Contact Me
Danny The Digger - Israel Private Tours

בושם האפרסמון האגדי חודש, וכבר מרפא חולים

Jericho Herods palace

שרידים של ארמון הורדוס ביריחו, ומצודת קיפרוס ברקע. לפני אלפיים שנה מפה הורדוס חלש על מטעי האפרסמון הרוחיים שגודלו בכל נוה יריחו. צילום: דני הרמן

לפני כאלפיים שנה האזור של יריחו ונוה עין גדי היה ידוע בגידול של שיח מיוחד ששמנו שהפיק רווחים אדירים. שמו היה אופובלסמון,  בעברית משנאית – אפרסמון. היה זה שיח שפרח רק בתנאי חום קיצוניים ודרש השקיית מים מינרלים, אבל בתמורה הוא הפיק שמן ריחני שהיה מבוקש ביותר בתקופה הרומית, הן לשימוש אישי, והן לשימוש פולחני, קרי הבערת קטורת. מקורו של השיח כנראה במזרח אפריקה, אבל בבקעת הירדן הצליחו לגדל אותו באופן מתורבת, ולהפיק כמויות מסחריות של השמן הארומטי מספרים שהיה נמכר במשקלו כשווה לזהב.

עדות לרווחיות האדירה בגידולי האפרסמון נלמדת מהעובדה שכאשר קלאופטרה מלכת מצריים שביה את ליבו של הגנרל הרומי מרק אנטוני, היא דרשה ממנו שיעביר לרשותה את מטעי האפרסמון ביריחו. הורדוס, שהיה נתינו של מרק אנטוני נאלץ להסכים לכך, אך שכר ממנה בחזרה את המטעים, שכן כנראה שגם עם דמי השכירות, הרווחים היו גבוהים מאד (מלח א יח ד-ה).

ויותר מאוחר, כאשר הרומים דכאו את המרד היהודי הגדול (66-70 לסה”נ), אנשי בין-גדי ניסו להשחית את המטעים, כדי שהרומים לא יהנו מהם. אך הרומים הרגו את המשחיתים, וכפו על שאר הקהילה להמשיך לעבד את השדות, אך כעת למען רומא. בתגובה, יותר מאוחר, הסיקריים, ששלטו על מצדה השכנה, פשטו על עין-גדי וטבחו את כל תושביה הנותרים.

danny 1999 ein gedi digs

אני כמנהל שטח בחפירות עין גדי 1999. חלק נכבד מהחפירות הוקדש לנסיון להתחקות אחר תעשיית הפקת בושם האפרסמון.

תעשיית האפרסמון כנראה לא נפסקה, לפחות לא בעין גדי, וגם בתקופה הביזנטית ישנם עדויות להפקת הבושם היוקרתי (אני השתתפתי כסטודנט במחקרים בנושא). הכיבוש המוסלמי הוא כנראה זה שהביא להכחדת הגידול, כמו גם גידולי הגפן והתמר המקראיים. במקרה של האפרסמון, אפילו זהותו הבוטנית של השיח אינה ידועה יותר.

אבל מחקרים שונים בימינו מנסים לזהות את הזהות הבוטנית של השיח הריחני העתיק. המועמד המוביל הוא שיח ממזרח אפריקה ששמו המדעי “קומיפורה גילעדנזיס”. מסתבר שתכונות השמן שלו דומות לאלו שמתארים המקורות העתיקים, ובמיוחד תאורי פליניוס (תולדות הטבע יח 111-123). והוא אכן מניב שרף עם ריח ארומטי יחודי ונעים. השאלה היא האם גם כיום יווצר לו ביקוש כה רב?

לפחות איש אחד מאד מקוה שכך יהיה, שכן גידולו המחודש של שיח האפרסמון הפך למפעל חייו. שמו גיא ארליך, ירושלמי שהיה פעיל בפעילות פוליטית וחינוכית, שב2008  עבר לקיבוץ אלמוג, והקים חוה של 4 דונם מדרום ליריחו, קרוב לכביש 1.

balm of the gilead

שיח האפרסמון. הלחות על הענף ריחנית ביותר ובמיוחד בחודשי החורף. צילום: ג’ימס אלגרוד.

ההתחלה היתה קשה, והוא הוציא כספים רבים על ההשקעה. בשנים הראשונות הריח שהפיק השיח היה מענין, אך לא מושך במיוחד. משהו המזכיר ריח אקליפטוס מנטה. כיום, כשהשיחים בוגרים יותר, הריח באמת מרתק, ארומטי, חזק ומרענן. ארליך גם מוכר אותו, ברווח נאה, לחברה של שיווק שמן אתרי.

ומתוך התענינות של גורמים דתיים ביוזמה שלו הוא גם החל לגדל מור, לבונה בנסיון לשחזר את 11 סממני הקטורת של בית המקדש. ולא רק יהודים משיחיים מתענינים במפעל שלו. מדינה מוסלמית מסוימת גם פנתה אליו לעזרה בתירבות מחדש של הלבונה בארצם, כדי שהקטורת שלה תשמש בטקסים מוסלמיים.

אבל הענין המרכזי שלו נותר באפרסמון. מעבר לריחו, גיא קיוה שגם התכונות הרפואיות שיוחסו לו יובררו ויוכחו באופן מדעי. כבר ב2012 מחקר הראה ששמן האפרסמון טוב כנגד תאי גזע סרטניים. אלא שעל תרופות מצמחים לא ניתן לרשום פטנט, וזו כנראה הסיבה שחברות התרופות הגדולות, לפחות כרגע, לא משקיעות במחקר נוסף.

balm of the Gileag bottle

בקבוקון המכיל שמן זית, שמן אפרסמון, ולבונה. אנשים רבים שנדבקו בקורונה מדווחים שבליעה של השמן מקילה באופן משמעותי על הנשימה! צילום: גי’מס אלגרוד.

אבל שנה שעברה, בעיצומה של מגיפת הקורונה, יחד עם חבר, הוא רקח תערובת של שמן זית, שמן אפרסמון, ולבונה. הוא קיוה שתערובת זו אולי תועיל לחולים, ואכן, אנשים שבלעו את השמן דיווחו על הקלה משמעותית, בעיקר בנשימה. יותר מזה, הם גם העלו את חוויתם במדיות החברתיות, ומאז הביקוש לשמן המרפא רק הולך ועולה. נכון לפברואר 2021, גיא מוכר את התערובת רק בחווה, ובמחיר נגיש של 50 ₪.

מידי יום ניתן לראות רכבים המגיעים לחוה, לרכישת הקסם המרפא, ולהודות לגיא על מה שהוא אוהב לכנות “נס פך השמן”.