Contact Me
Danny The Digger - Israel Private Tours

מבחן אמצע תקופות קלאסיות תשע”ח

מבחן בית תקופת בית שני והתקופה הביזנטית – מבחן אמצע של קורס מורי דרך תשע”ח ; כיתת חיים כראל. פתרונות מטעם רועי דן, עם כמה שינוים ותוספות מינוריות שלי

שאלה: כיצד היתה מחולקת ארץ ישראל בתקופה הפרסית. איזה כתובת הופיעה על המטבעות בתקופה זו?

הפרסים המשיכו את החלוקה הפנימית שהנהיגו האשורים והבבלים בארץ ישראל .מהמקורות האשוריים ידוע כבר על קיומן של פחוות מגידו ודאר ממערב לירדן ופחוות קרניים בבשן ממזרח לו. בתקופה הפרסית ידועות מדינות שומרון ,יהודה ,אשדוד, ואדום בדרום. בעזה והנגב שלטו הערבים “בני קדר” . [החלוקה ל”מדינות” נעשתה במקומות שנמצאו בהם ריכוזים לאומיים ברורים].

בתקופה הפרסית החלו בארץ ישראל ,כמו במזרח התיכון כולו ,להשתמש במטבעות כאמצעי תשלום. המטבעות הנהוגים בארץ ישראל הוטבעו במאה ה-4 לפנה”ס ונחלקים לקבוצות שנפוצו בעיקר בדרום הארץ :פלשתית-ערבית, מצרית-ערבית, ומטבעות “יהד “של פחוות יהודה, המכונות כך בשל הכיתוב “יהד” על מטבעותיהם (עותק של מטבעות אלו משמש לעיטור מטבע 1 ₪ מודרני)

.


שאלה: היכן ומתי היו הקרבות שהביאו לכיבוש הארץ על ידי שליטי בית תלמי?

זמן קצר לאחר מותו של אלכסנדר מוקדון, החל מאבק על ירושתו של אלכסנדר בין הקצינים הבכירים בצבא ,שכונה מלחמות הדיאדוכים .בסיומו נוצרו מספר ממלכות: מצרים התלמיית ,בראשותו של תלמי הראשון ,קיבלה את הנתח הדרום-מערבי של האימפריה. מוקדון קיבלה את החלק הצפון-מערבי של האימפריה. הממלכה הסלאוקית [סוריה] , בראשותו של סלאוקוס הראשון ,קיבלה את החלק המזרחי של האימפריה.

בשנת 301 לפנה”ס השתלט תלמי הראשון על ארץ ישראל לתקופה של כמאה שנה. בית תלמי ביקש לנצל את היתרונות הכלכליים של ארץ ישראל ,ששימשה כמעבר יבשתי בין אסיה לאפריקה, לכן הייתה גם חשיבות להשתלטות על הנמלים. שמו הרשמי של אזור הממשל התלמי בדרום סוריה היה “סוריה ופיניקיה”.

האוטונומיה של יהודה הייתה מוגבלת בתנאים הבאים :היא התחייבה להעלות מסים למלכות ;נמנעה ממנה הזכות לנהל מדיניות חוץ עצמאית, והיא נשלטה באמצעותו של נציב.

.


שאלה: היכן ומתי היו הקרבות שהביאו לכיבוש הארץ על ידי שליטי בית סלאוקוס?

בשנת 200 (או 198) לפנה”ס ניצח אנטיוכוס הג’ את סקופס, המצביא התלמי של תלמי הה’ בקרב מכריע בבניאס.

.


שאלה: תארו את הרקע, הגורמים, המהלכים והתוצאות של מרד החשמונאים.

היהודים סייעו לאנטיוכוס הג’ במלחמתו מול התלמיים, ובתמורה אנטיוכוס לאחר ביסוס שלטונו באזור נתן ליהודים הנחה ממיסים, סיוע בשיקום המקדש, וזכות להמשיך “מנהגי אבות” בדתם.

