סיור פרטי לירושלים ורחבי הארץ

בשנים האחרונות מנהלת הקוסטודיה של ארץ הקודש, הגוף המייצג את הכנסייה הקתולית בישראל, פרויקט פיתוח תיירותי-צלייני של מתחם גת שמנים. הכוונה היא ליצור מעבר תת-קרקעי מאזור הכנסייה, לתוך נחל הקדרון, המזוהה בנצרות עם מקום המשפט באחרית הימים.  במהלך עבודות הפיתוח נחשפו שני ממצאים ארכיאולוגים מפתיעים. קרוב לפני השטח נחשפה לצד הכנסייה של גת שמנים כנסייה נוספת מהתקופה הביזנטית. עובדה זו מפתיעה כיון שהכנסייה של גת שמנים בעצמה בנויה על גבי שרידי כנסיות מהתקופה הצלבנית והביזנטית. המקורות ההיסטורים המוכרים מתארים רק כנסייה אחת בגת שמנים. למה אם כך שימשה הכנסייה הנוספת? ברצפת הכנסייה נחשפה כתובת עתיקה, ביוונית, אך היא אינה תורמת

בשנות השלושים החלו להופיע בשוק העתיקות של ירושלים ובית לחם נרות חרס רבים המתאפיינים בגוף מעוגל עשוי בתבנית, ועיטורים מסוגננים. הסוחרים ידעו להגיד שמקורם בבית נטיף (Bayt Nattif),  כפר ערבי בשפלה (כיום חורבת בית נטיף, 6  קמ דרום לבית שמש, ו1.5 קמ צפ מז לקיבוץ נתיב הל”ה). בשנת 1934 פקח אגף העתיקות של המנדט הבריטי, דימיטרי  ברמקי, סקר את הכפר, ולבסוף הוא מצא את מבוקשו – מערה גדולה ובו מאות חלקי נרות, וחפצים נוספים, כולל אף התבניות בהם הם יוצרו. היתה זו פעם ראשונה, ועד היום היחידה, שהתגלה בית קדר תעשייתי בארץ ישראל מהתקופה הרומית. נרות אלו מכונים בספרות המקצועית

לפני כארבעים שנה הסתובב פרופסור יגאל רונן בשוק באר-שבע בחיפוש אחר מציאות. רונן הוא פרופסור אמיריטוס להנדסה גרעינית באוניברסיטת בן-גוריון, אך גם חובב היסטוריה ואספן מטבעות. את עינו שבתה לא מטבע עתיק, אלא טביעת חותם סגלגלה (בולה) בגודל 19 על 23 ס”מ,  ועליה תבליט של אריה שואג, ומעליו, בעברית עתיקה, הכיתוב “לשמע”. רונן היה מודע לחותם מפורסם שדמה לו שהתגלה ב1904 במגידו ע”י החוקר הגרמני שומאכר. החותם שהתגלה במגידו, עשוי מאבן ישפה, היה גדול פי שתיים, אך תיאר נושא דומה – תבליט עדין ואיכותי של אריה שואג, זנבו מונף,  ומעליו רשום, בעברית עתיקה, “לשמע עבד ירבעם”. עד היום זהו החותם

לאחרונה הודיעה רשות הטבע והגנים על חשיפת כנסייה עתיקה בבניאס. בניאס נוסדה בתקופה ההלניסטית כמרכז פולחני לאל פאן, אל מול מערה שזוהתה כמקום מגוריו. בהתאם העיר כונתה אז “פניאון” – של פאן. במאה הראשונה לפנה”ס הורדוס בנה מקדש גדול לכבוד הקיסר אוגוסטוס אל מול המערה. באותה תקופה העיר כונתה “קיסריה פיליפי”. תחת השם הזה בניאס מוזכרת בברית החדשה כאתר מפתח להתפתחות המנצרות – המקום בו פטרוס קיבל את שמו, ו”המפתחות למלכות שמיים”. לפי התאור בבשורות הסינופטיות, בעת ביקור במקום (או באזור), ישו מנסה את תלמידיו ושואל אותם “מה אומרים עלי?”. יש שסבורים שהוא אליהו, אחרים מציעים שהוא ירמיהו, או יוחנן

ארון הברית הוא אולי החפץ החשוב והקדוש ביותר בתנ”ך. הוא מתואר בספר שמות פרק כ”ה כקופסאת עץ, עם קורות נשיאה, מעוטרת בשתי דמויות מכונפות מעל, ומצופה כולה זהב. את יכולותיו הניסיות הוא מפגין לראשונה כאשר בני ישראל חוצים את הירדן, כשהוא עוצר את זרימת הנהר (יהושוע ד 19). בהמשך הוא נלקח למערכה על יריחו, ולאחר שהכהנים נושאים אותו סביב חומות העיר שבעה פעמים, הן קורסות (יהושוע ו 12-13). בהמשך הוא גורם למגיפה בקרב הפלישתים (שמ”א ה 6), ויותר מאוחר אף בקרב הישראלים כאשר הם אינם שומרים עליו כיאות בבית שמש (שמ”א ו 19). הוא גורם לפסל דגון הפלישתי ליפול ולהישבר

בשנים האחרונות יצא לי להדריך כמה משפחות ותיירים מורמונים, והשיחות איתם עליהם ועל קהילתם עוררו בי ענין רב. אני סבור שאני די מתמצא בברית החדשה והארכיאולוגיה הקשורה אליה (אני אף משדר הסכת על הנושא), אך על הפלג הנוצרי-מורמוני ידיעותי דלות ביותר. האמת שאפילו את שמה המלא של כנסייה זו לא ידעתי (“כנסיית ישוע המשיח של קדושי אחרית הימים” למי ששואל, ואגב, עדיין לא ברור לי לגמרי למה). החלטתי לנסות להשלים פערים, ולבקשתי משפחת סאותוויק, שאותם הדרכתי בחורף 2019 הצליחה להשיג לי עותק של “ספר המורמון” בעברית. ומסתבר שזה לא דבר קל כל-כך. קשה כיום לאתר עותקים שנותרו מהתרגום היחידי לעברית

לפני שבוע הודיעה רשות העתיקות לתקשורת על תגלית יוצאת דופן. בחפירות הצלה שנערכו מטעמה בתחילת השנה ברכס ארמון הנציב, חשף הארכיאולוג יעקב ביליג פריטים ארכיטקטונים במצב השתמרות נדיר, ומדובר בשרידים של ארמון מתקופת המקרא. הפריטים כוללים 3 כותרות (עיטורים שהיו מוצבים בקצהו העליון של עמוד), ו15 שברים של סורג של חלון. באופן מפתיע אין כמעט שום שרידים של המבנה אליו שויכו הפריטים, אך איכות העיבוד ואיכות ההשתמרות לא מותירים ספק שמדובר בעיטור ההולם ארמון של אותה תקופה. כותרות דומות נמצאו בכמה אתרים מרכזיים מתקופת המקרא  – ירושלים, שמרון, מגידו, חצור, ואף באתרים בעמון ומואב. ברוב האתרים הללו הכותרות היו חלק