Home Img

תגלית מכה גלים – 2010

תגלית מכה גלים

הסערה האחרונה פגעה באתרי עתיקות, אך גם חשפה כמה תגליות מפתיעות

16 דצמבר, 2010

“מאז ילדותי אני אוהב לשוטט לאורך קו החוף הזה, נהנה מהנוף ומהגלים, ומקוה למצא משהו מענין” אמר נחמיה, “ככלות, זהו חוף של אתר בן 4000 שנה. אז כמובן שאחרי הסערה, היו לי ציפיות למצא משהו. אבל אני מודה שהתגלית הזו היתה מעל ומעבר למה שציפיתי!”.

רוב התקשורת, העולמית והמקומית, עסקה בימים האחרונים במזג האויר. חלקים רבים של אירופה וצפון אמריקה חווים כעת סופות שלגים וטמפרטורות הצונחות לכדי 20 מעלות מתחת לאפס. והשבוע סוף-סוף החורף הגיע גם לישראל. הטמפרטורות צנחו, והחלו ממטרים של גשם מלווה באבק. החרמון התכסה לבן, והכינרת החלה להתמלא.

המערכת הזו התאפינה גם ברוחות חזקות, וגלים גבוהים במיוחד. הגלים גרמו נזקים לכמה אתרים לאורך קו החוף, ובמיוחד לאתרי עתיקות.

בקיסריה, עיר נמל חשובה שנוסדה לפני 2000 שנה, הגלים הרסו מבנה לאורך המזח, והחריבו לחלוטים קיר בטון בחזיתו המערבית. הקיר נבנה ב1953-4, אך יסודותיו מהתקופה הרומית. המזח כרגע שבור לשלושה חלקים. היקף הנזק ביסודות העתיקים עדיין לא ידוע.

המזח של קיסריה העתיקה לפני הסערה הגדולה. צילום באדיבות עומר וולוך

המזח של קיסריה במהלך הסערה. צילום באדיבות רשות העתיקות

המזח של קיסריה בעת הסערה. קיר הבטון שהיה בחלקו הצפוני של המזח נהרס לחלוטין. הצילום באדיבות רשות העתיקות

זום אאוט מראה כי כל המזח מוצף אבני בנין עתיקות. הצילום באדיבות רשות העתיקות.

מצפון לנמל העיר העתיקה, היכן שקטע יפה של אמת המים הרומית לקיסריה השתמר במשך מאות בשנים, הסופה הסירה חול רב, וחשפה את יסודות הקשתות של האמה.

אמת המים לקיסריה לפני הסערה. הצילום באדיבות דיויד פרייד

אמת קיסריה לאחר הסערה. הצילום באדיבות רשות העתיקות

ומדרום לתל-אביב הסופה פגעה באתר עתיקות חשוב נוסף – תל אשקלון.

אשקלון נוסדה לפני כ4000 שנה, והיתה עיר מסחר ומנהל חשובה ברוב התקופות ההיסטוריות.

שחיקת הדופן המערבית של העיר על ידי הים היתה בעיה ידועה כבר בעת העתיקה, ובימי הביניים עמודי גרניט מהתקופה הרומית מוחזרו לקיר מגן אל מול הים. כאשר קיר זה תועד לראשונה, במאה התשע-עשרה, חציים של העמודים כבר היה חשוף.

למנוע המשך השחיקה ב2008 אגף השימור של רשות העתיקות יצר קיר מגן בין העמודים, אך בסופה האחרונה קיר זה נפגע.

קיר המגן של אשקלון העתיקה אל מול הים לפני הסערה

קיר המגן העתיק של תל אשקלון במהלך הסערה. שים לב לקיר מגן נוסף שהוסף על ידי רשות העתיקות, אך הוא התמוטט. הצילום באדיבות רשות העתיקות

.

.

אך באופן מפתיע הסופה גם הוכחה כמועילה למחקר הארכיאולוגי במקומות מסוימים.

באשדוד הסופה האחרונה חשפה על קו החוף מבנה אבן מלבני שלא היה ידוע קודם. זמנו ואופיו אינם ידועים, ויש לקוות שבקרוב תיערך במקום חפירת הצלה לתיעוד מדעי של הממצא.