בשנת 169 לפנה”ס ניסה יורשו של אנטיוכוס הג’, אנטיוכוס הד’ לפלוש למצרים ולכבוש את בית תלמי, והלה קראו לרומים לסיוע. הרומים השפילו את אנטיוכוס (הקיפו אותו בעיגול מסומן בחול והיתנו את שיחרורו מהמעגל בכופר כבד), והיהודים שמחו על מפלתו ואף היתה שמועה שמת. בתגובה אנטיוכוס בזז וחילל את המקדש בירושלים בשובו ממצרים (168 לפנה”ס), ואף הביא גזרות דת נגד היהודים.

מהלך המרד: מרד החשמונאים פרץ ביישוב מודיעין  בשנת 167 לפני הספירה בהנהגתו של מתתיהו החשמונאי. ספר מקבים א מספר שלעיר באו שליחי המלך כדי לאלץ את יהודיה  להקריב קרבנות לאלים. מתתיהו סירב למלא את הפקודה, והרג יהודי שניגש למזבח להקריב קרבן, ובהתנגשויות שפרצו בין שליחי המלך לאנשי מודיעין נהרג שליח המלך. מתתיהו העריך כי לא יוכל להישאר במודיעין וברח עם בניו להרים. לפי ספר מקבים א קרא מתתיהו: “כל המקנא לתורה… יבוא אחרי” וקריאתו נענתה – רבים מן הכפריים, חסידים ודורשי צדק, הצטרפו למתתיהו ולבניו.

בתחילה הייתה מלחמתו של מתתיהו מלחמת גרילה במתייוונים ובכוחותיהם בכפרים וביישובים מסביב לירושלים כדי לנתק אותם ואת חיל המצב הסלווקי שבעיר משאר בסיסי הצבא. הצבא הסלווקי ותומכיו היו תוקפים יהודים שומרי מצוות  בשבת והורגים בהם. בעקבות טבח ביהודים שומרי תורה שסירבו לאחוז בידיהם נשק בשבת החליט מתתיהו החלטה חשובה: להתיר ללוחמיו להילחם בשבת, והיתר זה שמט את היתרון של הצבא הסלווקי ושל תומכיו

מתתיהו עמד בראש המרד במשך כשנה, עד למותו בשנת 166 לפני הספירה. הוא מילא תפקיד חשוב לא רק בהכרזת המרד ובקביעת מהלכיו הראשונים, אלא גם בגיבוש כוח יהודי לוחם שהביא בסופו של דבר להתערערות השלטון הסלווקי ביהודה ומחוצה לה.

אחרי מות מתתיהו עבר הפיקוד על המרד לבנו השלישי, יהודה, שנודע בכינוי “המקבי”. יהודה נחשב למצביא היהודי המהולל ביותר של תקופת הבית השני, והוא שהנהיג את המורדים לכיבוש ירושלים בחודש כסלו שנת 164 לפני הספירה. לכיבוש ירושלים קדמו כמה ניצחונות חשובים, ובעיקר הניצחון בקרב אמאוס (באזור לטרון). בזכות ניצחונות אלו הצטרפו לוחמים רבים לצבאו של יהודה המקבי. לוחמיו היו חדורי אמונה בצדקת מלחמתם ורצון להגן על דת ישראל, ואליהם הצטרפו גם מתייוונים מתונים שהתייצבו במרד לצד החשמונאים. מותו של אנטיוכוס אפיפנס בשנת 164 לפני הספירה היתה שעת כושר להשתלט על ירושלים ולכבוש אותה, ויהודה המקבי ניצל אותה. רק מצודת החקרה נותרה בידי היוונים. פעולתו הראשונה של יהודה המקבי בירושלים הייתה טיהור בית המקדש מן הפסילים והריסת המזבח (מזבח הָעוֹלָה) שאנטיוכוס חילל .  במקומו של המזבח המחולָל בנו המקבים מזבח אבנים חדש. הם גם הכינו כלים חדשים למקדש, ובהם מנורה, כדי לחדש את העבודה בבית המקדש. וביום כה בכסלו (שנת 164 לפני הספירה) חנכו המקבים את המזבח והקריבו עליו קרבן בטקס מלווה בתפילה ובשירה. ומאז נקבע יום זה – כה בכסלו – לחג החנוכה.

