Contact Me
Home Img

מערך הדרכה ללכיש חלק ב – האתרים

אתרי לכיש

כאמור זוהי העיר השניה בחשיבותה בממלכת יהודה; היא מכילה שרידי סוללת המצור הקדומה בעולם(!) שאנו יודעים את רקעה ההיסטורי(!!); אנחנו גם נראה בה מסד הארמון הגדול ביותר מתקופת המקרא (36 X 76 מ’); ונלמד על חרסי לכיש שהם מהחשובים שבכתובות המקראיות מא”י!. נמצאו בה גם שתי כתובות ברונזה מאוחרת!!

 

מושב לכיש:

הוקם בפאה הדר מע של התל ב1955, לאחר שהכפר קוביבה חדל להתקיים ב1948. בדיעבד המיקום הוא בדיוק היכן שהיה המחנה האשורי. לפי גבי ברקאי נסיונות לאתר ממצאים בתחומי המושב לא העלו דבר. גם מחנה סטרקי בדיעבד היה ממוקם בדיוק בעמק שממנו הקימו האשורים את הסוללה.

מחנה משלחת סטארקי\שטח 500:

כיון שסטארקי תיכננן חפירה טוטאלית וארוכת שנים בתל הוא הקים מחנה משלחת מול הפאה הדר מע של התל (בדיעבד – מול הסוללה האשורית!).

המתחם תוכנן קצת כמחנה צבאי –  חדרים סביב חצר מרכזית, וטור מחסנים מאחור. ניטעו אף עצים גם כדי למנוע סחף בחורף, ובזכרונות אולגה טופנל המקום נראה כ”גן אנגלי”.. (לא ממש אם מסתכלים על התמונות..).

* השטח לא נחפרה כהילכתו קודם בניית המחנה, ותמונות מראות כיצד החפירה בשלב מסוים מתבצעת גם בחצר הפנימית של מחנה המשלחת! העמק שבין המחנה לסוללה\ האתר כונה “שטח 500”.

* באחת המערות (570) סטרקי מצא שני קברים אנתרופואידים!

* באזור זה גילה סטקי בשלושה ריכוזים של 213 מזבחות (!) אבן גיר קטנים, האופיניים לתקופה הפרסית. יותר מאוחר סטרקי ינסה לייחס אותם ל”מקדש השמש”. על אחד מהם כתובת בארמית:

“לבנת איש בנ מחלי המלכ”.

למר: לבנת איש בן מחלי המלך מזבח לבונה של איש בן מחלי המלך
אהרוני: לבנת אי[ו]ש בנ מחליה מלכ[ש] מזבח לבונה של איוש בן מחליה מלכיש


* מנגד סטרקי עשה חתך בסוללה אך לא הבין שהיא הסוללה האשורית (הוא חשב שאלו השפכים של החומה היהודאית למעלה). ההבנה שזו הסוללה היתה הברקה של ידין (שהועלתה כהערת אגב) בביקורו את מחנה המשלחת ב1973, והוכחה בחפירות כנכונה.

מרפאת המשלחת: במחנה נפתחה גם מרפאה, וערביי הסביבה באו בבקשה לעזרה רפואית, במיוחד לטיפול בעיניים (האוכלוסיה הפלשתינית סבלה מעיוורן כתוצאה משטיפת פנים במים עכורים.. )

* לעיתים גברת סטרקי היתה שוהה עם שלושת ילדיהם בתחומי המחנה. וישנם תמונות של ילדיו של סטארקי משחקים בצעצועי מכוניות ליד המחנה.

סוף מחנה המשלחת: ב1938, לאחר רצח סטארקי פשטו שודדים על המתחם, ולאחר שבפשיטה השניה גם שרפו חלק מהמתחם הוחלט לפנות אותו ולסיים החפירות. אחרי 1948 נטעה מדינת ישראל יער אורנים במקום. עם זאת ניתן להבחין בטראסות אותם סטארקי הקים מהאבנים שיצאו מהחפירה, מתוך כוונה ליצור טרסות לעיבוד חלקאי לטובת ערביי המקום בגמר החפירה. ניתן גם להבחין בחלקי מערות, שהיו כנראה מערות הקבורה מקראיות, חלקן התגלו בתוך חצר מתחם המשלחת.

מרכז המבקרים שלא נבנה..:

בשנות התשעים ניתנה תרומה גדולה קרן הקיימת למטרה הספציפית של קידום התיירות בתל לכיש. הרעיון היה השלמת קימום ציר כניסה דרך שער העיר (תרומה של יעקב אלקוב מ1987 לא הספיקה לנושא) ולצד נקודת תקיפת האשורים, ומול הפינה הדר מע מרכז מבקרים ובו העתקי תבליטי לכיש מנינוה בגודל מלא, ולצד חלון המראה את הסוללה עצמה. הפרויקט החל ב1993, אך הרט”ג, השותפה לפרויקט, הפסיקה אותו ב1994 מחוסר תקציב. מה שכן נעשה זה קביעת שבילים, לעיתים בשימוש באדני עץ של רכבת כסימון.

 

טרסות:

סביב כל התל ניתן להבחין בקירות טרסות בקוים כמעט ישרים. אלו טרסות שסטארקי יצר בכוונה, ומתוך כוונה לשים מילוי אדמה ברווחים בינהם, וזאת כדי לנצל את ה”פסולת התעשייתית” של החפירה לטובת הטבת שטחי החקלאות של ערביי קוביבבה בגמר החפירה.

 

הסוללה:

בפאה הדרומית של התל אוכף טבעי, היוצר הפרש גבהים של 23 מ’ בלבד (לעומת 36 עד 42 מ בפינות האחרות), וכן מול פינה, שיותר קשה לייצר בה קו אש של המגינים, ולכן טבעי ששם בנו האשורים סוללה על עבר העיר. הסוללה שנשפכה שם היא הקדומה בעולם שנמצאה והיחידה שידועה מהתקופה האשורית (!!) אחריה הסוללת מצור הקדומה ביותר הידועה היא על סמירנה מ600 לפנה”ס.

* סטארקי חפר במקום ב1932. הוא לא זיהה את הסוללה כסוללה וחשב שאלו שפכים של החלקים העליונים של חומת העיר המקראית של העיר, והוא רצה לפנות אותם כדי לחשוף המעלה לשער העיר. הוא ציין ביומנו שמדובר ב”הרבה אלפי טונות של אבנים“, אך כיון שהיה לו כח עבודה רב, הוא פינה במרץ הרבה מסוללת המצור.. מונומנט יחידאי מהתקופה האשורית במזה”ת.. והערבים דאז אספו אבני הגיר שסטרקי פינה על גמלים לטובת שריפה בכבשני סיד..

הוא זיהה בשטח סימני קרב ברורים: “החומה התחתונה נושאת עדות דרמטית לעוצמתה של השריפה אשר ציינה את ההתקפה האחרונה על ביצורים אלה, והאבנים שהתמוטטו מן החומה העליונה הפכו לסיד שכיסה את חורבות החומה התחתונה.. החומה הובבת את הפינה הדרום-מערבית עמדה במרכז התקפת המצור, שנסתיימה בשריפה הכללית של העיר.” אולגה טאפנל הוסיפה מטעמה: “בכל האזור נמצאו שרידים רבים של שריפה, והדלק שחולל את ההרס הזה התגלה בעצים השרופים ובגלעיני הזיתים המושחרים שנערמו כנגד החומות. אבני הקלע מאבן וראשי חיצים לאין מספר העידו על אופייה הקרבי של ההתקפה“. אך לשניהם לא ירד האסימון שזה מקום הפריצה המתואר בתבליטים!

