Contact Me
Danny The Digger - Israel Private Tours

חדשות בעתיקות – הניוזלטר שלי

בושם האפרסמון האגדי חודש, וכבר מרפא חולים

לפני כאלפיים שנה האזור של יריחו ונוה עין גדי היה ידוע בגידול של שיח מיוחד ששמנו שהפיק רווחים אדירים. שמו היה אופובלסמון,  בעברית משנאית – אפרסמון. היה זה שיח שפרח רק בתנאי חום קיצוניים ודרש השקיית מים מינרלים, אבל בתמורה הוא הפיק שמן ריחני שהיה מבוקש ביותר בתקופה הרומית, הן לשימוש אישי, והן לשימוש פולחני, קרי הבערת קטורת. מקורו של השיח כנראה במזרח אפריקה, אבל בבקעת הירדן הצליחו לגדל אותו באופן מתורבת, ולהפיק כמויות מסחריות של השמן הארומטי מספרים שהיה נמכר במשקלו כשווה לזהב. עדות לרווחיות האדירה בגידולי האפרסמון נלמדת מהעובדה שכאשר קלאופטרה מלכת מצריים שביה את ליבו של הגנרל

כנסייה מסתורית ומקוה טהרה נחשפו בגת שמנים

בשנים האחרונות מנהלת הקוסטודיה של ארץ הקודש, הגוף המייצג את הכנסייה הקתולית בישראל, פרויקט פיתוח תיירותי-צלייני של מתחם גת שמנים. הכוונה היא ליצור מעבר תת-קרקעי מאזור הכנסייה, לתוך נחל הקדרון, המזוהה בנצרות עם מקום המשפט באחרית הימים.  במהלך עבודות הפיתוח נחשפו שני ממצאים ארכיאולוגים מפתיעים. קרוב לפני השטח נחשפה לצד הכנסייה של גת שמנים כנסייה נוספת מהתקופה הביזנטית. עובדה זו מפתיעה כיון שהכנסייה של גת שמנים בעצמה בנויה על גבי שרידי כנסיות מהתקופה הצלבנית והביזנטית. המקורות ההיסטורים המוכרים מתארים רק כנסייה אחת בגת שמנים. למה אם כך שימשה הכנסייה הנוספת? ברצפת הכנסייה נחשפה כתובת עתיקה, ביוונית, אך היא אינה תורמת

בית הקדר של בית נטיף נחשף, מחדש (דצמבר 2020)

בשנות השלושים החלו להופיע בשוק העתיקות של ירושלים ובית לחם נרות חרס רבים המתאפיינים בגוף מעוגל עשוי בתבנית, ועיטורים מסוגננים. הסוחרים ידעו להגיד שמקורם בבית נטיף (Bayt Nattif),  כפר ערבי בשפלה (כיום חורבת בית נטיף, 6  קמ דרום לבית שמש, ו1.5 קמ צפ מז לקיבוץ נתיב הל”ה). בשנת 1934 פקח אגף העתיקות של המנדט הבריטי, דימיטרי  ברמקי, סקר את הכפר, ולבסוף הוא מצא את מבוקשו – מערה גדולה ובו מאות חלקי נרות, וחפצים נוספים, כולל אף התבניות בהם הם יוצרו. היתה זו פעם ראשונה, ועד היום היחידה, שהתגלה בית קדר תעשייתי בארץ ישראל מהתקופה הרומית. נרות אלו מכונים בספרות המקצועית

(נובמבר 2020) בולה שנרכשה בפרוטות בשוק הבדואי כנראה בת 2800 שנה

לפני כארבעים שנה הסתובב פרופסור יגאל רונן בשוק באר-שבע בחיפוש אחר מציאות. רונן הוא פרופסור אמיריטוס להנדסה גרעינית באוניברסיטת בן-גוריון, אך גם חובב היסטוריה ואספן מטבעות. את עינו שבתה לא מטבע עתיק, אלא טביעת חותם סגלגלה (בולה) בגודל 19 על 23 ס”מ,  ועליה תבליט של אריה שואג, ומעליו, בעברית עתיקה, הכיתוב “לשמע”. רונן היה מודע לחותם מפורסם שדמה לו שהתגלה ב1904 במגידו ע”י החוקר הגרמני שומאכר. החותם שהתגלה במגידו, עשוי מאבן ישפה, היה גדול פי שתיים, אך תיאר נושא דומה – תבליט עדין ואיכותי של אריה שואג, זנבו מונף,  ומעליו רשום, בעברית עתיקה, “לשמע עבד ירבעם”. עד היום זהו החותם

(נובמבר 2020) מה עושה כנסייה במקדש פאגאני בבניאס?