מרד החשמונאים היה בראש ובראשונה מאבק דתי ותרבותי למען חופש הדת ולמען האפשרות לקיים את אורח החיים היהודי, ולא מאבק לעצמאות מדינית. גזרות אנטיוכוס לא ביקשו לעקור את היהודים מארצם אלא לעקור את היהדות מן הארץ. מכאן החשיבות המכרעת של המרד ושל תוצאותיו. מרד החשמונאים נחשב למאורע מכריע גם בהיסטוריה העולמית, שכן הוא אפשר לא רק את המשך קיומה והתפתחותה של היהדות אלא גם את צמיחתן של שתי הדתות הגדולות – הנצרות והאסלאם.  להצלחת המרד היו גם גורמים חיצוניים: הפירוד בתוך בית סלווקוס, במיוחד אחרי מותו של אנטיוכוס אפיפנס, ותמיכתן של רומא ומצריים במורדים שביקשו להחליש את הממלכה הסלווקית.

.


שאלה: תארו את הרקע, הגורמים, המהלכים והתוצאות של המרד הגדול ברומאים.

בשנת 44 לספירה חלה הרעה ניכרת ביחסים בין השלטון הרומאי ליהודים ,והתחוללו התנגשויות בין שני הצדדים .בתקופה זו:1- גדל עול המיסים על היהודים, 2- התגברו יחסי האלימות בין היהודים לנוכרים שחיו בא”י, 3 – פרצו עימותים בין מתפללים לחיילים. ההתדרדרות במצב הובילה לפרוץ “המרד הגדול “.

הסיבות לכך:

א .פגיעה בחיי הדת וברגשות הדתיים של היהודים (גורם דתי) הנציבים הרומאים גזלו את קופת המקדש, מינו כהנים גדולים לכל המרבה במחיר וכך פגעו במעמד הכהן הגדול, פגיעה בתפקיד הכהן הגדול באמצעות מינוי כוהנים גדולים לכל המרבה במחיר. בשלושת הרגלים הם הציבו חיילים רומיים שפגעו ברגשות הדת [כמו הסיפור על החייל שחשף את עצמו מול ההמון].

ב. המתח שבין היהודים לנוכרים בא”י עקב אפליית הנוכרים לטובה בידי השלטון הרומי(גורם חברתי].

ג. מצוקה כלכלית קשה והעמקת הקיטוב החברתי (גורם חברתי ולאומי)המוני העם ביהודה סבלו ממצוקה כלכלית קשה ,כתוצאה של : מיסוי כבד מצד השלטון הרומי ,כולל מעשי עושק מצד הנציבים הרומיים המושחתים אשר ניסו להתעשר בכל מחיר לפני תום מועד שירותם ביהודה. *נישול איכרים מעל אדמתם ,לאחר שלא עמדו בנטל המיסים והחובות ומעבר המוני איכרים אל הערים.

* אבטלה כבדה בערים עם סיום מפעלי הבנייה הגדולים של הורדוס. עקב כך הועמק הקיטוב (פער )החברתי ביהודה בין המוני העם הפשוט לבין בני המעמד הגבוה(שכלל את הכוהנים ,בעלי אחוזות וסוחרים עשירים ,)ונוצרה מתיחות חברתית קשה. מצב זה החמיר את התסיסה בארץ וחיזק את קולם של אלה שקראו לפרוק מעליהם את עול הרומאים.

ד. התגברות הקנאות הדתית והתסיסה המשיחית בקרב היהודים (גורם דתי וגם גורם לאומי)תקופות של מצוקה יוצרות ציפייה לגאולה ,ורבים נשמעו לאנשים שהתיימרו להיות מושיעים או נביאים שהבטיחו שהגאולה קרובה.