* גם בחפירות המחודשות של א. תל-אביב הם לא הציעו שם את מקום הסוללה(!). היה זה שוב ידין הגאון, שביקור את החפירות ב1973, בסוף הביקור הוא הפטיר למשלחת שהסוללה ודאי נמצא בפאה הדרומית..

חפירות במקום ב1977 הוכיחו כי “פליטת הפה” שלו נכונה!… ובדיעבד מסתבר שריצ’רד בארנט כבר הציע הצעה זו ב1958.

* מסתבר שהאשורים בחרו הפינה בה שולי התל הכי גבוהים, והם מול פינה בחומה, שהכי קשה להגן עליה מהצדדים. הוא נבנתה ע”י כ19,000-13,000 טון אבני שדה הניתנות לנשיאה שהורבדו. עליהם הורבד סיד לשיטוח (סטרקי תיעד הבדואים לוקחים סיד זה למחזור..). לסוללה היתה צורת מניפה, ואף שחלקה העליון היה צר, אוסישקין סבור שהיתה מספיק רחבה לחמישה אילי מצור, כפי שמתואר בתבליט.

* על סמך גדול הכח האשורי וגולד הסוללה ישראל אפעל מעריך שהמערכה יכלה להימשך 23 יום. אוסישקין מסתייג ומסכם שאין מספיק נתונים.

בין הרבדים נמצאו שכבות לחימה, דבר המלמד על לחימה תוך כדי הגבהת החומה. בין ממצאי הלחימה:

  • סהרון, חלק מקסדת חייל (סטרקי) או עיטור סוס (ברקאי).
  • מערכת עיטור של רתמה
  • קשקשי שריון (גם למלכי ישראל היה שריון, אם כי לא תמיד היה יעיל.. אחאב למשל מת כאשר “ְאִישׁ, מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ, וַיַּכֶּה אֶת-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן” (מל”א כב 34).
  • אבני קלע מהוקצעות (כ30)
  • ראשי חץ עשוים ברזל ואף מעצם – 850 ראשי חץ נמצאו בנקודת הפריצה (!) בשני ריכוזים. רבים מהם היו עם החוד מעוקם, המלמד על עוצמת הירי. נמצאו גם ראשי חץ בריכוזים קטנים בבתים בלכיש. אין הבדל טיפולוגי. נראה כי שני הצדדים ירו ומיחזרו את מה שנורה כדי לירות חזרה!.
  •  אבנים מנוקבות במשקל 100-200 ק”ג: מוסברות כאבני דרדור של הנצורים כנגד אילי המצור, והחופרים משוחזרים שהם שולשלו מהחומה למטה וטולטלו כמטוטלת כדי לקעקע את איל המצור.
  • שרשרת ברזל – כנראה במטרה דומה, כדי להסיט את אילי המצור.
  • כלים, מפכיות ועד קנקנים. אל נכון הושלעו על האויב.

* מנגד לא נמצאו שלדים, ונראה כי שני הצדדים דאגו לקבורה בתום הקרב.

* שרידי קרב נמצאו גם בשער העיר בדמות ראשי חיצים ושלוש “אבנים מנוקבות”.

* משלחת אוסישקין איתרה שרידי שכבה נוספת של סוללה על גבי הראשונה אם מאפיניים מעט שונים. אוסישקין מעריך שזהו שלב שני של אותה התקפה אשורית, אל נכון כיון שיהודאי לכיש מצידם הגביהו את חומת העיר –

 

מחנה האשורים:

לפי תאור הקרב מחנה האשורים אמור להיות בתחומי המושב של היום. פסגת הגבעה של המושב נמוכה רק ב5 מ מפסגת התל. נסיונות איתור שרידים כמו גם ראיונות של המושבניקים לא העלו דבר. אוסישקין גם איתר תמונת אויר מ1945 של אזור זה, וכל השטח מעובד חקלאית ללא כל הד למחנה האשורי.

.

שער העיר:

שער העיר מוקם בצד המערבי, כנראה בנקודה הטופוגראפית הנמוכה ביותר. חפירות סטרקי התמקדו יותר בבית השער החיצוני (BASTION  בלשונו של סטרקי) של שכבה II, וכך הוא זכה למצא את “חרסי לכיש” בחדר משמר הבסטיון. משלחת אוסישקין השלימה חפירת ה”בסטיון” הכבש העולה אליו, והשער הפנימי, בו היא ירדה לשכבה III וחשפה החצי הצפוני שלו (השער הפנימי של שכבה II  היה סתם פתח פשוט, ככל הנראה כי בני דורו של צדקיהו העדיפו לנתב התקציב להקמת בסטיון, ולא לקימום שער ששת התאים של שכבה III). הכבש העולה אל העיר גם הוא מתייחס רק לשער שכבה III.

  • רק חצי מהשער הפנימי של שכבה III נחפר ע”י משלחת אוסישקין. מסתבר שזה שער שישה תאים, הגדול ביותר הידוע מאתרי המקרא אחרי שער בית צידה (25 X 25 מ), ולפניו בנויה רחבת גישה, בדומה לבמגידו, ואף נמצא ציר ברונזה של אחת הדלתות, עם גזיר עץ של השער עצמו.
  • החצי הדרומי נחשף ב2016 לצרכים תיירותים, והתגלה בתא הפנימי ביותר מעין מזבח כפול שקרניו שוברו, ולידו “בית כסא” מאבן (!). הממצא מזכיר מאד את הרפורמה של יהוא בשומרון, וכיצד הפך שם את “בית בעל” ל”מחראות”!!. לא נמצאו שרידים אורגנים של צואת אדם, ויתכן ובית הכסא הושם שם באופן סמלי בלבד. העדות הזו גם מלמדת שהרפורמה הדתית, לפחות במקרה זה, צריך ליחס לחזקיהו, ולא ליאשיהו.
  • ראוי לציין שמשלחת אוסישקין מצאה 80 קערות מזוות באזור השער, ולא ממש ידעה איך להסביר אותן. נראה כעת שיש ליחס אותם לפעילות הפולחנית שנהגה באזור השער עד לרפורמה.
  • בחדר השער השמאלי הפנימי ביותר אותר לוח משחק “סנת”. בבסיס הכניסה לחדרים “קירות יסוד” שהגיעו עד מפלס הריצפה.
  • מתחת לשער הפנימי איתרה משלחת אוסישקין את תעלת הניקוז, עם הצרה באזור השער למניעת חדירה סמויה מבחוץ (אולי זהו ה”צינור” ששימש את דוד לכיבוש ירושלים?!!!). תעלה זו נסתמה לחלוטין לקראת בוא האשורים, ולא שימשה שוב (כי בימי הבבלים רק הבסטיון הוקם).
  • מימי הקרב מול האשורים התגלו באזור השער ארבע אבנים מנוקבות וראשי חץ. בהתאמה תבליטי לכיש מתארים גם קרב על אזור השער.
  • תבליט קרב לכיש מתאר סוללה שפוכה מול שער העיר. אלמנט זה טרם אותר, אך טרם נעשה חתך ממערב לרחבת השער. אולי הגיע הזמן?..
  • לפני השער החיצוני מצא רחבה מרוצפת 1X1 מ. טאפנל ואוסישקין מציעים שזה משהו פולחני משכבה III.. אולי הקערות המעוותות קשורות אליו??
  • בימי יאשיהו כנראה משוקם רק בית השער של לכיש (אך לא העיר עצמה), ובית השער הופך למעין מצודה קטנה, כאשר השטח המוגן ביותר הוא רחבת השער. בהתאמה סטרקי כינה המתחם THE BASTION. מסתבר ששם גם היה המנהל, שכן שם מצא סטרקי את “חרסי לכיש” המפורסמים..
  • ממצא מענין של משלחת אוניברסיטת תל-אביב מאזור זה הוא שבר כלי חרסינה מעוטר לשתיית קפה או תה. אוסישקין מעריך שהיה זה שריד של הפסקת שתיה של אחד מחברי הצוות.
  • לפי עדות סוחר העתיקות רוני פירר, הרבה מהבולות שהגיעו לשוק בשנות ה80 לא היו אלא השפיכה של אדמה מאותו אזור לאחר סינון גס אך לא מוקפד של משלחת אוסישקין עצמה!!!….

