, שני תאי שומרים, וקיר מגן קדמי.

למה שימשו שערים בתקופה המקראית?

פרט לשימוש המתבקש של שערים להגנה על ישוב, היה להם שימושים נוספים:

א. מקום מסחר – בשער העיר התנקזה תנועת סחורות בין העיר לבין הכפרים וערים אחרות, ונפח התנועה קבע את שוויים היחסי של סחורות. מכך נולד הביטוי המשמש בעברית עד היום – “שערי חליפין”! ואכן מחוץ לתל דן אותרו מבנים ציבורים, לדעת החופרים היו אלו השווקים החיצונים של העיר, “חוצות” בלשון המקרא.

ב. מקום משפט – ואכן בתל דן התגלה בסיס אפיריון, אל נכון למושב השופט.

דברים טז 18: שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק.”

Deut. 16:18: Appoint judges and officials for each of your tribes in every town the LORD your God is giving you, and they shall judge the people fairly.”

וספר רות מראה יפה כיצד בשער העיר בועז מביא לדיון מול “הגואל” ו”עשרה אנשים” את פרשית רכישת נחלה, וקנית רות לאישה:

רות ד 1, 9-11: א וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר, וַיֵּשֶׁב שָׁם, וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר-בֹּעַז, וַיֹּאמֶר סוּרָה שְׁבָה-פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי; וַיָּסַר, וַיֵּשֵׁב.  ב וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים, מִזִּקְנֵי הָעִיר–וַיֹּאמֶר שְׁבוּ-פֹה; וַיֵּשֵׁבוּ..

וַיֹּאמֶר בֹּעַז לַזְּקֵנִים וְכָל-הָעָם, עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם, כִּי קָנִיתִי אֶת-כָּל-אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן–מִיַּד, נָעֳמִי.  י וְגַם אֶת-רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן [המת] קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה..

וַיֹּאמְרוּ כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-בַּשַּׁעַר, וְהַזְּקֵנִים–עֵדִים; יִתֵּן יְהוָה אֶת-הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל-בֵּיתֶךָ..

Ruth 4:1, 9, 11: “Meanwhile Boaz went up to the town gate and sat there. When the kinsman-redeemer he had mentioned came along, Boaz said, “Come over here, my friend, and sit down.” So he went over and sat down.  2 Boaz took ten of the elders of the town and said, “Sit here,” and they did so.

Then Boaz announced to the elders and all the people, “Today you are witnesses that I have bought from Naomi all the property of Elimelech, Kilion and Mahlon. 10 I have also acquired Ruth the Moabitess, Mahlon’s widow, as my wife..

Then the elders and all those at the gate said, “We are witnesses. May the LORD make the woman who is coming into your home..”

מנגד יתכן גם והמלך ישב שם. לפי שמ”ב לאחר מות אבשלום, דוד בכה על מותו “בעלית השער”, ולאחר מכן –

שמ”ב יט 9: וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ, וַיֵּשֶׁב בַּשָּׁעַר; וּלְכָל-הָעָם הִגִּידוּ לֵאמֹר, הִנֵּה הַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב בַּשַּׁעַר, וַיָּבֹא כָל-הָעָם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ..”

II Sam. 19:8: So the king got up and took his seat in the gateway. When the men were told, “The king is sitting in the gateway,” they all came before him..”

ג. מקום פולחן – על יאשיהו נאמר כי ביטל פולחנות שנהגו בשערי העיר –

מל”ב כג 8: “..וְנָתַץ אֶת-בָּמוֹת הַשְּׁעָרִים..”

II kings 23:8: He broke down the shrines at the gates..”

* ואולי האפיריון בשער תל דן היה לפסל??.. בכל מקרה מחוץ לשער בתל דן התגלו מצבות אבן!.

ד. מקום הוראה? – לדעת ברקאי, מכאן שמו של המושג “שיעור”.

ה. מקום ארועים קיצונים? – לדעת ברקאי, ומכאן מקור שמן “שערוריה”..

המקדש הישראלי: משכבת מ10-7-, בפינה הצפון מערבית אותר מקדש בעל מתאר סימטרי תלת חדרי (אולם, קודש, וקודש הקודשים \ דביר) על ציר מזרח מערב – דמיון רב למקדש בירושלים. בכל הקירות שרידי טיח עבה.