המרד פרץ באביב 66 לסה”נ בעיקבות מאבק בין יהודי קיסריה לתושביה הנוכרים על שימוש במתחם מסוים כבית כנסת, כשהרומים מצדדים בנוכרים. בתגובה פסקו הכהנים בירושלים להקריב את הקרבן היומי לשלום הקיסר, מנהג שהחל בימי אוגוסטוס.

המרד נמשך 4.5 שנים, וסופו בחורבן ירושלים ובית המקדש ע”י כח דיכוי רומי בראשות אספסיאנוס ובנו טיטוס. הם הובילו 3 לגיונות וכוחות עזר סה”כ כ60000 חיילים. יהודים רבים הומתו ונמכרו לעבדות. על הנותרים הוטל מס מיוחד (“המס היהודי”), שהיה שווה למס מחצית השקל שנהג בימי בית המקדש (= שתי דרכמות), כמו גם מס צבאי, ומס עבודות שירות, שנהגו עד המאה ה4 לסה”נ.

.


שאלה: תארו את הרקע, הגורמים, המהלכים והתוצאות של מרד בר כוכבא.

א. סיבות פוליטיות דתיות: הנסיון לבנות עיר אלילית על חורבות ירושלים: הקיסר אדריאנוס החליט להקים בירושלים עיר נכרית :אליה קפיטולינה, ובהר הבית מקדש לאל זאוס.  אדריאנוס אסר על קיום ברית מילה מפני שהבין שהמילה מבדילה את היהודים מהעמים האחרים.

ב. סיבות משיחיות: התקוות המשיחיות לאחר חורבן הבית לא נעלמו. המשיח הצטייר בעיני העם כמלך שיעמוד בראש צבאו של ישראל ויגאל את עמו. חכמי יבנה ,שקמו לאחר מותו של רבן גמליאל, האמינו בביאת המשיח, וחלקם ראו בבר כוכבא משיח ותמכו במרד. בראש החכמים עמד ר’ עקיבא.

ג. סיבות כלכליות: מיסים כבדים כולל מס גולגולת, אדמות שהאיכרים נושלו מהן.

ד. השפעה מ”מרד התפוצות”: מספר שנים לפני פרוץ המרד החלו יהודי התפוצות שחיו ברחבי האימפריה הרומית למרוד בשילטון הרומי כי מאסו באפליה מצד השלטון כלפיהם ומהעדפתם את הנוכרים וכן סבלו מהצקות חוזרות ונשנות מצד הנוכרים. מרד התפוצות השפיע גם על היהודים תושבי הארץ והם החלו בפעולות נקם ופגיעה בראשי השלטון הרומי בארץ .המרד אומנם דוכא בתפוצה אך האווירה בארץ תססה והכינה את הקרקע לקראת המרד.

למרד השני, בניגוד לראשון, היתה הנהגה ברורה – שמעון בר כוסיבא. כנראה שהוא ניהל התארגנות מדוקדקת שהתנהלה בסתר וכללה חפירת מערכת תת קרקעית של חדרים, מנהרות ומחסנים, ואגירת מזון. גם עיתוי המרד לא היה מקרי, והוא פרץ אחרי שהקיסר אדריאנוס סיים את ביקורו בארץ (130 לסה”נ).

בשנת 132 פרץ המרד בגלוי, המורדים פעלו בשיטת פגע וברח, תוך ניצול היכרותם את השטח. בתחילה זכו המורדים להצלחות מרשימות שכן הפתעת הרומאים הייתה גמורה. יתכן אף כי ירושלים נכבשה, שכן רוב מטבעות מרד בר-כוכבא מכילים סמלים של בית המקדש, אך מנגד כמעט ולא נמצאו מטבעות של המרד בירושלים עצמה.

