Contact Me
Danny The Digger - Israel Private Tours

קנביס בשירות האל? (יוני 2020)

בשנות ה60 של המאה ה20 חשפה משלחת ארכיאולוגית מאוניברסיטת תל-אביב תגלית מפתיעה בדמות מקדש יהודאי בתוך המצודה העתיקה של תל ערד. המקדש הורכב מחצר ובו מזבח, מעין מעבר (“היכל”) ודביר (“קודש קודשים”) ובו שתי מצבות אבן על במה מוגבהת. על המדרגות המובילות אליהן הוצבו שתי מזבחות קטורת. המתחם כולו ניטש בשלב מסוים, אך הוא משימוש בצורה מכבדת. המזבחות הושמו על צידן, וכלל המתחם כוסה במילוי אדמה, אך ללא הרס.

reconstrcuted Arad Temple israel Museum

קודש הקודשים המשוחזר של המקדש מתל ערד בתצוגת הקבע של מוזיאון ישראל. צילום: לורה לחמן. באדיבות מוזיאון ישראל ורשות העתיקות

ההנחה המקובלת היא כי מתחם פולחני זה פעל במקביל לפולחן הרשמי לאל של ממלכת יהודה שהתקיים בירושלים. היה זה מעין מקדש שדה, מקומי, לטובת הכח שהיה מוצב במצודה, ואולי לתושבי הסביבה. במקום ארון ברית פה מושא הסגידה היתה מצבת אבן, ואם לא די בכך, נראה שנסגדה גם אלוהות משנית בצורת מצבת אבן נוספת, קטנה יותר. קודש הקודשים של מקדש תל-ערד שוחזר ומוצג במוזיאון ישראל.

רבות כבר נחקר ונכתב על המקדש היהודאי של ערד, וגם אני שותף לדיעה שמדובר במקדש לאל הראשי, אך במשולב עם פולחן לבת זוג אלוהית נוספת – האשרה. אין זו העדות היחידה לפולחן זוגי זה. ידוע במיוחד העדות מכונתילת עג’רוד, אתר הנמצא כיום בצד המצרי של חצי האי סיני. הוא נחפר ונחקר בשנות ה70 של המאה ה20, ובן השאר התגלתה בו כתובת הקדשה ל”יהוה תימן ואשרתו”.

דומה שלא בכדי נביאים כגון ישעיהו וירמיהו התרעמו רבות כנגד הפולחנות הזרים שפושים בקרב בני ישראל. העדויות מתל ערד, כונתילת עג’רוד, כמו גם מתל באר-שבע, לכיש, ואף מירושלים עצמה, מלמדים שבני ישראל אכן סגדו גם לאלוהים אחרים, וגם לאל הרשמי, אך לא רק בירושלים.

רפורמה דתית וכיסוי המקדש

אך סופו של ספר מלכים מתאר בפירוט כיצד הפולחנות הזרים הופסקו בכח הזרוע בימיו של המלך חזקיהו, ואף ביתר שאת כשמונים שנה יותר מאוחר, בימיו של המלך יאשיהו. חופרי תל ערד מניחים שגם המקדש שנחשף בתל ערד הוצא משימוש בצו מלכותי באותם ימים, אך תושבי המקום עשו זאת תוך מתן כבוד אחרון למושא פולחנם, ללא ניתוץ המצבות ו/או שבירת המזבחות.

גילוי המזבחות שלמים איפשר גם חקר שרידי הקטורת אשר הונחה עליהם, אך זה נעשה רק שנים לאחר התגלית, ופורסם רק לאחרונה.

המקרא מצידו מתאר את קטורת המזבח של אוהל מועד, כמו גם של בית המקדש, כמורכבת ממעירוב צמחים אותם מורה האל ישירות למשה –

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה קַח-לְךָ סַמִּים, נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, סַמִּים, וּלְבֹנָה זַכָּה:  בַּד בְּבַד, יִהְיֶה.  לה וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת, רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ, מְמֻלָּח, טָהוֹר קֹדֶשׁ.  לו וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה, הָדֵק, וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד, אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה; קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, תִּהְיֶה לָכֶם.  לז וְהַקְּטֹרֶת, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה–בְּמַתְכֻּנְתָּהּ, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם; קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ, לַיהוָה.  לח אִישׁ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ, לְהָרִיחַ בָּהּ–וְנִכְרַת, מֵעַמָּיו.  {ס} (שמות ל 34-38)

top view of the inscence altar of tel arad

צילום על של המזבח קטורת מתל ערד שבו אותרו שריד קנאביס. צילום: לורה לחמן. באדיבות מוזיאון ישראל ורשות העתיקות

זיהוים של נטף, שחלת, חלבנה, ולבונה זכה אינו ודאי. המחקר, אם כך, היה יכול לספק, לראשונה, הצעה לזיהוי בוטני של אותם מרכיבים ארומטים. התוצאות היו מפתיעות. על אחד המזבחות נמצאו שרידי לבונה. לבונה מופקת משרף של שיח המגודל בתימן. בעת בערתה היא משחררת ריח נעים, שהיה מאד מבוקש גם בתקופה הרומית. במקרה הזה הממצא תאם בדיוק לתאור המקראי של “לבונה זכה”. אבל במזבח השני, להפתעת כולם, אותרו שרידי – קנאביס. ממצא זה מפתיע, כיון שזו עדות ראשונה, בכל המזרח התיכון, לשימוש בקנאביס בפולחן בתקופת המקרא.

המקרא מצידו מציין מרכיב ב”משחה מקודשת” בשם “קנה-בשם”. בשמות ל 22 הוא מופיע בשמו המלא, ובמקומות נוספים (שיר השירים, ישעיהו, ועוד) הוא מופיע בשם המקוצר “קנה”.

האם “קנה-בשם” אינו אלא המקור השמי למילה המקובלת כיום – קנאביס?? הדמיון הצלילי אכן בולט. אך למען ההגינות “קנה בשם” מוזכר רק בהכנת “משחת הקודש”, לא מרכיב ב”קטורת”.

עם זאת, העדות המדעית מהמזבח של תל ערד מובהקת. ואם אכן קנאביס היה בשימוש סדיר במקדשי ממלכת יהודה, הוא מציג באור חדש, מעט ביזארי, את טקסי הקרבת הקורבנות בתקופת המקרא. ריחות הלבונה, הקנאביס, ובשר בעלי החיים שהוקרבו התערבב בחלל המקדש במהלך הפולחן, וודאי יצר עירבול חושים בקרב הכהנים והעולים לרגל כאחד.


צרו קשר לסיור בעקבות כתבה זו

ניתן לעשות סיור למקדש הגבול של ממלכת יהודה בתל ערד, תל באר-שבע ותל לכיש. ניתן גם לעשות סיור לממצאים החשובים ביותר המוצגים במוזיאון ישראל.