 

שחזור שער העיר:

ב1987 הרים יעקב אלקוב תרומה לקימום שער העיר של לכיש. ב1992 נגמר התקציב לכך, אך אז ניתנה תרומה גדולה לקק”ל לקידום התיירות של לכיש, אך ב1994 עבודות אלו גם הופסקו מגמירת התקציב. הארכיטקט, לורנס בלקין, בעצה עם אוסישקין, רצה לשחזר את מתחם השער בשתי התקופות.

כדי להמחיש המעבר משכבה אחת לשניה בכוונה הותקן כבש מתכת, ובסופו מעלה מדרגות ממתכת להמחיש מעבר משכבה לשכבה. נכון ל2015 העבודות לשחזור ה”בסטיון” חודשו, כספים מצוואתו של יעקב אלקוב.

למה תוכנן השער המקראי כפי שתוכנן?: לדעתי השערים הישרים מב”ת ואילך הם תוצאה ישירה של התפתחות השימוש במרכבות באותם ימים. השערים נועד לאפשר יציאה מהירה של המרכבות להתקפות, אך נסיגה ונעילה במידת הצורך. השערים הברזליים ממשיכים מסורת תובנה זו. בימה”ב תודגש ההגנה והשימוש באבירים, ואז יחל השימוש בשערים עם זויות.

יתכן ובתקופת הברזל החלו להבין החסרונות של שער ישיר ולכן באתרים כמו מגידו, לכיש, תל דן ותל באר-שבע הוסיפו שער קדמי!!

למה שימשו שערים בתקופה המקראית?

פרט לשימוש המתבקש של שערים להגנה על ישוב, היה להם שימושים נוספים:

א. מקום מסחר – בשער העיר התנקזה תנועת סחורות בין העיר לבין הכפרים וערים אחרות, ונפח התנועה קבע את שוויים היחסי של סחורות. מכך נולד הביטוי המשמש בעברית עד היום – “שערי חליפין”! ואכן מחוץ לתל דן אותרו מבנים ציבורים, לדעת החופרים היו אלו השווקים החיצונים של העיר, “חוצות” בלשון המקרא.

ב. מקום משפט – ואכן בתל דן התגלה בסיס אפיריון, אל נכון למושב השופט.

דברים טז 18: שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק.”

ג. מקום פולחן – על יאשיהו נאמר כי ביטל פולחנות שנהגו בשערי העיר –

מל”ב כג 8: “..וְנָתַץ אֶת-בָּמוֹת הַשְּׁעָרִים..”

* ואולי האפיריון בשער תל דן היה לפסל??.. בכל מקרה מחוץ לשער בתל דן התגלו מצבות אבן!.

ד. מקום הוראה? – לדעת ברקאי, מכאן שמו של המושג “שיעור”.

ה. מקום ארועים קיצונים? – לדעת ברקאי, ומכאן מקור שמן “שערוריה”..

 

“חרסי לכיש”:

ב29 לינואר 1935 זוהה האוסטרקון הראשון בעת חפירות רחבת שער עיר של סטרקי, בשכבה מלאה חרסים ואפר שחור, עצים מפוחמים, ואבני מפולת. היתה התרגשות רבה, וכל החרסים האחרים נאספו ונוקו בזהירות, ולמחרת נופו כל השפכים שהוצאו יום קודם מאזור זה, ואכן נמצאו כך כמה כתובות נוספות. הסתבר שכולם הגיעו מנקודה אחת, כנראה הם היו שמורים באיצטבעה מעל הריצפה. הם נחקרו ע”י ונסן, ואח”כ ע”י ח”א גינזברג, ומייזלר שביקרו במחנה. בסופו של דבר הפקיד סטרקי הפרסום בידי נפתלי-הרץ טורצ’ינר (לימים טור סיני).

סה”כ זוהו 16 אוסטרקאות בשלב ראשון. טאפנל זיהתה שלעיתים מדובר בחרסים שונים שמקורם באותו כד.

סה”כ מדובר ב22 אוסטרקאות, ש19 מהם התגלו בחצר שלפני שער העיר, והם משקפים את לכיש לפני הכיבוש הבבלי(!!!).      הם מכילים מסרים מאיש בשם “הושעיהו”, הנשלחים ל”יאוש” (.., אל נכון קיצור של “יהו אשש” או “יאשיהו”), שהיה כנראה מפקד לכיש, ובעל השפעה על שרים ואף המלך.

חרסי לכיש משקפים מצוקה, מתיחות, וחשדנות. אחד החרסים כנראה מלמד שמפקד הצבא יורד למצרים בבקשת עזרה.

מפורסם ביותר אוסטרקון 4, המסתיים בהצהרה: “אל משואות לכיש נחנו שומרים כי לא נראה את עזקה”. ירמיהו לד 7 כנראה מתאר תמונת המצב טקט אחד קודם:

ירמיהו לד 7:וְחֵיל מֶלֶךְ-בָּבֶל, נִלְחָמִים עַל-יְרוּשָׁלִַם, וְעַל כָּל-עָרֵי יְהוּדָה, הַנּוֹתָרוֹת:  אֶל-לָכִישׁ, וְאֶל-עֲזֵקָה, כִּי הֵנָּה נִשְׁאֲרוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה, עָרֵי מִבְצָר.

.

מכתב לכיש 2#: “אל אדנִי יאוּש. ישמע יהוה את אדני שמֻעֹת שלֹם. עתָ כּיֹם עתָ כּיֹם. מי עבדך כּלב כּי זכר אדני את עבדֹ[ה]. י[בַ]כֵּר. יהוה את.[אדני]י דבָר. אשר לא. ידעתֹה.

.

מכתב לכיש #3: “עבדך הושעיהו שלח להגד לאדני יאוש. ישמִעַ יהוה את אדנִי שמֻעת שלֹם ושמֻעַת טֹב ועתָ, הַפְקַח נא אֶת אֹזֶן עבדךָ לַסֵפֶר אשר שלחתה לעבדך אמש. כי לֵב עבדך דָוֵה מאז שלחֶךָ אל עבדךָ. וכי אמר אדנֹי: “לא ידעתה קרא ספר”. חַיהוה אם נסה איש לקרא לי ספר לנצח. וגם כל ספר אשר יבא אלי, אם קראת אתה, ועוד אֶתנֶנהוּ אל מאוּמ[ה]. ולעבדך הֻגַד לאמֹר ירד שר הצבא כניהו בן אלנתן לבֹא מצרימה ואת [צד ב]: הוֹ‏דַוְיָהוּ בן אחיהו ואנשָו שָלַח לקחת מזה. וספר טֹביהוּ עבד המלך הבא אל שלם בן ידע מאת הנבִא לאמר: “הִשמֵר”! שלָחֹה עב[ד]ך אל אדנִי”

.

מכתב לכיש 4#:  “יַשמִעַ יהוה את אדֹנִי עתָ כּיֹם שמֻעֹת טֹב. ועתָ כּכֹל אשר שָלַח אדֹנִי כּן עָשָה עבדךָ. כתבתי על הדלת ככל אשר שָלח אדני אלי. וכי שלח אדני על דבר בית הרפד אין שם אדם. וסמכיהו לקחה שמעיהו ויעלהו העירה [ועבדך אינני שולח שמה אֹתֹה עו[ד היֹם]כי אם בתְסִבַּת הבֹּקֶר [אשלחהו[ וידע כי אל מַשֻאֹת לָכִש נַחְנוּ שֹמרִים כּכֹל האֹתֹת אשר נתן אדֹנִי. כּי לֹא נִראֶה את עֲזֵקָה.