המזבח: באולם מזבח רבוע חמש אמות מידתו בנוי לבנים ואבני גויל עם מילוי אדמה, ולצידו תעלת ניקוז הדם!. מידות המזבח הם בדיוק כמידות המזבח המקראי:

שמות כז 1: וְעָשִׂיתָ אֶת-הַמִּזְבֵּחַ, עֲצֵי שִׁטִּים:  חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב, רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ, וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת, קֹמָתוֹ.”

Ex. 27:1: “And you shall make the altar of acacia wood, five cubits long and five cubits wide; the altar shall be square, and its height shall be three cubits.”

ונראה גם כי נבנה מאבני גוויל, בהתאמה לתאור המקראי:

דברים כז 5:וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  מִזְבַּח אֲבָנִים, לֹא-תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל.”.

Deut. 27:5: “Moreover, you shall build there an altar to the LORD your God, an altar of stones; you shall not wield an iron tool on them.”

גם השימוש באדמה למילוי תואם התאור המקראי:

שמות כ 20:מִזְבַּח אֲדָמָה, תַּעֲשֶׂה-לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת-עֹלֹתֶיךָ וְאֶת-שְׁלָמֶיךָ, אֶת-צֹאנְךָ וְאֶת-בְּקָרֶךָ”.

Exodus 20:24: Make an altar of earth for me and sacrifice on it your burnt offerings and fellowship offerings, your sheep and goats and your cattle.”

ואף לאבן הצור הגדולה למעלה ניתן למצא מקבילה מקראית!:

שופטים יג 19: “וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת-גְּדִי הָעִזִּים, וְאֶת-הַמִּנְחָה, וַיַּעַל עַל-הַצּוּר, לַה'”.

Judges 13:19: “Then Manoah took a young goat, together with the grain offering, and sacrificed it on a rock to the LORD”

המזבח לא נועד לשריפת הקרבן. דבר זה כנראה נעשה בתנורים כדוגמאת תנורי זבח השומרונים!!. על המזבח רק שחטו את הקרבן!! לכן אין עדויות שריפה, ואין עדויות עצמות!!. לדעת גוברין השריפה התבצעה בסמוך לכניסה ואהרוני לא הבין את זה ולכן פינה שם הכל ללא תיעוד!

* ליד המזבח נמצא כן קטורת מחרס מעוטר עלי לוטוס. מקטר דומה מתועד בשלל האשורי מלכיש!.                 ליד המזבח נמצאו גם שתי קערות ועליהם הכיתוב “קכ” (“קדש כהנים”?)

* בגלל שהחצר קטנה אין כבש, כבציווי המקראי, אלא הסתפקו במדרגות לוליניות.

קודש הקודשים: שלוש מדרגות עולות לדביר. על המדרגה העליונה שני מזבחות קטורת. בקיר המערבי של הדביר נמצאה מצבה בגובה1 מ’ מוחלקת ובמקור צבועה אדום. לידה נתגלתה מצבה נוספת קטנה יותר.

למרות אופי הממצא (מצבות), הפולחן הוא יהודאי, ואף כנראה התנהל ע”י כהנים, כפי שמעידים שני אוסטקונים ועליהם השמות “מרמות” (ירמיה כ 1) ו“פשחור” (עזרא ח 33). שני השמות הם שמות של כהנים במקבילה המקראית!.

למי בדיוק סגדו היהודאים בערד??: פולחן המצבות הכפולות, יחד עם ממצאים נוספים הוביל חוקרים כגון דיוור לפתח תאוריה שהתקים פולחן ביהודה שכלל אל ואלה ראשית. עדויות ארכיאולוגיות לכך:

א. כתובת על פיטס מכונתילת עג’רוד: “אמר, אמריאו, אמר לאדני: השלום אתה? ברכתיך ליהוה ולאשרתו. יברך וישמרך ויהי עם אדני”.

ב. כתובת נוספת על פיטס מכונתילת עג’רוד: “אמר.. ליהל.. וליועשה.. ברכת אתכם. ליהוה. שמרנ. ולאשרתה”. מתחת, אגב, זוג!. אמנם לשניהם זובי, אך יתכן ולדמות הקטנה הזובי הוסף בשלב יותר מאוחר.

ג. כתובת על קיר בחירבת אל-קום: “אריהו. השר כתבה ברך אריהו.ליהוה… אשרתה..”.

ד. כל פסלוני הצלמיות!!.

ה. המקרא מעיד כי פולחן האשרה חדר אף לבית המקדש בירושלים!. עובדה היא שיאשיהו הוציא אותם משם:

מל”ב כג 6: וַיֹּצֵא אֶת-הָאֲשֵׁרָה מִבֵּית יְהוָה מִחוּץ לִירוּשָׁלִַם, אֶל-נַחַל קִדְרוֹן, וַיִּשְׂרֹף אֹתָהּ בְּנַחַל קִדְרוֹן, וַיָּדֶק לְעָפָר; וַיַּשְׁלֵךְ, אֶת-עֲפָרָהּ, עַל-קֶבֶר, בְּנֵי הָעָם.”