לאחרונה הודיעה רשות הטבע והגנים על חשיפת כנסייה עתיקה בבניאס. בניאס נוסדה בתקופה ההלניסטית כמרכז פולחני לאל פאן, אל מול מערה שזוהתה כמקום מגוריו. בהתאם העיר כונתה אז “פניאון” – של פאן. במאה הראשונה לפנה”ס הורדוס בנה מקדש גדול לכבוד הקיסר אוגוסטוס אל מול המערה. באותה תקופה העיר כונתה “קיסריה פיליפי”. תחת השם הזה בניאס מוזכרת בברית החדשה כאתר מפתח להתפתחות המנצרות – המקום בו פטרוס קיבל את שמו, ו”המפתחות למלכות שמיים”. לפי התאור בבשורות הסינופטיות, בעת ביקור במקום (או באזור), ישו מנסה את תלמידיו ושואל אותם “מה אומרים עלי?”. יש שסבורים שהוא אליהו, אחרים מציעים שהוא ירמיהו, או יוחנן

(אוקטובר 2020) אז איפה ארון הברית?

ארון הברית הוא אולי החפץ החשוב והקדוש ביותר בתנ”ך. הוא מתואר בספר שמות פרק כ”ה כקופסאת עץ, עם קורות נשיאה, מעוטרת בשתי דמויות מכונפות מעל, ומצופה כולה זהב. את יכולותיו הניסיות הוא מפגין לראשונה כאשר בני ישראל חוצים את הירדן, כשהוא עוצר את זרימת הנהר (יהושוע ד 19). בהמשך הוא נלקח למערכה על יריחו, ולאחר שהכהנים נושאים אותו סביב חומות העיר שבעה פעמים, הן קורסות (יהושוע ו 12-13). בהמשך הוא גורם למגיפה בקרב הפלישתים (שמ”א ה 6), ויותר מאוחר אף בקרב הישראלים כאשר הם אינם שומרים עליו כיאות בבית שמש (שמ”א ו 19). הוא גורם לפסל דגון הפלישתי ליפול ולהישבר

ארכיאולוג ישראלי מעיין ב-ספר המורמון

בשנים האחרונות יצא לי להדריך כמה משפחות ותיירים מורמונים, והשיחות איתם עליהם ועל קהילתם עוררו בי ענין רב. אני סבור שאני די מתמצא בברית החדשה והארכיאולוגיה הקשורה אליה (אני אף משדר הסכת על הנושא), אך על הפלג הנוצרי-מורמוני ידיעותי דלות ביותר. האמת שאפילו את שמה המלא של כנסייה זו לא ידעתי (“כנסיית ישוע המשיח של קדושי אחרית הימים” למי ששואל, ואגב, עדיין לא ברור לי לגמרי למה). החלטתי לנסות להשלים פערים, ולבקשתי משפחת סאותוויק, שאותם הדרכתי בחורף 2019 הצליחה להשיג לי עותק של “ספר המורמון” בעברית. ומסתבר שזה לא דבר קל כל-כך. קשה כיום לאתר עותקים שנותרו מהתרגום היחידי לעברית

האם התגלה “בית המידות” של יהויקים? (ספטמבר 2020)

לפני שבוע הודיעה רשות העתיקות לתקשורת על תגלית יוצאת דופן. בחפירות הצלה שנערכו מטעמה בתחילת השנה ברכס ארמון הנציב, חשף הארכיאולוג יעקב ביליג פריטים ארכיטקטונים במצב השתמרות נדיר, ומדובר בשרידים של ארמון מתקופת המקרא. הפריטים כוללים 3 כותרות (עיטורים שהיו מוצבים בקצהו העליון של עמוד), ו15 שברים של סורג של חלון. באופן מפתיע אין כמעט שום שרידים של המבנה אליו שויכו הפריטים, אך איכות העיבוד ואיכות ההשתמרות לא מותירים ספק שמדובר בעיטור ההולם ארמון של אותה תקופה. כותרות דומות נמצאו בכמה אתרים מרכזיים מתקופת המקרא  – ירושלים, שמרון, מגידו, חצור, ואף באתרים בעמון ומואב. ברוב האתרים הללו הכותרות היו חלק