משמעות מכתב לכיש #4:

א. טור סיני \ ידין: זקיף \ קצין הממוקם במקום שממנו רואים הן את לכיש והן את עזקה מדווח כי הוא אינו רואה את משואות עזקה, אל נכון כי נפלה בידי הבבלים.

* בגין בזמנו הציע שהזקיף היה במרישה. אפשרות אחרת הוא שהוא היה ב”מצפה משואה” שאכן מכונה בשם זה בשל אפשרות זו. אפשר גם שהזקיף היה בתל גודד.

* מנגד אפשר לטעון שהושעיהו פשוט מדווח שבגלל מזג אויר גרוע הוא לא רואה את סימני משואות עזקה..

ב. ב. בגין: צריך לקרא כל האוסטרקה.. מדובר בקצין מירושלים המבקר ב”גזרת לכיש” מדווח ליאוש שמילא אחר הוראות שנתמלא לבצע (ביקור ב”בית הרפד”, מסירת מסר ל”שמעיהו”, אלא שהוא לא היה..), ואגב הוא מדווח שממקומו הוא לא יכול לראות את עזקה, ולכן מסתמך על הוראות בעזרת משואות מלכיש בלבד.

אוסישקין: מפסגת ארמון המצודה היה ניתן לראות היטב את עזקה. הזקיף מתלונן כי במקומו הוא אינו רואה את משואות לכיש, אבל כן את של עזקה.

מכתב לכיש #5:  “יַשמַע יהוה את אדֹנִי שמֻעֹת שלֹם וטֹב עתָ כּיֹם עַתָ כּיֹם. מי עבדך כּלב כי שלחתָ אל עבדך את הספרִם. ואז ועַתָ הֵשִב עבדך הספרִם אל אדנִי. יד טֹביָהו [באשר נעשה] בֹּה. מה לעבדך י[נ]אטביהו זרֹע למלך”

.

משמעות כלל מכתבי לכיש:

א. טור סיני: קצין\זקיף בשם הושעיהו שלח המכתבים ליאוש, ולבסוף כשמבצרו נפל, הוא ברח ללכיש, אך שם הועמד למשפט על בריחה. זה מסביר מדוע המכתבים מתגלים בשער העיר (ולא במצודת העיר), שכן שער  העיר הוא המקום המסורתי למשפטים. האוסטרקאות אולי הובאו כעדויות במשפט.

ב. טאפנל \ ידין \ אוסישקין: החרסים הם טיוטות של מכתבים שנשלחו בפפירוסים מלכיש, ממפקד לכיש, ששמו הושעיה, למפקד בכיר ממנו ששמו היה יאוש, שממוקם אולי בירושלים.

הסיבות:

א. לעיתים חסר שם הנמען, ואילו שם השולח נזכר פעם אחת בלבד. במכתב מקורי לא יתכן שיחסרו פרטים אלו, אך בעותק הדבר אפשרי.

ב. נזכרים “שר צבא” “עבד המלך” “נביא”, ונסיעה למצרים. אלו נושאים גדולים מתכתבות בין זקיף למפקד לכיש, אבל מתאימים לתכתובת בן לכיש לירושלים.

ג. המכתבים אינם שלמים, וישנה כפילות רבה בתוכן. לעיתים נראה כאילו התוכן משלב תוכן של 2-3 מכתבים! => אלו עותקים.

ד. את הביטוי “אל משאת לכיש נחנו שומרים” ניתן גם לפרש כ”על משאת לכיש נחנו שומרים” (ראה “אל” במשמעות “על” בשמ”א כו 15-16). משמע מפקד המקום בלכיש מדווח שהוא שומר על משואותיו שלו!!.

* אחרית האוסטרקאות: 18 מהם כיום בבריטיש מוזיאום, ושישה ברוקפלר.

* בחפירות החדשות של אוסישקין היתה תקוה גדולה למצא אוסטרקאות נוספים. ואכן בשבוע הראשון נמצא אוסטקון נוסף, אך בכל המשך החפירות לא התגלה ולו בדל אוסטרקון נוסף. מנגד בחפירות של שני חדרים בצד הפנימי של החומה ליד בית השער התגלו כדי ולגיני יין רבים בשכבת חורבן לכיש II, ועל אחד הלגינים נרשם “יין עשן“. יתכן שזהו יין מעשן (שמ”א ל 30; דה”א ד 32, ו 34), או יין מעושן, המתואר במשנה.

פסגת הסוללה – הסוללה הנגדית:

כבר טאפנל שיערה שהגובה הרב של התל בנקודה זו הוא תוצאה של “שפיכת עפר“. חפירות משלחת אוסישקין בצד הפנימי של החומה לימדו כי היהודאים מצידם בנו גם הם סוללה כדי להגביה החומה מבפנים!. ההגבהה הוסיפה עוד כ3 מ’ לחומה (שגובהה המקורי היה 5 מ’). בבסיס הסוללה הנגדית אותרו מבנים ש”הוקרבו” לטובת ההגבהה. באחד מהם התגלתה  חותמת “למלך” המעידה כי אכן חותמות “למלך” הם חלק ממנהל לפני מסע סנחריב, ואל נכון לקראתו.

  • העפר לדעת אוסישקין הובא מהצד הצפון מערבי, ולכן יש שם שקע..
  • אוסישקין איתר מקבילה בקרב מ429 לפנה”ס בפלופונס שגם שם נעשתה הגבהת חומה ע”י הנצורים.
  • לדעת אוסישקין עוביה הכולל של חומת לכיש, אף כי היה מלבנים, היה 15 מ, והאשורים מלכתחילה לא התכוונו לפרוץ דרכו אלא לעלות מעליו. לא ממש מסתדר לי, כיון שמתוארים בבירור אילי מצור ולחימה על הפעלתם (כולל שפיכת מים על חזיתם מצד האשורים). אם לא היה צורך בכך, היו עושים מגדלים גבוהים במקום.. ונמצא קטע שרשרת ברזל שכנראה שימש לשבש פעולת איל המצור!
  • התבליט מראה גם את המגינים זורקים שלוש מרכבות על אילי המצור. מהמרכבות מתוארים רק הגלגלים והיצול. אוסישיקין מעריך שכיון שלא היה צורך במרכבות, ניסו להשליך אותם, בוערים, על אילי המצור האשורים.

 

זה מקום טוב לנסות ולשחזר את כללי מהלכי הקרב:

שחזור כלל הקרב:

המודעות לאיום האשורי היתה קיימת וסביר שמראשית ימי מלכותו חזקיהו הורה לחזק חומות העיר והקמת מפעל מים (שכנראה לא הושלם). עם השמועה על הכוחות האשוריים הקרבים הסוסים כנראה הוצאו מהעיר ואת מקומם אולי תפסו פליטים. תעלת ניקוז מי העיר מתחת לשער נסתמה, וסביר שמגיני עץ ועורות הותקנו בראש החומות. לבסוף סנחריב הופיע ולאחר סיור סביב העיר קבע מקום ההתקפה בפינה הדר מז ובהתאם קבע את מחנהו מאחור. כ10,000 טון אבנים נאספו בשדות ונערמו מול הפינה הדר מז, סביר להניח בעבודת כפיה של שבוים מקרבות קודמים. מעלה גובה מסוים הסוללה צופתה טיט.

