כמידי שנה, ב18 לינואר נאספו להם אלפי צליינים (וכמה מאות תיירים לצלמם..), בשביל לחגוג את טקס ה”אפיפאניה” (=”ההתגלות”) של ישו כבן האלוהים.
השנה הסדירה המדינה חניון פנימי לעשרות האוטובוסים, ולא היה צורך בהסעות פנימיות. הכל התנהל לפי המתוכנן, למעט האתיופים, שהחליטו השנה לקיים הטקס ביום שלמחרת, עם האשורים.
בשעה 11 הגיע הפטריארך היווני-אורתודוקסי, תיאופילוס הג’ אל מנזר “יוחנן המטביל” (=”קאסר אל יהוד” בערבית), וערך את השלב הראשון של הטקס.
לקראת השעה 12:00 סיים הפטריארך את תפילתו, והחלה התהלוכה הטקסית ממנזר “יוחנן המטביל” אל גדת הירדן.
את תיאופילוס הג’ ליוותה פמליה של אנשי כמורה, ובראשם סדרנים העונדים את התרבוש התורכי, פריט לבוש חובה באימפריה העותמאנית שבוטל לפני לפני מאה שנה, אבל מסורת זו מסורת..
לפניהם צעדה בגאון תזמורת חמת החלילים של בית צחור, שנוסדה בראשית המנדט הבריטי (1919), וממשיכה לחלל בטקסים וארועים שונים עד ימינו.
באתר ההטבלה עצמו ההמולה היתה רבה. אל המים הורשו להגיע רק צליינים המתעדים להיטבל, ולגופם חלוק לבן המיוחד לטבילה. יש מהצליינים הרוסים שנוהגים לשמור חלוק זה ליום קבורתם.
מי שלא יכל לטבול, או אף לצפות בטקס, יכל לראות את שידורו על מסכים גדולים.
בשיא הטקס הפריח הפטריארך יונים והיזה מים קדושים אל עבר הירדן.
לאחר מכן הוזמנו כל המשתתפים למנזר גרסימוס (=דיר חג’לה) לארוחת צהרים בסיסית אך מזינה.
בצד הירדני לא ניכרה פעילות מיוחדת באותו יום, אך הפיתוח בגדה המזרחית רב מאד, ונכון לעכשיו בנויות לאורכו חמש כנסיות, ואף בית מלון מפואר בבעלות רוסית.
..למי שהחמיץ, ניתן יהיה לראות את הטקס שוב, שנה הבאה, ב18 בינואר
להתראות!
.
.
.
.
סרטון של התהלוכה שצילמתי עם הפלפון..