המרד נמצא 3.5 שנים, וכנראה גרם לפגיעה קשה בצבא הרומי. הלגיון ה22 “דיאוטריאנה” כנראה נפגע כה קשות עד כי בוטל. אך לבסוף הובסו המורדים, ובר-כוסיבא עצמו מצא את מותו בקרב בביתר. לפי דיו קסיוס 985 כפרים יהודים חרבו ו580000 יהודים מצאו את מותם בקרבות המרד. מקור אחר מלמד שכ100,000 יהודים נמכרו לעבדות, ומחיר העבד ירד למחיר מנת סוס. ליהודים נאסר גם לגור או אף להתקרב לירושלים. שם הפרוביניקיה שונה ל”סוריה פלסתינה” כדי להעלות באוב זיכרם של אויבי היהודים בעת העתיקה. הדריאנוס כנראה אף הוציא גזרות דת נגד פולחן יהודי, אך לא ברור באיזה היקף ובאיזה הקף הם נאכפו.

.


שאלה: מה הרקע להמלכתו של הורדוס למלך. תארו את מפעלי הבנייה העיקריים שלו.

הורדוס נתפס בעיני הרומאים בעל ברית נאמן ששנא את בית חשמונאי – המשפחה שרומא ראתה בה אויב ,והורדוס היה האיש שיוכל לנטרל אותם. כמו כן הרומאים מינו אותו והוא תלוי ברומאים, ולכן סברו שלא ימרוד בהם . רומא גם רצתה שיהיה ביהודה שליט נאמן שיוכל לשמור על האינטרסים שלה ולהגן על האזור מפני פלישות של אויבים ממזרח (בעיקר הפרתים). הורדוס אהד את התרבות ההלניסטית והרומאים קיוו שיסייע להם בהפצת התרבות ההלניסטית במזרח האימפריה.

הורדוס גם הוכיח את יכולת המשילות שלו כאשר ביער בהצלחה קיני שודדים בגליל, בהמשך משל בגליל בהצלחה, ותמיד שמר על נאמנות לרומא.

מאפייני שלטונו של הורדוס:

א. הורדוס הקפיד על צייתנות מוחלטת לקיסרי רומא, והשתלב בסדר העולמי הרומאי ופיתח במרץ את התרבות ההלניסטית ואף נטל חלק פעיל בפעולות. הוא בנה קשרים הדוקים עם קובעי המדיניות ברומא, תחילה עם מרק אנטוני, ואחר כך עם אוקטביאנוס – אוגוסטוס. הוא בנה לכבודו עיר (קיסריה) והסב את שם העיר שומרון לתוארו היווני (סבסטי). הוא גם התקין בירושלים פולחן יומי לשלום הקיסר.

ב. כמו כן הורדוס ראה את עצמו שליט הלניסטי וטיפח את האוכלוסייה הלא יהודית בארץ ישראל. הוא היה זקוק לה לגיוס כוח אדם לצבאו וככוח התומך במדיניותו ההלניסטית ולכן העדיף אותם על היהודים והכריע ברוב הפעמים לצידם. הוא בנה עבורם ערים הלניסטיות-סבסטיה וקיסריה. הערים ניבנו על פי מתכונת הערים ההלניסטיות עם מקדשים, שווקים, גימנסיון, מרחצאות ותיאטראות. הקמתן של הערים הללו החלישה את הערכים היהודיים. הורדוס סילק את בית חשמונאי ממשרות שלטוניות ומהכהונה הגדולה, החרים את רכושם ואף רצח חלק מהם (אשתו מרים החשמונאים ושניים מילדיהם המשותפים, כמו גם את גיסו אנטיוכוס הג’)

ג. הורדוס היה אחראי על מינוי כוהנים גדולים על אף שלא היו ראויים לתפקידם, הדיח כוהנים גדולים על אף שהמשרה היא קבועה (לכל החיים). הוא ידע שערך הכהונה גדול בהרבה מערך המלכות-בעיני העם, וכך החליש את מעמד הכהונה והסנהדרין.

