Contact Me
Danny The Digger - Israel Private Tours

ארכיאולוג ישראלי מעיין ב-ספר המורמון

בשנים האחרונות יצא לי להדריך כמה משפחות ותיירים מורמונים, והשיחות איתם עליהם ועל קהילתם עוררו בי ענין רב. אני סבור שאני די מתמצא בברית החדשה והארכיאולוגיה הקשורה אליה (אני אף משדר הסכת על הנושא), אך על הפלג הנוצרי-מורמוני ידיעותי דלות ביותר. האמת שאפילו את שמה המלא של כנסייה זו לא ידעתי (“כנסיית ישוע המשיח של קדושי אחרית הימים” למי ששואל, ואגב, עדיין לא ברור לי לגמרי למה).

החלטתי לנסות להשלים פערים, ולבקשתי משפחת סאותוויק, שאותם הדרכתי בחורף 2019 הצליחה להשיג לי עותק של “ספר המורמון” בעברית. ומסתבר שזה לא דבר קל כל-כך. קשה כיום לאתר עותקים שנותרו מהתרגום היחידי לעברית שנעשה לספר, ב1981. יתרה מכך, הכנסייה המורמונית מקפידה שלא לעשות מסיון בישראל, ומשפחת סאותוויק נזקקו לאישור מיוחד כדי לשלוח הספר ליהודי בישראל. היה עליהם לשכנע את הכנסייה שזה לצרכי מחקר בלבד.

לצערי מסתבר גם שהספר אינו תרגום מלא של המקור באנגלית. שמו בעברית שונה ל”דברי ימים הנפיטים” (ראה צילום). אך יותר חמור – התרגום אינו מלא, ואף החלוקה לפרקים שונה בהשואה לגרסה באנגלית. עדיין לא ברור לי מדוע זה נעשה, אך בדיעבד אני שמח שלא הייתי צריך לקרא את כל הספר.  

הוא היה ארוך מספיק.

מהו “ספר המורמון”?

למי שאינו בקיא בספר (ואני מעריך שאם אתם דוברי עברית רוב הסיכוים שאכן לא קראתם אותו, נכון?). הוא פותח בתאור חייו של איש “משבט מנשה” בשם “לחי” אשר “בשנה הראשונה למלכות צדקיהו” חווה חזיון בירושלים, ובעקבותיו החל להטיף. אלא שהעם לא הקשיב לו, ואז, בעקבות חזיון נוסף, הוא ומשפחתו, עם תנך ורשימות בני משפחתו החרוטים על לוחות פליז, נדדו לעמק ובו נחל הנשפך לים האדום. משם המשיכו דרומה ל”עמק שאזר”, ולאחר מכן, עם מות ישמעאל (שהיה איתם), הם עצרו לקבור אותו ב”נאהום”. לבסוף הגיעו ל”באונטיפול” שלחוף ים “איריטאום”, שם בניו של לחי בנו ספינות גדולות, ואיתם הם הפליגו “לארץ היעודה”.

מפה המבוססת על הצעות של חוקרים מורמונים לאתר את התחנות בנדודי משפחת לחי

אל תנסו לאתר את האתרים הללו. לא ידוע על נחל הנשפך לים האדום. לא מוכר עמק בסעודיה הנקרא “שאזר”, כמו גם “נאהום” ובו קבר ישמעאל. ואין בערבית שום אתר לאורך החוף של חצי האי הערבי עם שם הדומה ל”באונטיפול”. מנגד שם הים “איריטאום” מזכיר במשהו את שמו הלטיני של הים הערבי – “מארה איריטראום” MARE ERYTHREUM. וזו גם הסיבה שהמורמונים סבורים ש”באונטיפול” נמצאת היכן שהוא לאורך קו החוף של עומאן של היום.

ואם חשבתם שהעדויות למסע זה דלות, נסו לאתר עדויות לרובו של הספר, המתאר הגעת המשפחה ל”ארץ היעודה”, שם בניו של לחי ההופכים לבתי אב ושבטים גדולים, אשר בינהם נוצר סכסוכים אינסופיים היוצרות מלחמות לרוב. בשנת 34 לספירה, ישו, מייד לאחר תחייתו, הופיע בפני שבט הנפיטים (צאצאי בנו הצעיר של לחי) והביא להרמוניה לפרק זמן מה. אך לאחר זמן מה הנפיטים עצמם מתפצלים, מסתכסכים בינהם, והורגים אחד את השני לבלי שוב –  עד שכולם נכחדים. עם זאת, לפי אמונת המורמונים, קבוצה מסוימת של שבט הלאמאניטים שרד מבחינה גנטית, והאינדיאנים הם צאצאיהם.

