Contact Me
Home Img

הסיוט לקבלת רשיון רכב אשכול

דף זה מוקדש לחוויה המפוקפקת שעברתי כדי לקבל רשיון רכב אשכול.

נתחיל מכך שאפילו במשרד הרישוי עצמו לא ידעו על מה אני מדבר.

אני עשרים שנה פה ובחיים לא שמעתי על רשיון כזה” הצהירה הפקידה במשרד הרישוי בסניף רמלה, ושכנתה לדלפק הנהנה בהסכמה.

מסתבר שאכן אין קטגוריה כזו במשרד התחבורה.

הרשיון הנדרש הוא רשיון רכב ציבורי. אלא שישנם ארבעה קטגוריות לרשיון רכב ציבורי!.

בחנות האופטיקה, איפה שמתחילים תהליך ההרשמה, הבודקת תקינות ראייה סברה שמדובר ברשיון D3, “אוטובוס זעיר פרטי” , והנפיקה לי מסמך שכזה.

זה כמובן לא היה המסמך הנכון.

אבל מילאתי אותו, החתמתי אותו אצל רופא המשפחה, נסעתי למשרד הרישוי, החנתי, עמדתי בתור, ומסרתי אותו בשמחה.

מסתבר שזה לא המסמך הנדרש.

בירור אקראי באותו יום לימד אותי שאני בעצם צריך להרשם לרשיון לרכב ציבורי מסוג  –  D1, שהוא רשיון למונית.

חזרתי לחנות האופטיקה.

הוצאתי מסמך חדש.

החתמתי שוב את רופא המשפחה.

ונסעתי למשרד הרישוי.

החנתי, עמדתי בתור. בהמתנה  הספקתי לכתוב ראשי פרקים למאמר על הרודיון. היה עומס.

הגיע תורי.

מסתבר שצריך להגיש הבקשה עם מסמכים נילווים – צילום רשיון, צילום ת.ז., שתי תמונות, והוכחת שמות שנות לימוד.

חזרתי הביתה.

הצטלמתי בחנות צילום, צילמתי הרשיון, הת.ז., ותעודת המוסמך בארכיאולוגיה, ושבתי למשרד הרישוי.

החנתי, עמדתי בתור. שיפרתי קצת את המאמר על הרודיון. היה פחות עמוס.

הגיע תורי.

מסתבר שאין צורך יותר בתמונות, ויש כבר תמונות שלי במאגר המידע של משרד הרישוי. (“לא היית צריך להצטלם”).

מנגד להוכחת שמונה השכלה חובה להציג התעודה המקורית, לא צילום שלה.

ככלות הכל, אולי אני באמת אנאלפבת שזייף תעודת תואר שני בארכיאולכגיה..

נסעתי הביתה, לקחתי את התעודה המקורית, חזרתי למשרד הרישוי.

החנתי. היא ויתרה לי על המתנה בתור (“הוא היה פה כבר, תנו לו לגשת אלי“).

היא העיפה מבט בתעודה, החזירה לי אותה, החתימה הטפסים האחרים והצהירה “עוד ארבע חודש יתקשרו איתך” איתך.

כנראה דיאלקט לשוני מקומי לרמלה..

כעת אני ממתין ארבע חודשים שמשרד התחבורה יאשר שאני אכן איני עבריין ואיני חולה במחלה העלולה לסכן תיירים הנוסעים איתי.

.

בקיצור – אם אתה רוצה לעשות רשיון רכב אשכול, ולהרשם תוך ביקור אחד בלבד במשרד הרישוי יש לנהוג כדלקמן:

1. את הבקשה הראשונית לרשיון זה מקבלים בעת בדיקת העיניים, הנעשית במבחר חנויות אופטיקה. מקבלים טופס ירוק שילוה אותך עד לרשיון המיוחל. נא לודא שכותרת הטופס היא שהרשיון הוא לD1!!.

2. לאחר מכן הולכים לרופא משפחה ומחתימים אותו על אישור בריאות ותקינות בטופס הירוק.

3. מצלמים רשיון ות.ז.

4. מכניסים לתיק גם תעודת עדות להשכלה של לפחות שמונה שנות לימוד (מקורית!, לא צילום!)

וכעת ניתן לגשת לאחד מסניפי משרד הרישוי עם הבקשה להרשם לקורס רכב אשכול (=רשיון מונית, D1),

המשך יבוא..

.

.

עדכון מינואר 2015: לאחר שלא שמעתי ממשרד הרישוי במשך שנה וחצי (!!), פניתי אליהם, ומסתבר שהם פשוט איבדו את המסמכים שהגשתי (!!!). אין למי להתלונן, ואין את מי לתבוע.. דבר לקירות..

