Contact Me
Home Img

מיסתורין בתל חוקוק

jodi

החל מ2011 מתנהלת חפירה ארכיאולוגית בתל חוקוק , גבעה סמוכה לכביש 65 והצטלבותו עם המוביל הארצי. החפירות מנוהלות על ידי פרופסור גו’די מגנס מאוניברסיטת צפון קרולינה בצ’פל היל, בשיתוף רשות העתיקות.

עוד לפני החפירות סקרים שנעשו באזור איתרו שרידים של מבנה שנחשד כבית כנסת עתיק. החפירות הוכיחו מעל לכל ספק שמדובר אכן בבית כנסת עתיק, שהתקיים בן המאה הרביעית לשישית לסה”נ (תקופת התלמוד). כיום ידועים מעל מאה בתי כנסת עתיקים מתקופה זו, אך רק מיעוטם מכילים עיטורי פסיפס.

ב2012 פורסם קטע הפסיפס הראשון שנחשף בבית הכנסת של חוקוק העתיקה, ומסתבר שהוא מתאר נושא שטרם תועד בבתי כנסת עתיקים – שמשון הגיבור. תאור של שני זוגות שועלים כלשזנבם קשור לפיד, כמו גם תאור גבר הנושא שערי העיר עזה (שופטים טו 3), לא מותירים ספק במי המדובר.

Photo by Jim Haberman. Reproduced by Permission of Jodi Magness

בקצה הפסיפס נחשפו גם שני מדליונים המתארים ראשי נשים, ולידן כתובת, ממנה שרד רק קטע קצר “..בכל מצותן יהא עמלכן.. שלום“. מסתבר שזוהי ברכה לתורמות המתוארות במדליונים.

 Photo by Jim Haberman. (C) Jodi Magness

Photo by Jim Haberman. Reproduced by Permission of Jodi Magness

בעונה האחרונה (2015) נחשף קטע פסיפס חדש ובו תאור של נושא נוסף, שגם הוא טרם תועד במחקר בתי כנסת עתיקים, אך הפעם לא ברור במה המדובר. לאחרונה פורסם, לראשונה, כלל הפסיפס באתר האינטרנט של הנשיונל גי’אוגרפיק, שמסייע כלכלית לקיומה של החפירה.

בפאנל העליון מתואר כח צבאי, ומולם קבוצת אנשים לבושי טוגה. במוקד מפקד צבאי מזוקן המוביל שור בקרניו, ואחריו חיילים עם פילים. מול המפקד דמות מבוגרת ומזוקנת לבושה טוניקה לבנה, ומאחוריו גברים צעירים יותר הלבושים גם הם טוניקה לבנה, שולפים חרבות מנדנים.

לצערי לא קיבלתי אישור לפרסום צילום של הפסיפס באתר שלי. עליכם להיכנס ללינק הזה כדי לבחון ולהתרשם מכלל הפסיפס המדובר.

תאור הפילים פוסל האפשרות שמדובר בארוע מתקופת המקרא או התקופה הביזנטית. חברים במשלחת החפירה הציעו שמדובר בקרבות המכבים, שאנו יודעים שהשתתפו בהם פילים (מקבים א ו 30; מק”ב יד 14).

מגנס הציעה שאולי הנושא הוא אחר  – מפגש אלכסנדר הגדול עם יהודי ירושלים. ארוע זה, שמתואר בגמרא (סוטא סט א) הוא בעל נופך אגדתי וסביר מעולם לא קרה, אך הוא הפך לנושא פופולארי בספרות יהודית.

קארן ברית (היסטוריון מאוניברסיטת מערב קרולינה) ורענן בוסתן (חוקר היסטוריה של דתות מאוניברסיטת קליפורניה) הציעו פרשנות אחרת – הפסיפס מתאר את מפגש אנטיוכוס השביעי בעת עם יוחנן הורקנוס הא’ בירושלים ב132 לפנה”ס, מפגש בו ניכרת חוזה בינהם במסגרתו אנטיוכוס הציג שור לקרבן בבית המקדש בירושלים, והורקנוס שילם לו שלושת אלפי כיכר זהב (י.ב.מ. קדמוניות היהודים יג ח ב-ג).

שתי ההצעות בעייתיות. הן אלכסנדר והן אנטיוכוס השביעי מעולם לא תוארו כדמויות מזוקנות; והפאנל התחתון של הפסיפס מלמד שהמפגש הוביל לעימות. אולם הן מפגש אלכסנדר מוקדון עם היהודים, והן מפגש אנטיוכוס שביעי עם הורקנוס היו מפגשים חיובים. הן ההצעה של מגנס והן ההצעה של ברית ובוסתן מתעלמים מהתאורים בפאנלים התחתונים של הפסיפס.

אז במה מדובר?