דרמות, מיסתורין ומסורות בחירבת בית לויה (אוגוסט 2020)

חירבת בית לויה הוא אתר יחודי בדרום השפלה, כ5 קמ מד מז לתל לכיש. שמו העתיק אינו ידוע, וכך גם ההיסטוריה שלו. עם זאת המחקרים הארכיאולוגים שנעשו בו, ובמיוחד בשנים האחרונות, סיפקו מידע רב ועשיר, המאפשר להציע בפירוט חסר תקדים את תולדותיו. האתר הוא גם פנינת טבע, ובמיוחד בפריחה של תקופת האביב. ב1961 נחשפה באופן אקראי מערת קבורה ממזרח לאתר, במהלך יצירת דרך פטרולים. באותה תקופה חירבת בית לויה היתה קרובה לגבול עם הירדנים (“הקו הירוק”). המערה נמצאה שדודה, אבל על הקירות נמצאו שבעה כתובות בעברית עתיקה. על אחת מהן נרשמה כתובת המברכת את אלוהי ישראל ואת יהודה. הכתובת אף

מתחם מיסתורי מתקופת התנ”ך נחשף ליד השגרירות האמריקאית (יולי 2020)

בהרי ירושלים ידועה תופעה ארכיאולוגית מיסתורית של ריכוזי אבנים גדולים, המכונים גם רוגומים. מדובר במצבורי אבנים המרוכזים על גבעה או מדרון מסוים. האבנים עצמם בגודל בינוני (בן אשכולית לדלעת להשתמש בדימוי מעולם הצומח), אך המשקל הכולל שלהם הוא כמה טונות. ניתן להציע שמדובר בסיקול תעשייתי של גב ההר לפיתוח חקלאי, אך יותר חכם להשתמש באבנים להקמת טראסות באזור הררי. אפשרות אחרת היא שאלו מגדלי שמירה על השטח החקלאים, שומרה בלשון המקרא. מנגד ניתן להציע שמדובר במתחמים שהיתה להם משמעות דתית או פולחנית שהיא. ואכן חוקרים מסוימים הציעו שמדובר בבמות הפולחן של תקופת המקרא, אשר ישעיהו וירמיהו כה דיברו בגנותם. חוקר

קנביס בשירות האל? (יוני 2020)

בשנות ה60 של המאה ה20 חשפה משלחת ארכיאולוגית מאוניברסיטת תל-אביב תגלית מפתיעה בדמות מקדש יהודאי בתוך המצודה העתיקה של תל ערד. המקדש הורכב מחצר ובו מזבח, מעין מעבר (“היכל”) ודביר (“קודש קודשים”) ובו שתי מצבות אבן על במה מוגבהת. על המדרגות המובילות אליהן הוצבו שתי מזבחות קטורת. המתחם כולו ניטש בשלב מסוים, אך הוא משימוש בצורה מכבדת. המזבחות הושמו על צידן, וכלל המתחם כוסה במילוי אדמה, אך ללא הרס. ההנחה המקובלת היא כי מתחם פולחני זה פעל במקביל לפולחן הרשמי לאל של ממלכת יהודה שהתקיים בירושלים. היה זה מעין מקדש שדה, מקומי, לטובת הכח שהיה מוצב במצודה, ואולי לתושבי הסביבה.

Protected: האם נמצאה ההוכחה שקברו של ישו אינו בכנסיית הקבר? (מאי 2020)

There is no excerpt because this is a protected post.

מגיפות במקרא וארכיאולוגיה (מאי 2020)

לאור המגיפה העולמית (אני מעדיף לקרא לה בשם הלא-פוליטילי-קורקט “מגיפת וואהן”), כתבתי מאמר ובו סקירה של עדויות ארכיאולוגיות והיסטוריות למגיפות בארץ הקודש בעת העתיקה. אני שמח לבשר שבסוף המאמר יצא בYNET!! – https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5712967,00.html

טקס “האש הקדושה” התקיים לראשונה ללא קהל (אפריל 2020)