מבנה עתיק שנחשף בחוף אשדוד בעקבות הסערה האחרונה. הצילום באדיבות רשות העתיקות

צילום נוסף של המבנה שנחשף בחוף אשדוד בעקבות הסערה האחרונה. הצילום באדיבות רשות העתיקות

אך התגלית החשובה ביותר נחשפה במקרה כ3 ק”מ מצפון לתל אשקלון.

נחמיה ענבר הוא תושב ותיק של אשקלון, והוא מכיר היטב את קו החוף שלה.

ברגע שהסופה שכחה הוא יצא לראות את תוצאותיה על קו החוף.

“תחילה הלכתי לאורך קו החוף אל מול התל, היכן שהחוף הציבורי. סוכת המציל נהרסה לחלוטין, והחוף היה מלא פסולת”.

“למחרת סרקתי את החוף לכיוון צפון. כשלושה ק”מ מצפון לתל, לאורך הצוק שמתחת למלון הולידי-אין, טיפסתי על קירות הצוק, ושמתי לב לקטעי רצפת פסיפס וקצה אבן שיש מעוגלת. הסתקרנתי, והתחלתי לחשוף את האבן, ולתדהמתי גיליתי שזהו הבסיס של פסל שיש יפיפה של דמות נשית, שמור כמעט במלואו!”.

נחמיה התקשר לחבר, ולמשטרה. המשטרה כיוונה אותו לרשות העתיקות. זו שלחה נציג שהופיע רק לאחר כמה שעות, אך לאחר שהוא אישר שמדובר אכן בפסל עתיק, התקשורת הוזמנה לתעד את התגלית יוצאת הדופן, וסיפור הגילוי דווח באותו ערב בכל רשתות הטלויזיה.

פסל השיש הרומי שנחמיה מצא בחוף אשקלון בעקבות הסערה. הצילום באדיבות נחמיה ענבר

נחמיה ליד הפסל שמצא על חוף אשקלון בעקבות הסערה. הצילום באדיבות נחמיה ענבר

קליפ שנחמיה ענבר צילם בעת חשיפת הפסל

העריכה המטופשת באחריותי.. 🙂

“אז איפה הפסל עכשיו?”, שאלתי אותו.

“הם לקחו אותו “לאנליזה” במעבדות שלהם”, הוא ענה. “אני רק מקוה שבסוף הפסל יוצג במוזיאון הארכיאולוגי שלנו באשקלון.”

.

האם נחמיה מצא שריד של האתר “מיומאס”?

אך האם ניתן לשער את הקונטקסט של התגלית?

הפסל התגלה כאמור בקרבת רצפת פסיפס, וכנראה בסביבה התגלו גם עמודוני בית מרחץ. יתכן ובית מרחץ זה היה מבנה מרכזי במתחם “מיומאס של אשקלון”.

מקורות עתיקים מלמדים אותנו שליד אשקלון היה אתר בשם “מיומאס”. בתקופה הרומית היו כמה אתרים ב”מיואמס”, ולכולם היתה אותה פונקציה – מרכז לחגיגות מים ופוריות. באנטיוכיה היה מרכז שכזה, ובו מידי שנה היו חוגגים 30 יום בהוללות והתפקרות לאפרודיטה ודיוניסוס. המקורות ההיסטורים מלמדים שאתרים דומים פעל ליד קיסריה, עזה, ואשקלון.

הפעילות בפסטיבלים הללו נחשבה למאד לא מוסרית בעיני הממסד הנוצרי (ראה גם תאור עתיק של החגיגות הללו למטה), ובמהלך התקופה הביזנטית (מאה רביעית עד שביעית לסה”נ) הם נסגרו בהדרגה.

האם הפסל שהתגלה הוא חלק מאותה “מאיומס שליד אשקלון”?. דבר זה הוצע עד כה במחקר, אך ללא הוכחה של ממש.

עדות שאזור זה היה מיושב בעת העתיקה נחשפה כבר ב1967, כאשר הארכיאולוג וסיליוס צפיריס חשף מעל לצוק כנסיה מהתקופה הביזנטית.