תאור הופעת מורוני לגו’סף סמית

וכיצד אנו יודעים את כל זה? בכל דור ודור נביא מסוים תיעד את קורות העם והארץ, על לוחות מפליז, או מזהב. הנביא האחרון, מורמון, תיעד את הקריסה של כלל התרבויות, ובנו, מורוני, הטמין את כל הכתבים בגבעה בשם “קומורה” שבמדינת ניו-יורק. כעבור 1400 שנה החליט אותו מורוני להתגלות בחזיון לאיש בשם ג’וזף סמית והינחה אותו היכן הכתבים מוסתרים, וכיצד יצליח לפענח אותם.

ואם חשבתם שזה נשמע מספיק מוזר, אחד הספרים (“ספר האתר”) מתאר גל הגירה קדום יותר, מייד אחרי מגדל בבל. אלא שגם הוא לבסוף הכחיד את עצמו. ואגב בגרסה האנגלית של “ספר המורמון” יש תיעוד של הגירה נוספת, של אחד מבניו של המלך צדקיהו, מולק שמו. גם צאצאיו הפכו לבסוף לשבט, המולקים, וגם הם לבסוף נכחדו.


האם יש עדויות ארכיאולוגיות שהן ל”דברי ימי הנפיטים”?

למעט ארכיאולוגים מורמונים, אף ארכיאולוג אחר אינו טוען, או אף מסכים, שנמצאה עדות כלשהיא  לכל אותם ארועים. התאורים הגיאוגרפים בפני עצמם מאד מבלבלים, לעיתים סותרים אחד את השני.יתרה מכך, התפתחות המחקר הגנטי הוכיחה שאין בילידים האמריקאים בדל של גנום שמי.

המקטרגים ואנשי המדע משוכנעים ש”ספר המורמון” אינו אלא הונאה גדולה ומתוחכמת של אותו גו’סף סמית, שגם ניצל את סמכותו להרבות בנשים. הוא נישא ל34 נשים, חלקם נשואות, חלקן קטינות. גם  יורשו, בריגם יאנג, נישא ל55 נשים. פוליגמיה היתה מאד מקובלת בקהילה הקדומה, אף שאינה מותרת בארה”ב, ועדיין ישנם כמה מורמונים פוליגמים בסתר.

אני לא מתכוון לשפוט פה את הקהילה המורמונית, ההיסטוריה שלה,  או ההיסטוריה ש”ספר המורמון” מתימר לתאר. אבל כיון שאני מתמצא במשהו בארכיאולוגיה מקומית, מצאתי קשר מענין בן שלושה אתרים פה בארץ הקודש, לבין הביוגרפיה של לחי.

 

חירבת בית לויה = ביתו של לחי?

חירבת בית לויה נמצאת בשפלה הדרומית, 10 קמ מזרחה מתל לכיש. מי שכנראה היה הראשון להסב את תשומת ליבם של המורמונים לאתר הזה היה ד”ר יוסף גינת, אנתרופולג ישראלי שעשה את הד”ר שלו באוניברסיטת יוטה המורמונית בשנות ה1970. הוא הציע להם שהשם הערבי של המקום (“בית לויה”) אולי משמר את שמו העתיק של המקום – “בית לחי”. יתרה מכך, הוא הציג בפניהם שיח ערבי שטען שבמסורת המקומית פעם היה חי שם נביא, אך יום אחד הוא נעלם, ואיש אינו יודע לאן.