טקס “האור הקדושה” הוא אחד הטקסים הדתיים העתיקים והחשובים בתולדות הנצרות בארץ הקודש.  למן המאה התשיעית לסה”נ ישנן עדויות לטקס הזה המתקיים מידי שנה בשבת של הפסחא בכנסיית הקבר, ובשיאו הפטריארך נכנס לקברו של ישו, ולאחר תפילה ביחידות של כ20 דקות הוא יוצא עם לפידים דולקי אש. הנוצרים מאמינים שהאש ניצתה ע”י רוח הקודש, אותה רוח הקודש אשר השיבה את ישו מן המתים באותו הקבר לפני כאלפיים שנה, ומידי שנה היא מפגינה את כוחה שוב באותו מקום, עד עצם היום הזה. בשנה רגילה מתקבצים סביב הקבר כעשרת אלפים צליינים כמהים להדליק את לפידיהם שלהם באותה אש, אותם יקחו לבתיהם. רבים

האם התגלה מקום הנחת ארון הברית בבית שמש הקדומה? (דצמבר 2019)

ספר שמואל מתעד בעיקר את מאבקי שבטי ישראל מול הפלישתים, מאבק שהוביל בסוף למלוכה ע”י שאול ודויד, ויצירת ירושלים כבירת הממלכה. לפי התנ”ך, החפץ הקדוש ביותר לשבטי ישראל היה ארון הברית אשר הכיל את לוחות הברית, ההנחיות של אלוהי ישראל כיצד יש לעבדו. הוא נמסר לשבטי ישראל במעמד הר סיני, ונישא על גבי ארון הברית בידי לויים וכהנים בלבד במהלך נדודיהם במדבר. כאשר הם כבשו את “הארץ המובטחת” לפי התנ”ך הוא הוצב תחילה במרכז הפולחני בגילגל, ויותר מאוחר במשכן אשר בשילה. אלא שמהלך קרב אבן העזר הציע עלי, הכהן המופקד על ארון הברית בשילה, שהארון יובא לשדה הקרב ואו אז

וישימהו למחראות עד היום, גרסת לכיש (נובמבר 2019)

המקרא נוטה לעיתים להיות גרפי ובוטה. כזה הוא המקרה למשל כאשר המקרא מתאר כיצד המלך יהוא הופך בעיר שומרון מתחם פולחן לבעל ל- שרותים ציבוריים: “וַיֹּצִאוּ אֶת-מַצְּבוֹת בֵּית-הַבַּעַל, וַיִּשְׂרְפוּהָ. וַיִּתְּצוּ, אֵת מַצְּבַת הַבָּעַל; וַיִּתְּצוּ אֶת-בֵּית הַבַּעַל, וַיְשִׂמֻהוּ למחראות (לְמוֹצָאוֹת) עַד-הַיּוֹם.” (מל”ב י 26-27). אך האם זהו ביטוי ספרותי הממחיש את תחושת הסלידה של המקרא מפולחן הבעל, או שמא מדובר בתאור אמיתי? שומרון-סבבסטי  נחפרה באופן אינטנסיבי, על ידי כמה משלחות, אך אף אחת מהן לא איתרה שרידים של מתחם פולחני מתקופת המקרא, ו\או שרותים ציבוריים. אך לאחרונה התגלה אימות מסוים לתאור המקראי הבוטה, באתר הנמצא כ100 ק”מ דרומית לשומרון – בתל לכיש.

מגילת עין-גדי פוענחה! (אפריל 2016)

ב1965 רצה קיבוץ עין-גדי להניח צינור מים חדש להשקיית מטעי התמרים בשדות נוה עין-גדי, אלא שהטרקטור חשף רצפת פסיפס עתיקה. צוות ארכיאולוגים הוזעק מירושלים, והחפירות חשפו כמה רצפות של בית כנסת עתיק שהיה פעיל בן 300 ל600 לסה”נ לערך. הוא חדל לפעול בשל שריפה עזה שהחריבה אותו. בחפירות של אזור ארון הקודש נחשפו שרידי מגילות. אחת מהן היתה שלמה יחסית, אך מפוחמת לחלוטין והיה חשש גדול שתתפורר אם ינסו לפתוח אותה. בדיקות פחמן 14 של המגילה קבעו שהיא מהמאה השלישית לסה”נ, משמע היא היתה בשימוש הקהילה כשלוש מאות שנה (!). אך מה תוכנה? במשך 45 שנה שכבה המגילה בכספות “היכל הספר” ,