כשהתברר שהאשורים מתכוונים לתקוף מדר מז פונו הבתים הצמודים לחומה בקטע זה והוחל לשפוך סוללה נגדית, בתיאום ובהשתתפות של כל אנשי העיר. כאשר הסוללה היתה מוכנה הועלו בה חמישה אילי מצור שהחלו בחיפוי תוקפים קצה החומה. המגינים ניסו לירות בה לפידים בוערים, אבנים כבדות, ואף מרכבות, כמו גם שימוש באבנים מנוקבות ושרשראות ברזל. האשורים דאגו שמים ימנעו דליקת האילי מצור. שני הצדדים מיחזרו ראשי חץ שנורו לעברם כמו גם אבני קלע, והכל בטווחים של מטרים בודדים.

לבסוף פרצו האשורים באמצעות סולמות את החומה הדר מז, אך מאחור חיכתה ראש הסוללה הנגדית. הדבר גרם לאשורים ליצירת סוללה חדשה, עם אבנים מהחומה שנשרפו קודם לכן בחלק מהמקרים, עד אשר גברו גם על קו הגנה זה.

גם בבית השער היה קרב עקוב מדם, הן על השער החיצוני והן על הפנימי.

לבסוף פרצו האשורים את חומות ושער העיר, וכנראה הקרב בעיר עצמה היה קצר. כנראה שעוד באותו יום נכבשה העיר, הועלתה באש, ותושביה הוגלו. שלושה אנשים, כנראה מושל העיר וסגניו שופדו על מוטות גדולים אל מול המוגלים.

* תאור השלל מתחיל בחייל הנושא שרביט, אך הפוך, אחריו שניים נושאים כן קטורת, חייל נושא כסא גדול עם משענות ידיים, חיילים נושאים מרכבה, חייל נושא שלושה רמחים, חייל נושא שני מגינים, וחייל נושא 6 חרבות. אהרוני, נאמן, וקוך מציעים שהם נלקחו מהמקדש המרכזי, שטרם זוהה.. הגולים עצמם מוצאים ברגל, בעגלה רתומה לשוורים, ויש גם גמל נושא נאדאת.

שטח\חתך S:

S = SECTION חתך בין הארמון לחומת העיר המערבית, בואכה השער. נחפר בניהולו של ברקאי במטרה לברר הקשר הסטרטיגרפי בין החומה לבין הארמון בתקופות המקראיות.  הממצא הבולט ביותר הוא “קיר המתחם” קיר 4 מ’ רוחב בין ארמון המצודה לחומה (שרידיו התגלו כבר ע”י סטרקי. תפקידו לא ברור. הגנה נוספת על ארמון המצודה?) מצער שהחפירות לא נמשכו עמוק יותר לתקופות הכנעניות, ולכך שני גורמים:

  • אושיסקין הצהיר שרצה להתעמק רק בתקופות המקראיות.
  • עומק החתך היה כבר 6 מטרים, והמשך העבודה היתה מחייבת לוגיסטיקה לייצוב.
  • לפי ברקאי אוסישקין רצה לחפור בעוד אתרים ולא להיות חופר של אתר אחד..

במיוחד מצער שהחפירה שם לא הצליח לתארך ולזהות את מחריבי השכבה הכנענית. באזור היה מבנה ציבור  (“בית העמודים”) מב”מ שחרב בסוף התקופה בשריפה אדירה, בה התגלו שלדי שתי תינוקות, ילד בן 8 ואישה כבת 40. חרפושיות מימי רעמסס הד (1151-1145-) המאוחרות במכלול זה.

כאמור טאפנל מייחסת החורבן של סוף ב”מ לגויי הים, בעוד אולברייט ייחס זאת ליהושוע, ובכל מקרה אח”כ יש פער יישובי של מאתיים שנה בטרם מתחדשת הנוכחות הישובית בברזל ב.

מתחם האורוות:

נחפר ע”י משלחת אוסישקין. כונה שטח “D” ע”ש יהודה דגן, מנהל החפירה שלו בעונה הראשונה. אותרו אולי אורוות מצפון לפודיום (“בניין הנספחות הצפוני”), אולי אורווה מדר מז (“בניין הנספחות הדרומי” הכולל גם שער שישה תאים!), וקיר תיחום היוצר מרחב מלבני גדול ממזחר לארמון המצודה. יש המציעים שמדובר בכלל במחסנים.

קיר התיחום אולי בדומה לבמגידו אולי מחזק הצעת האורוות ושהתאמנו ברחבה. בדיקת כמות חומר זרחני מסוים (המאפין שתן סוסים), אכן התגלה בריכוז גבוה יותר ב”אורוות” מאשר בשאר האתר. לדעת אוסישקין בשכבה IV  היו 50 סוסים, ובשכבה III  היו 100 סוסים, אותם מתרגם אוסישקין ל50 מרכבות.

 

ארמון המצודה: 76 על 36 מ’, הארמון הגדול ביותר הידוע מתקופת המקרא ביהודה (!! בשומרון 90 על 180 מ’).

ונמצא גם בפסגת התל, כך שממנו ראו את מישור החוף, הרי חברון, תל א צאפי, מרישה, ולדעת אוסישקין – גם את עזקה..

* לדעת אושיסקין (בעקבות טאפנל) היה זה ארמון-מצודה, וזהו הביצור של רחבעם את לכיש המתואר במקרא.

* לדעתי התצפית ממחישה יפה את תפקידה האסטרטגי של לכיש כעיר-מחנה צבאי קדמי אל מול איום פלישתי פוטנציאלי. יש לה קשר עין הן לערי החוף הפלישתיות, והן לגת \ תל א צאפי!

* מארמון מצודה ניתן לזהות כיום רק את מסד הבניה (“פודיום” A \וB) ושני בסיסי עמודים גדולים, ששימשו שוב בארמון הפרסי (ה”RESIDENCY” בלשונות של סטרקי). לא היה לארמון המצודה שימוש בשכבה II.

 

הארמון הפרסי:

RESIDENCY בלשונו של סטרקי. הוא נחשף ברמת שימור גבוהה ע”י סטרקי, אך פורק לחלוטין כדי לחפור שכבת הברזל, שהוכיחה שמכילה רק מסד הארמון. בדיעבד סטרקי פירק דוגמא יחודים ויפה לארמון פרסי בא”י. תכנית הארמון הפרסי מכילה האלמנטים של “בית חצר אשורי” כמו גם “בית חילאני”. כיום האלמנט המקורי היחיד שנותר מהארמון הפרסי במקומו הוא סף הכניסה (ובעצם גם הוא אינו מקורי.. בין עונת 73 ל74 מישהו חשב שזהו קבר ועקר אותו. משלחת אוסישקין שמה לוחות חלופיים במקום..). ישנם גם שני בסיסי עמודים, אך כבר לא במקומם המקורי.

באוניברסיטת תל-אביב שוחזר “במלואו” אחד העמודים מהארמון הפרסי. בפועל הוא מכיל חוליה (השניה) ביזנטית מטול-כארם, ושתי חוליות מבטון.. שלוש החוליות המקוריות עיטרו את מחנה משלחת סטרקי כ”אי תנועה”. משלחת אוסישקין מצאה אותם בחצר אחד מחברי מושב לכיש.

בחפירות הארמון התגלתה קרמיקה אינדיקטיבית יפה, כולל יבוא אטי.

מקובלת הדיעה שהארמון שימש מנהל פרסי. לדעתי אולי אלה שבי ציון הבונים במסורת שאימצו בגלות בבל, וב”מקדש השמש” בונים מתחם לפי המסורת המקומית!!

המתחם ניטש בסוף התקופה הפרסית, אך אנשים חיו בין חורבותיו בתקופה ההלניסטית.