II kings 23:6: He brought out the Asherah from the house of the LORD outside Jerusalem to the brook Kidron, and burned it at the brook Kidron, and ground it to dust, and threw its dust on the graves of the common people.”

מנגד גוברין עומד על הדמיון בין המצבות ללוחות הברית, ומציע שמושא הסגידה היה עותק של לוחות הברית..

לוחות הברית: מושא פולחן יוצא דופן בעולם העתיק.. לא סוגדים לצלם, אלא לחוזה, לברית ביננו לבין האל.. הסגידה הקדומה לחוזה אולי מלמדת שעריכת דין היא פשוט בגנים שלנו??????? 🙂

למרות התאור המקראי של ההרס והניתוץ שאפיין את הרפורמות הדתיות, המצבות ומזבחות הקטורת של ערד נמצאו מוטמנים בבסיס קירות שנבנו מעל המקדש, כאילו “נגנזו” תוך הבעת כבוד לחפצים המקודשים!! ולפי גוברין– מצבה אחת נותרה עומדת עד החפירות!

* בשטח ישנן רפליקות. כל מתחם הקודש קודשים נלקח למוזיאון ישראל!

מצבה: מצבה היא מצב בינים בין פסל האל, לבין העדר כל ביטוי מוחשי לו.

מצבות במקרא: מתורגם כpillars או Standing stones. הם מופיעים 36 פעם במקרא. משמעותם לדעת אבנר מוסברת בשני אופנים מרכזים – יצוג האל, או רוחות של  אבות (מה עם עדות לברית??).

יחס המקרא למצבות: משתנה מספר לספר:

בעד:      א. יעקב מקים מצבה (בר’ כח 22).

             ב. משה מקים 12 מצבות בהר סיני (שמות כד 4-8);

             ג. יהושוע מקים “אבן גדולה” (יהושוע כד 26-27);

             ד. כשחוזר הארון זובחים לפני “אבן גדולה” בבית שמש (שמ”א ו 14-15);

             ה. שמואל מקים את “אבן העזר” לאחרא נצחון (שמ”א ז 12);

              ו. בגבעון היתה “אבן גדולה” (שמ”ב כ 8, ושם שלמה יזבח, מל”א ג 4).

             ז. אפילו יאשיהו לאחר השלמת רפורמות דתיות  עורך ברית מול “עמוד” (מל”ב כג 3; דה”ב:לד 31).

             ח. אפילו ישעיהו מדבר על אחרית הימים בה יהיו מצבות לה’ בגבולות (יט 19).

נגד:  א. יש להרוס מצבות העכו”ם (דברים יב 3-4).

       ב. האל שונא מצבות (דברים טז 22; דומה בויקרא כו 1; דה”ב לא 1).

        ג. ירמיהו מוכיח את ישראל על שאמר לעץ “אמא” ולאבן “אבא” (טז 22).

פולחן המצבות נמשך גם בתקופות הקלאסיות באזורנו וידועות מצבות רבות בקרב הנבטים. המוסלמים גם המשיכו מסורות אלו כעדות פולןחן הכעבה הנמשך עד ימינו!.

מצבות בקבורה: מנהג ששורשיו אירופיים (כדי לאתר את מקום הקבורה ביער או בשלג). הוא אינו יהודי, והיהודים תמיד קברו במערות. יהודאי שהיה רואה צורת קבורה יהודית כיום היה מתחלחל..

מאגר המים: מתחת למקדש. אהרוני סבר כי הוא הוזן ע”י מים שהוזרמו מחוץ למצודה בעזרת תעלה. גוברין בחפירות חדשות (מ2005)  הראה כי התעלה דו שיפועית, ובצידה החיצוני מאגר מים גדול, משמע זוהי תעלת עודפים למים עודפים מהבור הפנימי, שבמצב של יתר מים הם זורמים למאגר חיצוני, בור במקור, אך כיום תקרתו קרסה. אהרוני גם סבר שגודל המאגר 100 קו”ב. בחפירות החדשות של גוברין הוא הגיע כבר לעומק25 מ’, והנפח לכדי 400 קו”ב.. (נכון ל2010).

הסתבר גם כי היה מתקן מים מתחת לצד השמאלי של אזור ה”קודש”, ולדעת גוברין שימש לטהרה (! בימי בית ראשון..).