מיסתורין בתל חוקוק (מאי 2016)

  החל מ2011 מתנהלת חפירה ארכיאולוגית בתל חוקוק , גבעה סמוכה לכביש 65 והצטלבותו עם המוביל הארצי. החפירות מנוהלות על ידי פרופסור גו’די מגנס מאוניברסיטת צפון קרולינה בצ’פל היל, בשיתוף רשות העתיקות. עוד לפני החפירות סקרים שנעשו באזור איתרו שרידים של מבנה שנחשד כבית כנסת עתיק. החפירות הוכיחו מעל לכל ספק שמדובר אכן בבית כנסת עתיק, שהתקיים בן המאה הרביעית לשישית לסה”נ (תקופת התלמוד). כיום ידועים מעל מאה בתי כנסת עתיקים מתקופה זו, אך רק מיעוטם מכילים עיטורי פסיפס. ב2012 פורסם קטע הפסיפס הראשון שנחשף בבית הכנסת של חוקוק העתיקה, ומסתבר שהוא מתאר נושא שטרם תועד בבתי כנסת עתיקים –

ממצאים זעירים, משמעויות גדולות – 2012

לאחרונה התבשרנו על כמה גילוים של ממצאים זעירים אך משמעותיים ביותר לשחזור ההיסטוריה בא”י, בעיקר ההיסטוריה של היהדות העתיקה. בעיר דוד פרופסור רוני רייך ואלי שוקרון דיווחו לפני חודשיים על גילוי טביעת חותם אשר עליו נרשמו האותיות “דכא \ ליה“. לדעתם הכוונה לביטוי “קדוש לה””, ושחותם זה שימש לחתימת מוצרים טהורים שהובאו לבית המקדש. על קריאה זו הביא סוחר העתיקות המתמחה בחותמות, רוברט דויטש, תמיהה, והציע בבלוג שלו שלטביעת החותם היה לשימוש אחר. משנה קדשים, מסכת תמיד ג 3 מציינת שבפאה הצפונית מערבית של בית המקדש היתה “לשכת החותמות“. מסכת שקלים (ה 4), מרחיבה מה היה השימוש של חותמות אלו: “מי שהוא

תיקונים והתקנות – 2012

הפיתוח התיירותי לא מפסיק להתחדש, ורק בשנה שעברה דיווחתי על הפיתוח התיירותי הנרחב בירושלים. אחד החידושים היה השלמת חשיפת תעלות הביוב שמתחת לרחוב שבין בין בריכת השילוח לכותל המערבי. ההליכה מתחת לאדמה, לאורך למעלה מ500 מ’, וסופם אל מול הכותל המערבי היא אחת החוויות המרתקות שתייר יכול לחוות בסיור בירושלים. אלא שבגשמי הברכה של ינואר 2012 הכניסה אל התעלה קרסה, והמעבר נסתם. עמותת אלע”ד פועלת כעת במרץ על תיקון הנזקים ופתיחה מחודשת של כלל המעבר, אך נכון לעכשיו הכניסה טרם תוקנה. עם זאת ניתן עדיין ללכת בתעלה את הקטע שבין “חניון גבעתי” לפינת הכותל המערבי. הגשמים גם הביאו להצפה נדירה

ירושלים על המפה-של גוגל סטריט וויו

התקשורת דיווחה כבר באוגוסט שנה שעברה על הגעת הפרויקט השאפתני של גוגל, “גוגל צילומי רחוב (= Google Street view)”, לישראל. הרעיון השאפתני (והקצת חטטני), הוא מתן צילומי רחוב רציפים של ערים מרכזיות, אותם יכול הגולש לראות על “גוגל מפס (=Google Maps)” בעזרת איקון הדמות הצהובה. לאחרונה נתקלתי ברכבי הפרויקט משוטטים בסמטאות העיר העתיקה, ובהזדמנות אחרת רכב הפרויקט עבר ממש מולי בעודי חונה (באדום צהוב..) בנקודת התצפית של הר הזיתים.  נקוה רק שזה לא יגמר בדו”ח חניה..  נכון לסוף ינואר 2012, הצילומים טרם הועלו בתכנת המפות של גוגל, אך סביר שהדבר יעשה בקרוב.