מדרגות לארמון המצודה:

בעונה האחרונה, לאחר רצח סטרקי, באפריל 1938 נחשפו חמש מדרגות מסותתות אבני גזית העולות לארמון המצודה. על אחת האבנים נחקקו חמש אותיות בעברית (“אבגדה”). באותם ימים שודדים תוקפים את מחנה המשלחת, והוחלט בחופזה לקבור את מעלה המדרגות, כולל האותיות הכתובות, והן קבורות שם עד היום!! לנסות לאתר מיקום!!!

“מקדש האקרופוליס” (חלקית מתחת לקצה הצפוני של ארמון מצודה):

* לא זוהה ע”י סטרקי, אם כי הוא חפר באזור, וכינה את השכבה בה חפר “רעמססית”. המקדש עצמו נחשף רק בחפירות של אוניברסיטת תל-אביב, כאשר חפרו לבסיס הארמון הישראלי בצד הצפוני.

* נבנה רק בפאזה האחרונה של ב”מ ואולי החליף את מקדש החפיר. הגיע לכדי 14X30מ. ואולי היה צמוד לארמון המושל, שקבור תחת מסד הארמון הישראלי.

* בנוי במתכונת שלושה חדרים, אך לא סימטרי כמקובל, ומשמאל לפנים ההיכל שלושה עמודונים (בסיס לשלוש פסלונים?, או אולי ברווח בינהם הושמו שני פסלונים?). המתאר כולו מזכיר סגנון מצרי, ומקבילות במקדש G  בדיר אל מדינה, אם כי דמיון גם למקדשים הכנענים-מצרים בבית שאן, ולדעת אוסישקין תכניתו כן כנענית, והמקדשים הכנענים היו מקור ההשראה למקדשים מצריים (..) מאות החרפושיות גם הן מעידות על קשרים מצריים חזקים. אפילו מחקר העצמות מראה על קשר מצרי אמיץ, שכן התגלו הרבה עצמות דגי נסיכת הנילוס, דג מים מתוקים שמקורו הקרוב ביותר הוא הנילוס. (מנגד הארזים כאמור מלבנון; ויש קרמיקה מדיינית; ויש הרבה כלי חרס מקפריסין, אנטוליה, כרתים, ויוון)

* מדרגות גזית העלו לדביר. במדרגה הראשונה שקע עיגול 54 ס”מ, אולי לכן פולחני. מעקות אבן בצידי המדרגות, ובקציין העליון בסיס לשני עמודי עץ, ששרידיהן התגלו וזוהו גם כארזי הלבנון.

מימין למדרגות אגן מטויח, ומשמאל מחסן ובו התגלו כלי פולחן (ממש חדר אגן טבילה מול דיאקוניקון J ).

* הדביר עצמו הרוס ושדוד, אך כנראה היה חדר צר.

* בצד צפון מעבר לחדר נוסף. התגלו בו שתי אבני גזית, אחת עם תחריט של איש עם מצנפת המטיל חנית. לרוע המזל בשבת מבקר חצב את שמו (“לנגר”) בבסיס הדמות. משילוב עדות גבי ואוסישקין אני מבין שהאבן התגלתה ביום שישי, אך לא נוקתה ולא הבינו שהיא מעוטרת, ולכן הותירו אותה. בשבת מישהו חרת את שמו. יותר מאוחר הגשמים ניקו האבן והחריתות התגלו.. באבן השניה גם היתה חריתה, אם כי פחות מורכבת. רואים בה שני ראשים, אחד עם כובע מחודד, והשני מראה אישה.

ברחבי המקדש התגלו שרידים רבים של טיח צבוע. אולי גם התקרה היתה צבועה.

באמצע האולם שני בסיסי אבן עגולים גדולים, שניתן לזהות אותם עד היום בשטח. סביר שתמכו בעמוד אבן בקוטר דומה, קרוב ל1 מ. שבר שלו אולי התגלה בחפירות סטרקי בשימוש משני במבנה של התקופה הפרסית. בחפירות זוהו 10 גזעים שרופים של ארז הלבנון, שאורכם המקורי היה כנראה 14 מ.

מעט ממצא אך בעל אופי עשיר, וחשוב במיוחד לוחית זהב מרוקעת ועליה חתחור-ענת(?) על סוס, שסגנונה מקומי-מצרי. [משלחת אוסישקין כינתה אותה “ליידי גודייבה” ע”ש גברת ממ11 שהיתה רוכבת ערומה על סוס בקונטברי כדי לשכנע את בעלה שיקל עול המיסים על התושבים).

* גם לתכנית המקדש מקור מצרי, ובדומה לבבית שאן.

* כתובות היראטיות שהתגלו מתקופה זו מכילות תאריך לשלטון מלך, והם כנראה הכילו מיסי תבואה לטובת המנהל \ המקדש המקומי. נחקרו ע”י גולדווסר וסוויני, ותוארכו לימי רעמסס הג’ שבאותם ימים גם עסוק בהדיפת גויי הים.

* בארמון המצודה התגלה לוח אבן עגול ועליו שמונה מיני ספלולים. יתכן ומקורו המהמקדש הזה. ידועה מקבילה מענינת מהארמון המינואי בכרתים (להשלים תמונה!). לדעתי הוא עדיין זרוק בשטח!

* כלל הממצא נראה שמעיד על פולחן משולב מצרי-כנעני!. לדעת אוסישקין מדובר בפולחן כנעני בלבד.

ארמון השליט ב”ת:

כנראה מה שנחשף צמוד ל”מקדש האקרופוליס מצפון! (לנסות להשלים תכנית של היחסים בן שניהם! ולאמת אם רואים משהו בשטח!). זוהה ע”י משלחת אוניברסיטת תל-אביב כאשר חשפה את “מקדש האקרופוליס”. קודם לו כיון שמב”ת, ואכן רוב המתחם קבור מתחת ל”מקדש האקרופוליס” של ב”ת, ו”ארמון המצודה” הישראלי-פרסי. התגלו בצורה מסודרת רק שלושה חדרים, אולי מחסנים, בהם התגלו גם שרידים אורגנים של אפונה ורימון (מרק אפונה ורימוני למנה אחרונה!).

  • לתקופה זו יש לתארך גם הפגיון “תרנז” שהתגלה בקבר 1502 שמצפ מע לאתר. נחשב לכתובת א-ב מהקדומות בעולם, אם לא הקדומה שבהם!!

“מקדש החפיר”:

התגלה בחפירות השיטתיות של סטרקי בהיקף התל לפני שפנה לחפור בתל עצמו, כיון שרצה ששולי התל באזור זה ישמשו לשפיכת העפר מהאקרופוליס.. גם בהתאם לתכניתו לחפור את התל חפירה טוטאלית הוא פינה את כל הממצאים, והגיע עד סלע היסוד (=> כיום בשטח אין שום שרידים ארכיטקטונים!!).

המקדש היה מתחם בן שלוש שכבות. מבנה במתאר לא רגולרי שהיה בשיא גודלו 14X24 מ. תיפקד לאורך כל הב”מ עד מ13-. נמצאו בו כלים יפים ונדירים, כולל יבוא ממיקיני ומצרים, ושנהבים.

– כלי אחד הכיל כתובת נדירה בכנענית (ומשמאל לימין): “מתן:שי ל[רב]תי  אלת”.

– במערה ליד נתגלה בית יוצר של קדר ובו כלי חרס רבים, חלקם לא צרופים, ובהם הרבה קעריות מהסוג ששימש למנחות במקדש החפיר.

למה ואת מי שימש “מקדש החפיר” במיקום שכזה?:

מנפרד ביטאק: זהו מקדש קבורה בסגנון מצרי ששירת הקוברים סביב התל.

מגנוס אוטוסון: זהו בכלל בית יוצר של קדרים.

פינקלשטיין: המקדש שימש רועים סביב העיר (בעוד “מקדש האקרופוליס” שימש את תושבי העיר).