כנסיה ביזנטית שנחשפה ב1967 מצפון לתל אשקלון

שמא כנסיה זו נבנתה בכוונה במקום זה, לאחר שהמנהל הנוצרי-ביזנטי הצליח להביא לסגירת מרכז הפולחן הפאגאני הקודם שהיה במקום?

רק חפירה מסודרת של אזור המצוק תוכל לענות על שאלות שכאלו.

ומוטב שחפירת ההצלה תתבצע באזור זה בהקדם, לפני שסערות נוספות יפגעו בעתיקות אתר זה, ואתרים נוספים לאורך קו החוף.

.

===========================================================

נספח: עדויות היסטוריות לפולחן ה”מאיומס”

בתקופה הרומית המאוחרת רווח פולחן פריון בשם “מאיומס”. כך למשל יוחנן כריסו סטומוס (“בעל פה הזהב”) הנוצרי מתאר ב390 כך את חגיגות המאיומס שהתקימו באנטיוכיה:

“ואתה השומע משעזבת את המקור הזה את ישו, אתה רץ אל התיאטראות להתבונן בנשים שוחות המציגות ערוותן . אתה שזלזלת במקור הדם [של המיסה].. רץ למקור שטני.. להעריץ  זונה שוחה ומטביע תוך כדי כך נפשך. כי מים אלה הם ים של הפקרות שאינו מטביע את הגוף, אלא מביא לטביעת הנפש. הרי היא שוחה כולה ערומה ואתה המתבונן שוקע בתהום ההפקרות. כך עשויה רשת השטן, לא את אלה היורדים בעצמם למים היא מטביעה, את אלה היושבים למעלה והצופים בהם בתיאטרון וחונקת אותם חזק יותר מפרעה שטבע בים עם סוסיו ורכביו. לו היה אפשר לראותן הייתי מראה לכם מה רבות הן הנשים הצפות על מים אלה, כפי שצפו פעם גופותיהן של המצרים. מכאיב פחות לעבור בלי פגע את הים האגאי והטירני, מלראות את ההצגה הזאת. ראשית השטן כל הלילה ממלא את הנפש צפייה להצגה, אחר כך הוא מציג את מה שהשתוקקו לו, כובל אותם בכבלים והופכם לעבדים גם אם לא באת במגע טמא עם הזונות, אל תחשוב שאתה נקי מן החטא, כי חטאת חטא מלא התאווה בלבד אם אכן נלכדת בתאווה, אתה משלהב את הלהבה ביתר שאת […] שוב אל כבודך האמיתי, נוס מים האש ומנהר השאול הבוער, ברח מן הבריכה בתיאטרון, כי הבריכה הזאת סופה באותו ים, ובאלה הנלכדים בה היא המפרנסת את הדלקה שבאותה תהום עמוקה. אם המתבונן באשה בתאוה טמאה נעשה לנואף שלה, הרי על אחת כמה וכמה נעשה לנואף מי שאינו חושש להביט בחמוקיה הערומים לחלוטין […] אם תמשיך לעסוק בדברים האלה […] לא אעצר עד שהתיאטרון השטני הוא יהרס ותטוהר הקהילה של הכנסיה”.

מקור נוצרי אחר בשם מלאלאס, מתאר גם הוא את חגיגות באנטיוכיה, ולפי עדותו הוא נעשה אחת לשלוש שנים, נמשך שלושים יום (..) , והיה לכבור אפרודיטה ודיוניסוס.

מקור הפולחן רומי, ופעילותו היתה מעוגנת בתרבות רומא. צו מימי קומודוס למשל כולל אספקה סדירה של נרות, מנורות, וציוד אחר הנדרש למאיומס. מהצו ניתן להבין שהרבה מהפעילות התרחשה בלילה..

החכמים היהודים התנגדו לחגיגות המאיומס. רבי חנן בבראשית רבא (לז,ה) הביע דעה ברורה ביותר  על המאיומס באשקלון:

“נעשה בכרכי ים מה שלא נעשה בדור המבול“.

1 comment

Comments are closed.