boats graffiti beit lehi

חרותת האוניות ממערת הקבורה בחירבת בית לויה

לכאורה ההצעה אינה סבירה שכן נאמר שלחי היה חי בירושלים. אלא שקריאה של הספר עצמו הבהירה לי שהיה לו בבית בירושלים, אך היתה לו גם נחלה במקום אחר, שנמצא טופוגרפית במקום נמוך מירושלים (!) (א נפי א 85). יתרה מכך, כבר ב1961 נחשפה במקרה מערת קבורה בשוליים המזרחיים של האתר, שזמנה המאה השביעית לפנה”ס – ימיו של לחי לפי “ספר המורמון”. ולא זו בלבד – בתוך המערה נמצאו כמה כתובות חרותות, ואחת מהן מזכירה את “ירושלם”!. אין ספק אם כך שמי שקבר את מתיו במערה זו היה קשור לירושלים. וכאמור לפי “ספר המורמון” ללחי היה בית גם בירושלים. אבל הממצא המפתיע ביותר הוא חריטה של שתי אוניות בתוך אותה מערת קבורה. בית לויה נמצאת 45 ק”מ מקו החוף. מדוע שמישהו יחרוט אוניות במערה בלב השפלה? שמא להעיד על כוונתו להפליג בעתיד?. ישנן לדעתי עוד ממצאים מסקרנים באתר שניתן לקשור לתאוריה שבית לויה היתה נחלתו של לחי, אבל אצטרך להקדיש לכך פוסט שלם.

הנמצאו חומה ושער בירושלים של ימי צדקיהו?

בא נפי א 60 ישנו תאור של לחי השולח את בניו חזרה מאזור הים האדום לירושלים כדי לאסוף את לוחות הפליז עליהם נרשם התנך והרשימות הגניאולוגיות של המשפחה. הבנים מנסים להתגנב לביתו של לאבאן, המחזיק ברשימות, וישנו תיאור כיצד הם נכנסים לתוך העיר בחשכת הלילה, דרך שער העיר.

ה”מגדל הישראלי” בעת חשיפתו

בעיקבות איחודה של ירושלים כתוצאה ממלחמת ששת הימים נערכו חפירות ארכיאולוגיות רבות במקומות שונים ברובע היהודי בראשות נחמן אביגד. בחלקו הצפוני של הרובע היהודי משלחת החפירה חשפה קטע החשוף עד היום של חומת ירושלים לכיוון צפון מימיו של חזקיהו. קטע זה חשוף עד היום ומוכר בכינויו “החומה הרחבה”. מעט צפונה לו המשלחת חשפה שרידים של ביצורים נוספים, כולל קצה שער, אותם תיארך אביגד לימיו של – צדקיהו. לצערי אתר זה, המכונה “המגדל הישראלי”, סגור למבקרים זה כמה שנים, וחבל. לדעתי במיוחד למורמונים אתר זה חשוב ביותר, כיון שהם יכולים לטעון שבירושלים ישנים ממצאים ארכיאולוגים מסוימים הקשורים לטקסטים המקודשים להם.

מגילת הנחושת כאב טיפוס ללוחות הפליז?

הפקה בה השתתפתי על מגילת הנחושת לערוץ ה”סמיתסוניאן”

אבל לדעתי הממצא החשוב ביותר לטובת הטיעון המורמוני שלוחות הפליז  היו קיימים (ג’וסף סמית מעולם לא הציג אותם בציבור הרחב, ואיש אינו יודע היכן הם כיום) הוא העובדה שגם פה, בארץ הקודש, לפני כאלפיים שנה, מישהו חקק טקסט חשוב על יריעת מתכת ארוכה – מגילת הנחושת.

מגילת הנחושת התגלתה ע”י ארכיאולוג צרפתי ב1952 במערה הנמצאת 2 ק”מ צפונה לקומראן. כידוע התגלו עוד מאות מגילות באזור זה, אך היא היחידה שעשויה ממתכת. כל שאר המגילות מקלף או פפירוס. יתרה מכך, בניגוד לכל שאר המגילות, על מגילת הנחושת נחקק טקסט יחודי – תאור של 60 ומשהו נקודות הטמנה של אוצרות אדירים של כלי זהב, כלי כסף, וכנראה כלי בית המקדש.

למרות המחקרים השונים (אני אף השתתפתי באחד מהם, ובכמה הפקות טלוויזיה על הנושא), טרם נמצא אף לא בדל של אחד מהאוצרות המתועדים במגילה, אך איש אינו מציע שהמגילה עצמה היא זיוף מודרני. המגילה היא בת אלפיים שנה, ומי שיצר אתה רצה לודא שהטקסט ישמר לדורות רבים. זו מקבילה נהדרת לטיעון המורמוני שהנביאים השונים תיעדו את קורות עמיהם גם כן על לוחות מתכת, למען ישמרו לדורות הבאים. ולא ניתן שגו’סף סמית המציא זאת לאחר גילוי מגילת הנחושת שכן הוא טען שמצא את לוחות הפליז כ120 שנה לפני שהתגלתה מגילת הנחושת.

ושאיש באמונתו יחיה.