“בית אלישיב”: באגף הדרומי של המצודה נמצאו 107 אוסטרקונים בעברית. חלק מהיותר מפורטים הם מכתבים למפקד המצודה אלישיב בן אשיהו, וכולם נמצאו ב”בית אלישיב”!.

הם עוסקים בעיקר בחלוקת מצרכי מזון – לחם, שמן, ויין – לחיל השכירים במקום (כנראה כתיים). במכתב אחד (18) מוזכר “בית יהוה” והכוונה כנראה למקדש בירושלים, באחר (24) פקודה לשלוח תגבורת רמת נגב מול פלישה אדומית. נמצאו גם טביעות חותם של אלישיב בן אשיהו. הממצא מותארך לשנות ה600-, בעיקר כיון שפשיטות שכנים ידועות לנו במקביל למסע נבוכדנצר על יהודה ב598\597- לאור מל”ב כד 2: “וישלח ה’ בו [ביהויקים] את גדודי כשדים ואת גדודי ארם ואת גדודי מואב ואת גדודי בני עמון וישלחם ביהודה להאבידו..”

גם אם אדומים לא מוזכרים במפורש הדבר סביר מאד.

85 אוסטרקונים כתובים ארמית מיוחסים לתקופה הפרסית. התוכן כשמובן די דומה – משלוחים של אוכל, תאורי חיל פרשים וחיל תובלה על סוסים. מיסתבר כי בתקופה הפרסית שימשה ערד תחנת דרכים מבוצרת, אבל עכשיו בשימוש הפרסים. המגדל ההלניסטי מלמד כי המקום שימש כמצודה גם יותר מאוחר, אך במ2- גם הוא נהרס ועל כל המצודה נבנה מיצד רומי שהיתה פעילה עד מ2 (אולי היה מיצד נבטי עד 106). בתקופה הערבית הקדומה שוקם המצודה והיא היתה כנראה לאכסניה, ולאחר מן בית קברות לבדואי הסביבה.

בעית ערד – הממצא הארכיאולוגי VS המקרא

במדבר כא 1-4 מתאר קרב בין בנ”י ל”מלך ערד” הגורם להם “לסבוב את ים סוף” ולהגיע אל הארץ המובטחת רק מיריחו. אלא שהעדות הארכיאולוגית מעידה בודאות על נטישת ערד 1500 קודם!!. איך מישבים את הפער בין העדות המקראית לעדות הארכיאולוגית??

–          או שזו אינה ערד הנזכרת במקרא.

–          או שאנחנו לא מתארכים נכון את הממצא.

–          או שאנחנו לא מתארכים נכון את מועד הסיפור.

–          או שהסיפור אינו נכון!..

א.      פ פריץ: סיפור כיבוש ערד, כמו סיפור כיבוש העי, הוא אטיולוגי, ונוצר כמסורת עממית שנוצרה ממראה חורבות ערד מב”ק.

ב.      מזר: “ערד” לא היה שם עיר, אלא שם אזור, ומכאן המושג “בנגב ערד” (שופטים א 16). מלך ערד ישב במלחתה, 12 קמ מדר מע לערד, ושם אכן התגלו שרידי ב”מ.  אהרוני מחזק את דבריו ומזהה את תל מלחתה עם “ערד לבית ירחם” ברשימות שישק, ואת תל ערד עם “ערד רבת”.

ג.        נאמן: מסורות מקראיות איחדו סיפור כיבוש ערד עם כיבוש חרמה, ואת חרמה יש לזהות בתל חליף.

ד.       גוברין (+עציון ווליקובסקי): חורבן ערד מתוארך לא נכון, והיה ב2200-, והוא נעשה ע”י בני”, שהם אנשי הב”ת א.

.

ח קרייתין \ תל קריות: נחפר ע”י גוברין בשנים 1991-2. נמצאה כנסיה גדולה, וברצפתה פסיפס ובו עדויות אינטסביות לאיקונוקלזם. גוברין אף מציע שזהו “קריות” ממנה בא “יהודה איש קריות”, אך אין לכך כל גיבוי בממצא או במקורות ההיסטורים.. מנגד כן התגלתה שכבה במקום גם מבית שני (וגם מבית ראשון).

בתקופה המוסלמית שופץ והורחב המבנה הרומי, וכנראה שהיה חאן. הממצא כולל שני אוסטרקונים כתובים בכתב כופי, ומטמון כלי זכוכית (לאתר!!!). נהרס במ8, ואח”כ שימש בי”ק לבדווים.