ב9 לדצמבר 2014 הגשתי מחדש (!) את כל המסמכים, במשרד הרישוי בחולון, לגברת ניצה בורשטיין.

נראה אם וכמה זמן הפעם אצטרך לחכות לתשובתם..

לפחות הפעם תעדתי את מסירת המסמכים..

.

.

עדכון ממאי 2015 (בערך): לא להאמין! הם מוכנים שאגש לבחינת דמיקולו, של יום שלם, בעלות של 1000 ש”ח, רק כדי להוכיח שאני לא פסיכי!..

.

.

.

עדכון מספטמבר 2015: קיבלתי ציון עובר!!!! המדינה מאשרת שאני לא פסיכי!! $%@$%@#$#.

אגב האישור הרפואי הנספח לאישור מעבר הבחינות הוא מהטפסים שהגשתי ב2014!… משמע הטפסים “האבודים” נמצאו… נשגבות עם דרכי משרד הרישוי..

מיד טלפון למכללת אגד בירושלים. תקשיבו טוב! – רק בשביל לבדוק אפשרויות קורס , עלי להגיע אליהם ולעשות בחינה בהבנת הנקרא.. בעלות של 100 ש”ח. תואר שני בארכיאולוגיה ובמנהל עסקים לא מספיק… הזוי!!!……

בינתיים ציפור קטנה לוחשת לי שאפשר בכלל לעשות קורס רשיון מונית ביומיים בארה”ב, וזה תקף ושוה לרשיון רכב אשכול בישראל.. בודק האופציה..

.

.

והנה פוסט שקיבלתי מקולגה –

הי דני.
שמי חן ואני סטודנט שנה שנייה בקורס למורי דרך.

קראתי את מה שכתבת בנוגע להשגת הרשיון וזה כל כך דיבר אליי והכעיס אותי כי כמותך, גם אני ועוד רבים אחרים שהחלו בתהליך להוצאת הרשיון נתקלנו באטימות שוברת שיאים מצד הממסד .

אתה מבין, שנה לפני שהתחלתי ללמוד יעץ לי חבר טוב שגם הוא מורה דרך, שכדאי לי להוציא רשיון כזה אם אני אוהב לנהוג (ואני אוהב מאוד לנהוג..). התחלתי מייד בתהליך והגשתי את הטפסים למשרד הרישוי בחולון, במטרה להוציא את הרשיון עוד לפני שאתחיל ללמוד. לא אלאה אותך בכל תחנה ותחנה בויה דולורוסה, רק אבאס אותך מעט ואומר שהדרך עוד ארוכה והיא כוללת שלל הצקות, טרדות וטרחות בהמשך: זימון למכון הרפואי, המתנה לתשובה..

המתנה לתשובה..

המתנה לתשובה..

רישום לקורס רכב ציבורי באחת מהמכללות שמשרד התחבורה מכתיב לך, מבחן תיאוריה + תשלום אגרה, מבחנים עיוניים במסגרת הקורס + תשלום אגרה, חובת נוכחות בשיעורים שבחלקם להגיד שהם משעממים או לא מועילים זה אנדרסטייטמנט ובחלקם סובלים ממריחת זמן לא פרופורציונאלית (אגב מורה דרך פטור מידיעת הארץ ומעזרה ראשונה), שיעור נהיגה (אחד לפחות) ומבחן נהיגה מעשי + תשלום אגרה (אם התמזל מזלך והצלחת להשיג טסטר- מצרך מבוקש) וכל זה במידה והכל זורם ואין עיכובים.

היום ממש סיימתי את יום לימודיי האחרון בקורס.

כעת אני ממתין להפקת התעודה מביה”ס שאיתה אחזור (בפעם המי יודע כמה) למשרד הרישוי בחולון, אמסור אותה לפקידה ש(לא) מחייכת ואמתין לחסדי שמיים עד להנפקת הרשיון המיוחל.

וכשזה יקרה הבטחתי לעצמי, לחבריי ולמכריי לעשות מסיבה גדולה! סוג של כיבוש פסגת האוורסט והצבת הדגל.

לא פחות.
בקיצור, סוג של חוויה לכל החיים. מאחל לך לעבור את זה מהר ולקחת נשימה גדולה כל פעם שתרצה להפוך על מישהו כיסא.. 🙂
אם תהיה מעוניין לשמוע פרטים נוספים אודות התהליך, אתה מוזמן ליצור קשר.
חן