ברקאי (בע”פ): עושר החפצים מעיד כי שירת את העיר עצמה, וזה קרה כנראה כשהעיר גדלה אל מעבר לגבולות התל. (אם כי מקדש החפיר לא שימש ב12-, ומקדש האקרופוליס שימש רק אז, קרי נראה שמקדש האקרופוליס מחליף את מקדש החפיר!)

* אני מסכים עם פינקלשטיין, אך מפתח ההצעה, ומזהה את ה”רועים” כלא אחרים מאשר “העפירו\ חבירו”!!!!!!! קרי יש כאן מקדש פרוטו ישראל!!!! אולי אף ניתן לחבר את הקמתו של המקדש להריגתו של “זימרדה ראש עיר לכיש” ע”י עפירו לפי תעודת אל עמרנה 288!, מהלך שהוביל להסכמה שהם יקימו מרכז פולחני בשולי העיר!!…..

 

סוללה לכיוון צפ מע:

השפכים של משלחת סטרקי.. בתצפית אליהם קיר אבנים. הוא נקודת הסוף של רכבת פינוי השפכים של משלחת סטרקי, כאשר השפכים הושלכו באמעות פיר מתכת לנקודת הערמותם הסופית למטה. סינון השפכים של אזור זה, הגם אם יקחו שנים רבות, בטוח שיניבו תוצאות!!. ואם אם יפונה, אולי יאותרו מחדש המערות ששימשו לקבורה מרוכזת של תושביה היהודאיים של לכיש לאחר הכיבוש האשורי!!! –

 

מערות קבורה  בשטח 100-200:

בכמה מערות סמוכות זו לזו בחפיר של הצד הצפ מע התגלו עדויות למערות קבורה כנעניות, אשר חלק מתקרתן קרסה, ושימשו בשימוש משני לקבורת שלדי 1500 איש משני המינים ומכל הגילאים בקבורה משנית מקובצת, כשהגולגלות מרוכזות במקום אחד (כנראה מדובר במערה 120!. לאמת!!!). במקומות מסוימים נוצר מטר של עצמות אדם. רבות מן העצמות והגולגלות היו שרופות, ובד”כ הלסת התחתונה לא היתה עם הגולגולת. בשתיים מהמערות נמצאו גם גולגלות בע”ח (1 גמל, 1 שור, 3 כלבים, ו7 חזיר!).

 695 גולגלות נחקרו בלונדון. הסתבר כי 360 הם גברים, 274 נשים, 61 ילדים. סגנונן לימד על קרבה גזעית קרובה לזו של מצרים.

על שלוש גולגלות עדות לניתוחי גולגולת (טרפינציה), במקרה אחד המנותח שרד (!). כולם גברים. האם מדובר בניתוחים להצלת לוחמים לאחר הכיבוש האשורי??

סטרקי הסיק שאלו שרידי היהודאים לאחר כיבוש המקום.  מחקר חדש של אפעל מציע שאולי אלו נקברי חורבן לכיש במ12-..

כיום כל המתחם הזה קבור מתחת לשפכים של חפירות סטרקי..

  • שתיים מהגולגלות עם טרפינציה נותרו באנגליה. אחת הוחזרה למוזיאון רוקפלר. כשנלקחה לבדיקה במכון הפתולוגי ביפו הושם העתק גבס. לבסוף בלחץ החרדים כל העצמות ביפו נלקחו לקבורה, וברוקפלר כיום רק ההעתק..

אזור צפון-מזרחי:

ניכר שהוא שקוע משהו ביחס לשאר התל. סטרקי חפר שם, אך לא הצליח להבהיר את הרצף של הביצורים. אוסישקין הציע שמשם הובא העפר הרב כדי להתקין “הסוללה הנגדית” אל מול האשורים.

בעקבות חפירותיו בקייפא, גרפינקל החל חופר באזור זה ב2012. תקוותו לאתר ביצורי מ10- והמשכו בביצורי שכבהIII, ובכך להשלים רצף מידע מימי קייפא ועד החורבן הבבלי.

נראה שהיה כאן מערך הגנתי חשוב כדי להגן על הבאר.

בעונה הראשונה, שהיתה סה”כ של חמישה ימים, מצאו ארבע קוי חומה מעל הבאר, ואולי עדויות למפעל מים, באזור שבמרכזו צומח –

 

“עץ השיזף”:

עץ שהשתמר בשל קדושתו לתושבי כפר קוביבה הסמוך שהיה עד 1948. לפי תיעוד מימי חפירות סטרקי, תושבי קוביבה היו שולחים את הילדים להביא מים מהבאר שליד העץ, וכדי שיחזרו מהר היו מספרים להם שיש שד בעץ. הבאת המים הפכה כך גם ל”מבחן אומץ” של ילדי הכפר.

  • לדעת גבי אולי העץ נמצא מעל מפעל המים. זוהי אכן הנמוכה ביותר בתל, ואכן קרוב אליה הבאר, המעידה שאכן מי תהום גבוהים באזור.

דיווח מחפירות 2015: התגלה מקדש (!) שנחרב ב1130 לפנה”ס (!!), וכתובת פרוטו-כנענית לא מובנת.

באר:

בעומק 44. לדעת גבי היא ישראלית, שכן החומה הישראלית עושה איגוף כדי לכלול אותה. לא ברור למה היא נעשתה אם היה מפעל מים (אולי שכבה II!!!!!!).

 

תצפית לכיוון קוביבה:

עיקר הכפר היה על הגבעה מצפון לתל, וסביר שנבנה ממחזור אבנים מהתל. הם לא ישבו על התל עצמו כי היו בפאתו המערבית קבורות מוסלמיות מימי הביניים, אבל על התל עצמו הם עשו חקלאות בעל, כאשר בפינה הצפ מז היה עץ שיזף סמי מקודש.

עם תחילת חפירות סטרקי הפקיע הממשל הבריטי את שטח התל לטובת החפירות, אך סטרקי העסיק מתושבי הכפר בחפירה, יחד עם פועלים מעזה.

* ב1948 ערביי קוביבה ברחו לירדן.

* בעת חפירות א תל-אביב באתר ערב אחד גבי שומע קולות, שהסתברו של קבוצת ערבים מבוגרים לבושים יפה. הסתבר שאלו ערביי הכפר ששמעו שחודשו החפירות ובאו לבקר. גבי הראה להם תמונות של משלחת סטרקי והם זיהו את עצמם!..

* בשנות השישים המדינה שיטחה את שרידי קוביבה, ומחזרה חלק מהאבנים לטובת מפעלי מים בנגב. כיום בשטח אין זכר למבנים.

יער המלאכים וקרית מלאכי:

קרית מלאכי החלה דרכה כמעברה בשנות החמישים. היא נתמכה ע”י יהודים מלוס אנג’לס ולכן קיבלה את שם העיר בצורה מועברתת. זהו גם מקור השם “יער המלאכים” שבקרבת לכיש שניטע במימון יהודי לוס אנג’לס.

ענבי לכיש:

מתאפינים בהבשלה מוקדמת, וכיון שכך, המגדלים מעדיפים לשווק אותם כענבים לשוק (אין תחרות) במקום להשתמש בהם ליין.

 

“מקדש השמש”:

מבנה כמעט סימטרי שהכניסה אליו מכיוון מזרח, ונראה כי יש בו עליה להיכל ודביר. הקרמיקה היחידה ממנו היה סיר בישול הלניסטי (?), אך בחצר סטרקי גילה מזבח מאבן ועליו גילוף של כף יד גדולה, ושל אדם עם ידיו מורמות. מתחתיו שרידי יישוב מהתקופה הפרסית.

אפשרויות:

אהרוני, טל, ופנטלקין: המקדש נבנה בתקופה ההלניסטית בידי בני יהודה, על גבי יישוב מהתקופה הפרסית.