מפעלי הבניה של הורדוס רבים ומרשימים: את מגדל שרשון הפך לעיר (קיסריה) ובה נמל המלאכותי הגדול ביותר בעולם המערבי של אותם ימים (סבסטוס); את שומרון ייסד מחדש (סבסטי); הוא הקים עיר על שם אביו (אנטיפטריס); בירושלים בנה מחדש את בית המקדש והקים לעצמו ארמון. הוא גם הקים רובע מסחרי חדש ותחם אותו בחומה (“החומה השניה“); ביריחו פיתח את ארמונות החשמונאים; את פיתח מחדש את מבצרי המדבר החשמונאים (אלכסנדריון, מיכוור, דוק, מצדה, והורקניה), ובנה מבצרי מדבר נוספים  (הרודיון וקיפרוס). בבניאס בנה ארמון לכבוד אוגוסטוס, ובנה גם באשקלון, צור, רודוס, ועוד. למעשה הורדוס הוא הבנאי הגדול ביותר בתולדות ארץ-ישראל.

.


שאלה: להיכן נדדה הסנהדרין ועד מתי פעלה?

לאחר חורבן הבית ,ישבה הסנהדרין ביבנה עד מרד בר כוכבא שהסתיים ב־135. בעקבות המרד והגזרות שגזרו הרומאים בעקבותיו על יהודה ,עברה הסנהדרין לגליל .היא ישבה בכפרים קטנים כמו אושא ושפרעם, כדי להרחיק ממנה את עינה של הקיסרות הרומאית. רבי יהודה הנשיא  – נשיא הסנהדרין, שישב בבית שערים, העביר לעירו את הסנהדרין, וכאשר חלה ועבר לציפורי, עברה אתו לשם גם הסנהדרין. בימי רבי יהודה נשיאה, עברה הסנהדרין לטבריה למשך תקופה ארוכה. לצד חוקרים המצדדים בהמשך קיום הסנהדרין לאחר ימי מרד בר כוכבא, קיימים גם חוקרים הטוענים כי אין כל ראיה לקיומו של גוף מרכזי הקרוי “סנהדרין” לאחר המרד, אך היו מקומות קטנים של התכנסות חכמים.

הדעה הרווחת היא שהסנהדרין הפסיקה לפעול סמוך לזמן ביטול הנשיאות ,בשנת 425 בהסתמך על חקיקה רומית שביטלה את סמכותה. עם זאת, ישנן ראיות המרמזות על שרידי סנהדרין עד לפחות המאה השמינית.

.


שאלה: מה היו שמות 24 משמרות הכהונה והיכן התיישבו אחרי מרד בר כוכבא?

שמות המשמרות: יהויריב, יהוידע, חרים, שעורים מלכיה, מימין, הקוץ, אביה, ישוע, שכניהו, אלישיב, יקים, חופה, ישבאב, בילגה, אימר, חיזיר, הפיצץ, פתחיה, עשרים, יכין, גמול, דליהו, מעזיהו. ברייתא קדומה מונה את מקומות מושבם של כ”ד משמרות הכהונה, וזו מתאשרת על ידי שבר כתובת שנמצא בקיסריה, ועליו שמות חלק מהמשמרות ומיקומן כמו חזיר במימלה, הפיצץ בנצרת, ופתחיה בערב. רובם הצפינו לגליל.

.


שאלה: כיצד נקראים חכמי המשנה? ציינו מספר שמות והדגישו את חשיבות פעילותו של ר’ יהודה הנשיא.

חכמי המשנה נקראו “תנאים“.  בתלמוד אומר: “רבי יוחנן ,כי: סתם “מתניתין” [משנה] רבי מאיר, סתם “תוספתא” רבי נחמיה ,סתם “ספרא” רבי יהודה , סתם “ספרי” רבי שמעון , וכלהו אליבא דרבי עקיבא.