בכתב העת האינטרנט ANCIENT-ORIGINS.NET פירסם לאחרונה רלף אליס הצעה חדשה ומענינת – לדידו הנושא המתואר הוא אחד הארועים הטראגיים שהובילו לחורבן בית המקדש – פרשת קמצה ובר קמצה. הגמרא במסכת גיטין (ה נה עמ’ ב) מביאה את הסיפור במלואו, אשר תקצירו בעברית מתאר איש עשיר בירושלים אשר שלח את משרתו להזמין את חברו, יהודי בשם קמצה. אלא שהמשרת טעה והזמין את בר קמצה, שנוא נפשו של העשיר. לכשהתבררה הטעות דרש העשיר את גירושו של בר קמצה, ואפילו כאשר בר קמצה הציע לשלם עלות הארוחה הוא נענה בסירוב וגורש בבושת פנים. בר קמצה החליט לנקום בלשכנע את הרומים שהיהודים רוצים למרוד בקיסרות. לשם כך הוא התנדב להביא הקורבן לירושלים, אך לכשניתן לו העגל הטיל בו מום בשפתיו, בידיעה שהכהנים לא יסכימו להקריבו. ואכן הכהנים פסלוהו לקרבן, דבר שהביא את חמת הרומים, והביאם בסוף לעלות על ירושלים ולהחריבה.

אם מסתכלים בפר הוא אכן עם סימון ברור בלחי. האם זה המום שהוטל בו? ואולי בשל כך הוא מחייך?? גם אם כן, שוב לא ברורים בהקשר זה התאורים האחרים בפסיפס. במיוחד לא ברורה משמעות הפאנלים שמתחת – שמונה דמויות מצידי דמות יושבת במרכז, ולמטה תאור צבא פילים מובס. אליס גם מפליג בפרשנותו וקושר בדרך נסתרת בן בר קמצה לבן איזוס מנה מלך אדסה, אותו הוא קושר לישו (לא פחות).

נראה לי שאין ברירה אלא לשוב לפרשנות הראשונה שהוצעה כשהתגלה הפסיפס לראשונה – שהפסיפס מתאר את מרד החשמונאים. התאור למעלה הוא של שליח אנטיוכוס הד’ המציג במודיעין בפני מתתיהו הכהן את הקרבן ודורש שיהיה הראשון להקריבו. מתתיהו בתגובה דוקר את הקצין למוות (כפי שמתואר בפסיפס) ומכריז על מרד למען קידוש ה’  (ולכן אצבעו מכוונת לשמים). מאחוריו דמויות שולפות חרב מנדן. מפתה להציע שאלו חמשת בני מתתיהו (אלעזר, יהודה, שמעון, יונתן ויוחנן) ודמויות נוספות.

למטה תאור של הצבא הסלבקי המובס בדמות גופות ושלל מלחמה. באמצע ניתן לזהות תאור חלקי של אריה טורף. שמה הוא מסמל את יהודה המכבי, עליו אמר ספר חשמונאים “כגור אריה ישאף לטרף”?

בפאנל האמצעי תאור של שמונה דמויות עומדות, לבושות טוניקה ואוחזות חרב, בתוך מבנה קשות, ובמרכז דמות תשיעית, מזוקנת, יושבת ואוחזת מסמך (?). תאור תשעת הנרות הדלוקים מעל המבנה מפתים אותי לנסות לקשר אותם למסורת להדלקת נרות חנוכה. שמא הדמויות הם שושלת בית חשמונאי? הדמות היושבת במרכז דומה מאד לדמות העומדת בפאנל העליון. אם זהו תאור נוסף של מתתיהו הכהן?, אם כך, אז אולי הדמויות סביבו הם אותו שילוב של בניו ודמויות נוספות. ואכן ראוי לציין דמיון בתסרוקות האישיות של הדמויות בפאנל האמצעי לתסרוקות של הדמויות שבפאנל העליון.

אם אכן מתואר כאן מרד החשמונאים (וחג החנוכה), זו עדות ראשונה וחשובה לנושא זה באמנות יהודית עתיקה. חג החנוכה הודחק בתקופה הרומית המאוחרת, כנראה מפחד מהרומים (שהיו עלולים לראות בכך רצון למרידה חדשה), וכמעט שאינו נדון במשנה. מנגד בתקופה הביזנטית רואים דיון מחודש הולך וגובר בחנוכה ומצוותיוה בגמרא, מגמה המקבילה לניוון ההולך וגובר של השלטון הביזנטי במאה החמישית והשישית לסה”נ, תהליך שיביא לבסוף לכיבוש הארץ על ידי צבאות האיסלאם ב638 לסה”נ. תהליך זה הביא כנראה גם לנטישת חוקוק, ושרידיה שלא נשדדו בימי הביניים, זכו סוף סוף להחשף מחדש.