סטרקי ואוסישקין: המקדש דומה במאפינים ארכי’ לארמון הפרסי, ולכן הוא כבר מימי הפרסים, בעוד בתקופה ההלניסטית כלל האתר נראה נטוש אז פחות סביר שאז ישקיעו בהקמת מקדש. ראשית יישבו שבי ציון המתחם, ואח”כ הפכוהו ל”מקדש השמש”.

סטרקי כינה אותו “מקדש השמש” כיון שנבנה במדויק אל מול הזריחה, כך שקרני השמש הראשונות מאירות על הדביר בבוקר. לדעת סטרקי המקדש נבנה בתקופה הפרסית, המשיך לשמש בתקופה ההלניסטית, ואופיו הארכיטקטוני הוא המשך למסורת מקדשים כנענים וישראלים.

לאחר שחשף את המקדש בערד, ב1966 וב1968 חפר אהרוני בשולי “מקדש השמש” וניסה ללמוד יותר עליו. הוא ירד מתחת לקיר המערבי של הדביר ומצא שם מכלול הכולל גם מקטרים ומזבח. הוא תיארך אותם למ10- (=שכבה V).

אהרוני סבר שהיה כאן חדר פולחן ובמה מוגבהת מראשית תקופת הברזל, שחרב באלימות, ושזכרונה הביא ליצירת מקדש (יהודאי?) בתקופה ההלניסטית. יש לזכור ברקע שאהרוני חפר את המתחם מלכתחילה כדי להוכיח התזה שלו של קיומם של “מקדשי גבול” בתקופת הברזל (כפי שמצא בערד, ובצורה חלקית ביותר בתל באר-שבע).

אוסישקין מבקר מסקנות אלו וסבור כי מדובר בבור גניזה של כלי פולחן ממ9- (=שכבה IV) שמקורם אינו ידוע, אך לא קשורים בהכרח למקדש הפרסי-הלניסטי שנבנה שם שנים מאוחר יותר.

תהיות שלי:

א. האם לא ניתן לקבוע תאריך הכלים בצורה יותר מדויקת??

ב. התסריט של מקדש יהודאי מהתקופה הפרסית בעייתי ביותר, כיון שהעדות ההיסטורית מראה בבירור שבימי שיבת ציון הפולחן היהודאי רוכז לירושלים בלבד!.

* אהרוני מצא בסביבות מקדש השמש גם פכית ובה 17 בולות, אוסטרקון ובו שישה שמות, ושמונה אבני משקל.

* אוסישקין מתאר גילוי תשעה מזבחות אבן גיר קטנים אופיניים לתקופה הפרסית ב”מקדש השמש”. מי גילה אותם? סטרקי? אהרוני? הוא? להשלים..

* בכל מקרה נראה שהיה מקדש יהודאי בלכיש III, כיון שתבליט לכיש מראה את חיילי סנחריב לוקחים גם כנים פולחנים!, ובמוזיאון ישראל מוצג כן נוסף!! לנסות לאתר מאיזה שכבה הוא??

 

“הפיר הגדול” \ לא מפעל מים:

בפיאה המזרחית של התל חפר סטרקי פיר גדול בגודל 22X25 מ’ ובעומק 22 מ’ שקיומו בלט בשטח גם לפני החפירה.

 השערת המחקר היתה שזהו מפעל מים, אלא שמסתבר שמעבר להיותו מחצבה לא היה לו שימוש נוסף. כנראה היתה זו מחצבה שיעודה הסופי היה להיות מפעל מים אך בנייתו לא הסתימה.

אין בלכיש או סביבתה מעינות. משלחת סטרקי חוותה שטפונות בנחל לכיש, וראתה כיצד המקומיים מסתמכים על בארות בנחל. המשלחת חשפה באר בפינה הצפ מז, ובבסיסו איתרו מים.

 

מבנה:

מצפון ל”פיר הגדול”. גדול כ”מקדש השמש” (לעיל). מופיע במפות סטרקי כpl123. אוסישקין לא אומר כלום על המבנה הזה.. צריך לבדוק בדוחות של טאפנל מה זמנו ואופיו של המבנה..

 

הירידה מצד מזרח:

אני מניח שנפרצה ע”י משלחת אוסישקין. במהלך העליה ניתן להבחין בקטע שמור יפה של החומה הגנה הקדמית של העיר הישראלית שחשף סטרקי. הרווח בין לבין החומה הפנימית היה אמור להיות שטח הריגה.

.

נספח: חותמות למלך וחותמות אחרות  –

בלכיש נמצאו 413 טביעות חותם “למלך” ובעשרה מקרים הצליחו לשחזר את כל הכד. בדיקה פטרוגרפית לימדה שכולם נעשו באותו בית יוצר בשפלת יהודה, (למרות ש74% מכילים גם “חברון”. סה”כ 230 “חברון”, 13 “זיף, ו1 “ממשת”). גודל הקנקנים אינו קבוע ולכן החותמות לא ציינו נפח מסוים או נפחים שונים. יתכן ושמות הערים בעצם מציינות קוד הקדר שעשאם. העובדה שידית “למלך” נמצאה גם בשפכי הסוללה מעידה יותר מכל שיש לקשור אותם להכנות חזקיהו לפני למסע האשורי.

חותמות “למלך” נעלמות לגמרי בלכיש שכבה II  ומוחלפות בחותמות “פרטיות” וחותמות “רוזטה”. (בירושלים מנגד יתכן והיה שימוש בכדים טבועים בחותמות “למלך” גם אחרי 701-, כי ירושלים לא נכבשה ונהרסה! בחפירות עין גדי אכן חותמות למלך מופיעות בשכבות מ6-).

בלכיש התגלו גם 76 חותמות “פרטיות” עם שמות (למשל “תנחום [בן] מגן”, “משולם [בן] אחימלך”, ו”אליקים נער יוכן”. חפירות לכיש הוכיחו כי הן בנות זמנן של חותמות “למלך”, וברמת רחל אהרוני מצא דוגמא ובה שתי החותמות מופיעות על אותה ידית. לאוסישקין אין תשובה למשמעותם, אך פוסל האפשרות כי אלו פקידים שונים שישבו בבית הקדר, או טביעות של קדרים שונים. גם נסיון לכייל בן סוגי החותמות לגודל הכד לא הביא כל תוצאות.

ישנן גם חריתות “מעגלים חד הרכזיים”, אשר לעיתים מופיעים על גבי חותמות “למלך”. אוסישקין מסיק מיכך שהן קשורות כרונולוגית ל701-, אם כי עודד ליפשיץ בעקבות חפירותיו ברמת רחל סבור כי הן ממ6-.

בלכיש התגלו 23 ידיעות טבועות בחותמות “רוזטה”, בהקשר לשכבה II, ואפיון דומה בחפירות שילה בעיר דוד. בדיקת הטין מראה שמקורו בשפלת יהודה. רוב החוקרים סבורים שזהו אותו מרכז קדרות שייצר את כדי “למלך”, אך עכשיו מייצר במקומו טבועי רוזטה. יתכן ואלו הכנות מנהל צדקיהו לאיום הבבלי, ולדעתי הוא ממחזר את הרוזטה כסמל שלטון אשור לשעבר!

אוסישקין מציע כי כל הכדים קשורים לתעשיית היין. לדעתי הם קשורים לשמן זית, שהיה חשוב בהרבה לשעת צרה מיין. מעבר לבישול, הוא נדרש למאור בלילות!

 

 

ביבליוגרפיה

אוסישקין ד. 2013. לכיש בתקופת המקרא. סיפור של בניין והרס, חפירה ושחזור. יב”צ והחברה, והמכון לארכיאולוגיה של א. תל-אביב. ירושלים.