המפעל המרכזי והחשוב ביותר של רבי יהודה הנשיא והסנהדרין בא בדמות עריכת התורה שבע”פ  – המשנה – וחתימתה כקודקס אחד, שלם וסופי. היה זה מפעל שהחל לאחר חורבן הבית השני, וריכז בתוכו תחומי עניין שונים. נוצר צורך, הן בשל ריבוי המחלוקות, הן בשל נחיצות השעה, והן בשל החשש שנושאים חשובים וההידיינות עליהם יאבדו, לרכז את החומר, לסדרו, לערכו ולחותמו. המשנה היא אוסף מסודר של הדיונים שנערכו בסנהדרין בתחומי עניין שונים והפסיקה הסופית בהם , אם כי לעיתים נותרו ויכוחים בסיכום “פתוח”, בלתי מוכרע.

בהמשך למדיניות קודמיו של השלמה פרגמטית עם השלטון הרומי, ביקשה הסנהדרין לעקור כל נטייה ואף כל מחשבה להתעמתות עם הרומאים. בהקשר זה נלחמו החכמים נגד כל נטייה ואפילו חלום לצפות לבניין בית המקדש ואף לגאולה, ולו רק כדי לא לעורר בקרב הציבור מחשבות של התמרדות כנגד השלטון הרומי.  ניסו להשכיח מהעם את האסונות כגון ההנחיה שלא להספיד את עשרת הרוגי מלכות, ורבי אף ניסה, אם כי ללא הצלחה לעקור את צום תשעה באב ומנהגי האבלות שבו. כמו כן, כדי להתקין את מערכת היחסים בין הקהילה היהודית ללא-היהודית בערים המעורבות, פסקה הסנהדרין כי “עיר שיש בה ישראל וגויים ,הפרנסין גובין מן ישראל ומן הגויים מפני דרכי שלום ,מפרנסים עניי גויים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום .מספידין וקוברין מתי גוים מפני דרכי שלום ומנחמין אבלי גוים מפני דרכי שלום”.

.


שאלה: כיצד נקראים חכמי התלמוד? מתי והיכן נחתם התלמוד הירושלמי ומתי התלמוד הבבלי?

חכמי התלמוד נקראים “אמוראים“. התלמוד הבבלי נחתם בבבל, לפי דעת החוקרים באמצע המאה הרביעית [בהסתמך על אירועים היסטוריים ועל שמות האמוראים האחרונים המוזכרים בתלמוד]. התלמוד מציין ש”רב אשי ורבינא הם סוף הוראה”-כלומר חותמי התלמוד הבבלי.

התלמוד הירושלמי [ברובו, למעט חלקים רחבים מסדר נזיקין] נחתם בטבריה – המרכז היהודי הגדול באותה תקופה, אך מפאת קדושתה וכבודה של ירושלים כונה “התלמוד הירושלמי”.

.


שאלה: היכן נמצאו שרידים של בתי כנסת מתקופת התלמוד בארץ ישראל?

ידועים כ130 שרידי בתי כנסת מהתקופה הביזנטית / תקופת התלמוד. ריכוזים קיימים בדרום הר חברון (סוסיא, כרמל, מעון), עמק הירדן (עין גדי, יריחו, נערן), עמק בית שאן (בית אלפה, טירת צבי, מעוז חיים ועוד), הגליל (חמת גדר, ציפורי, חמת טבריה ואדי חמם, חוקוק ועוד), והגולן (קצרין, אום אל קנאטיר, ועוד).

.


שאלה: מה היתה החלוקה המנהלית של א”י בתקופה הביזנטית?

בעקבות כשלון מרד בר-כוכבא הוגדרה אץר-ישראל כ”פרובינקיה סוריה-פלשתינה”. ב358 לסה”נ הוגדר דרום ארץ-ישראל אדום וסיני כ”פלשתינה סלוטאריס” ופטרה כנראה היתה בירתה, אך ב409 תיאודוסיוס הב’ עשה חלוקה מחודשת, ו”פלשתינה סלוטאריס” הוגדרה כ”פלשתינה טרטיה” – פלשתינה השלישית, כשבירתה חלוצה. “פלשתינה פרימה”  הוגדרה במחוז צפוני יותר (עד קו חיפה-יריחו), ובירתה בקיסריה; “פלשתינה סקונדה” הוגדרה בעמק הירדן, ובירתה היתה בית-שאן.

