Contact Me
Danny The Digger - Israel Private Tours

בית הקדר של בית נטיף נחשף, מחדש (דצמבר 2020)

בשנות השלושים החלו להופיע בשוק העתיקות של ירושלים ובית לחם נרות חרס רבים המתאפיינים בגוף מעוגל עשוי בתבנית, ועיטורים מסוגננים. הסוחרים ידעו להגיד שמקורם בבית נטיף (Bayt Nattif),  כפר ערבי בשפלה (כיום חורבת בית נטיף, 6  קמ דרום לבית שמש, ו1.5 קמ צפ מז לקיבוץ נתיב הל”ה).

בשנת 1934 פקח אגף העתיקות של המנדט הבריטי, דימיטרי  ברמקי, סקר את הכפר, ולבסוף הוא מצא את מבוקשו – מערה גדולה ובו מאות חלקי נרות, וחפצים נוספים, כולל אף התבניות בהם הם יוצרו. היתה זו פעם ראשונה, ועד היום היחידה, שהתגלה בית קדר תעשייתי בארץ ישראל מהתקופה הרומית. נרות אלו מכונים בספרות המקצועית “נרות בית נטיף”, ואין תלמיד לארכיאולוגיה קלאסית שלא לומד לזהות טיפוסי נרות אלו.

מאפיני נרות בית נטיף: בתקופות המקראיות נרות היו עשוים על אבן רחיים, כמו צלחת קטנה, אך לפני הצריפה היו צובטים את קצה הצלחת, ובה היו שמים את הפתיל. בימי החשמונאים החלו לייצר גם נרות בשתי תבניות, המוצמדות אחת לשניה לפני הצריפה. פיתוח טכנולוגי זה איפשר ייצור כמות גדולה בהרבה של נרות, וכן איפשרה להוסיף עיטורים שונים בתבליט דק. אכן האומן של בית נטיף עיטר את נרותיו בעיטורים רבים ושונים. רובם גיאומטרים, אך חלקם פאגאנים מובהקים, וכוללים אמנות דמות. מנגד חלקם עם נושאים יהודים, כגון המנורה.

פרט לנרות, הקדר של בית נטיף ייצר גם צלמיות חרס קטנות, ומסכות. אין ספק שהאומן הפיק את מוצריו השונים בעיקר לאוכלוסיה הרומית-פאגאנית של אותם ימים. לאחר דיכוי מרידות היהודים  אזור יהודה כמעט התרוקן מאוכלוסייתו היהודית, והיה מיושב במקומה באוכלוסיה פאגאנית. זו היתה מורכבת בעיקר מחיילים בשירות קבע בצבא הרומי, וחיילים משוחררים שנותרו והשתקעו באזור. המרכזים העירונים שלהם היו ירושלים (שכונתה אז אליה קפיטולינה), ובית גוברין (שכונתה אז אלאותרופוליס).  מנגד הממצא כולל גם כמה נירות ועליהם עיטור המנורה. הדבר מלמד שהאוכלוסיה היהודית באזור יהודה לא נכחדה לגמרי, ואכן המקורות ההיסטורים של אותה תקופה, הגם שהם מעטים, מלמדים על מרכז רבני ביבנה ובלוד באותם ימים.

ברמקי תיעד ואף צילם את מערת בית היוצר, אך לא ציין את מיקומה המדויק. ב1948 האוכלוסייה של בית נטיף ברחה כאשר הכפר נכבש ע”י חטיבת הראל. יותר מאוחר שימשו בתי הכפר מקום מגורים זמני של חברי קיבוץ נתיב הל”ה, ואחר כך בסיס צהלי. מכל מקום, מיקומה של המערה נשכח, עד לאחרונה.


מערת ברמקי מתגלית מחדש

בחפירות הצלה לקראת פיתוח האזור ובניית שכונה חדשה (רמת בית שמש ד), חופרי רשות העתיקות נתקלו מחדש בפתח המערה.  עומר שליו, ממנהלי החפירה: “יום אחד, אנחנו חופרים בנקודה מסוימת, ופתאום נפער לנו פתח מערה. נכנסתי, והתחלתי להתרגש. גיליתי תיבת מתכת חלודה. מצאנו פה גם את הסלים שבהם הוא [ברמקי] חפר… ידענו שמצאנו את בור המים של ברמקי”.

Baramki Cave beit nattif

המערה שחשף ברמקי, לאחר חשיפתה מחדש. צילום באדיבות רשות העתיקות.

beit nattif cave 1934

צילום מערת בית היוצר מבית נטיף ע”י ברמקי, 1934



beit nattif oil lamp fragments

שני שברים של נירות חרס שנמצאו בחפירות המחודשות בבית נטיף. בימני תאור דמות, ובשמאלי תאור המנורה. הצילום באדיבות רשות העתיקות.

החופרים לא רק מצאו את המערה שברמקי חפר בה, אלא גם פריטים נוספים, ורבים, של אותו בית יוצר. נרות, תבניות, צלמיות, ואף שבר של מסיכת חרס.

רוב הנירות היו מעוטרים עיטורים גיאומטרים, חלקם היו עם עיטורים פאגאנים, אך על שניים מהם התגלה עיטור המנורה. הממצא מאשש מחדש את מסקנתו של ברמקי – בית היוצר פעל בעיקר עבור אוכלוסיה פאגאנית, אך גם עבור אוכלוסיה יהודית, מצומצמת, שכנראה נותרה באזור.

beit nattif oil lamp and mold

נר בית נטיף טיפוסי, עם התבנית ליצירתו, כפי שנחשפו בחפירות המחודשות בבית נטיף. הצילום באדיבות רשות העתיקות.

ושמא הייצרן עצמו היה יהודי? אולי הקדר הוא צאצא של יהודים ששרדו  את הדיכוי הרומי של מרידות היהודים בשפלת יהודה? מיוספוס אנו למדים שלפני 2000 שנה בית נטיף אכן היה ישוב יהודי בשם “ביתלפטנפון” (מלחמ ד ח א). יוספוס מתאר כיצד הישוב, והאזור כולו, נכבש ע”י אספסיאנוס (“לאחר שהעלה באש אותה ואת המחוז הסמוך לה.. בנה מצודות במקומות המתאימים לכך”). עם זאת, בהחלט יתכן שלא כל היהודים הומתו או נמכרו לעבדות.

בכל מקרה בימים אלו היהודים שבים לחיות באזור זה. על גבי חורבות ביתלפטנפון / בית נטיף תיבנה שכונה חדשה, לאוכלוסיה החרדית.

היהודים כיום אינם נזקקים יותר לנרות שמן, אך כל בית יהודי מדליק מידי חורף מנורת בת תשעה נירות – החנוכיה. המהדרין, כמו הורי, אף ישתמשו בחנוכיית שמן, ממש כמו בעת העתיקה.

חג חנוכה שמח!