.


שאלה: היכן נבנו 4 הכנסיות הראשונות שנבנו בארץ בתקופה הביזנטית ומה הסיבה לבנייתן באותם מקומות?

ארבעת הכנסיות הראשונות שנבנו בארץ-ישראל הן יוזמת ותוצאת ביקור אם הקיסר, הלנה אוגסטה בארץ-ישראל בשנת 326 לסה”נ. היא כנראה לא ביקרה בגליל, ולכן הקדשת אתרים כגון נצרת וכפר נחום התרחשו יותר מאוחר. ארבעת הכנסיות שהיא יזמה הקמתם: כנסיית המולד נ בבית לחם, מעל המערה בה לכאורה נולד ישוע; כנסיית אלוני ממרא, מתחם קודש יהודי שנהיה מקום פולחן פאגאני פופולארי שהלנה ביקשה לבטל; כנסיית אלאונה בהר הזיתים, שקידשה את מקום עליית ישו; וכנסיית הקבר / התחיה.

.


שאלה: תארו את ירושלים בתקופה הביזנטית. איזו מפה מתארת את העיר בתקופה זו בצורה הטובה ביותר?

בשנים שבין עליית קונסטנטינוס לשלטון [324 לספירה] ועד כיבוש ירושלים על ידי הערבים ב-637, הייתה ירושלים נתונה לשליטת האימפריה הביזנטית. השינוי המהותי באופיה ובמעמדה של העיר, לעומת התקופה הרומית, היה הפיכתה מעיר אלילית לעיר נוצרית. השלטון הביזנטי פיתח את איליה קפיטולינה הרומאית-אלילית, והפך אותה מעיר משנית לעיר נוצרית מרכזית מבחינה דתית ומנהלית [כשהמינהל כפוף להיררכיה הממסדית-דתית] ולמרכז עולמי לעלייה לרגל. ככלל, מוסכם על ידי החוקרים כי העיר הביזנטית התקיימה על בסיס תבנית העיר הרומית איליה קפיטולינה שהמאפיינים הבולטים שלה היו שני רחובות האורך מצפון לדרום: הקארדו מקסימוס, משער שכם דרומה, והקארדו המשני – קארדו ולנסיס – לאורך גיא הטירופיאון, הנפגשים ברחבה ציבורית גדולה (כיום לפנים שער שכם), וכן רחוב הרוחב ממערב למזרח, הדקומנוס. במהלך השנים התפתחה העיר בעיקר דרומה, לכיוון הגבעה המערבית [הר ציון] ועיר דוד. ככל הנראה במאה החמישית, ביוזמת הקיסרית אבדוקיה העיר הוקמה חומה, אך עדיין העיר היתה קטנה מזו של ימי בית שני.

הר הבית כנראה נותר בשממונו, אם כי מחקרים חדשים מציעים כי נבנתה עליו כנסיה. המוקד העירוני הפך להיות “כנסיית הקבר“. פרט לו כנסיות ומנזרים רבים נבנו בתוך העיר ומחוצה לה. כנראה שכיפת הסלע נבנה גם הוא עוד בשלהי התקופה הביזנטית, לציון החזרת “הצלב הקדוש” מידי הפרסים.

המקור החשוב ביותר להבנת מבנה העיר, ובפרט להבנת חשיבותם היחסית של המרכזים השונים בה, הוא מפת מידבא, מפת פסיפס מהמאה ה-6 או ה-7, שנועדה לשימושם של צליינים.  המפה מתארת את ציריה הראשיים של העיר, כמו גם מוסדות הדת השונים. המפה גם מלמדת ששם העיר שב להיות ירושלים.

למקור זה מתלווה מקור כתוב מאת “תומאס הקברן”, שהוא תיאור של קבורת קורבנות הכיבוש הפרסי בשנת 614, וריבוי של ממצאים ארכאולוגיים.