חגיגת האפיפאניה באתר ההטבלה ליד יריחו, 2012

כמידי שנה, ב18 לינואר נאספו להם אלפי צליינים (וכמה מאות תיירים לצלמם..), בשביל לחגוג את טקס ה”אפיפאניה” (=”ההתגלות”) של ישו כבן האלוהים. השנה הסדירה המדינה חניון פנימי לעשרות האוטובוסים, ולא היה צורך בהסעות פנימיות.  הכל התנהל לפי המתוכנן, למעט האתיופים, שהחליטו השנה לקיים הטקס ביום שלמחרת, עם האשורים. בשעה 11 הגיע הפטריארך היווני-אורתודוקסי, תיאופילוס הג’ אל מנזר “יוחנן המטביל” (=”קאסר אל יהוד” בערבית), וערך את השלב הראשון של הטקס. לקראת השעה 12:00 סיים הפטריארך את תפילתו, והחלה התהלוכה הטקסית ממנזר “יוחנן המטביל” אל גדת הירדן. את תיאופילוס הג’ ליוותה פמליה של אנשי כמורה, ובראשם סדרנים העונדים את התרבוש התורכי, פריט

מקדונלדס במצדה?? – 2011

בקיץ 2011 הוחלט לפתח את האגף התחתון של מרכז המבקרים של מצדה למתחם קניות. זוהי ההתפתחות האחרונה בסדרה של פיתוחים מיסחריים שונים שנעשים במצדה בשנים האחרונות, שכל תכליתם, כך נראה, הוא לייצר עוד כסף עבור הרט”ג. ביטאתי את הסתייגותי מהמגמה בכתבה באתר שלי: https://dannythedigger.com/macdonalds-in-masada ולשמחתי הנושא לדיון בYNET: https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4121740,00.html אני תקוה אם כך שגם בעתיד נמשיך לראות במצדה יותר קניונים של טבע ופחות קניונים של קניות…

(2011) האם התגלה שד עתיק בסינון שפכי הר הבית

מאז 2004 מנהלים במרץ ד”ר גבי ברקאי וצחי צוויג פרויקט יחודי של סינון השפכים אשר הוצאו מהר הבית ב1999 על ידי הווקף. רבות נאמר על הפרויקט והממצאים, וניתן לעקוב אחר גילוים ופרסומים חדשים באתר האינטרנט של החפירות. ניתן גם לראות כאן סרטון חדש ומצוין על הפרויקט. בביקור מזדמן באתר סינון השפכים מהר הבית צחי הזמין אותי לבחון תגלית חדשה ויוצאת דופן. מדובר בשבר אבן גיר אופינית לאזור ירושלים. אך היא היתה מעוגלת בצורה מאד מסוימת. שמא מדובר בשבר פסל פיגורטיבי מהר הבית? אם כן, מאיזו תקופה?? ואיפה שאר הגוף?? שרידי פסל אישה מהתקופה הרומית נתגלו בעבר בסביבות הר הבית, (ראה כתבה

2011-פיתוח חסר תקדים של אתרים בירושלים

המקרא מתאר שעם שובו מגלות בבל לירושלים, ערך נחמיה “מסע לילי” בין חורבות העיר. המראה לא היה מלבב: “..יְרוּשָׁלִַם חֲרֵבָה, וּשְׁעָרֶיהָ נִצְּתוּ בָאֵשׁ” (נחמיה ב 17). בתגובה יוזם נחמיה מפעל לשיקום ירושלים מחורבותיה, ביצורה, ופיתוחה: “לְכוּ, וְנִבְנֶה אֶת-חוֹמַת יְרוּשָׁלִַם, וְלֹא-נִהְיֶה עוֹד, חֶרְפָּה.“ (שם). סיור בירושלים בראשית המאה ה21 מקנה תחושה דומה של פיתוח, אך בעיקר של אתרי עתיקות ותיירות בעיר העתיקה וסביבותיה. שער שכם למשל כוסה בחודשים האחרונים בפיגומים ו”הוסתר” לשם שיפוצים ותיקונים. כעת שהעבודה הושלמה השער היפה ביותר בירושלים נראה יפה עוד יותר!. שער שכם לפני השיפוצים. צילום באדיבות רשות העתיקות שער שכם לאחר השיפוצים. צילום באדיבות רשות העתיקות

(2011) כנסיה עתיקה נחשפה – וכוסתה

“חירבת מידרס” הוא אתר עתיקות די גדול (כ120 דונם) הנמצא 30 ק”מ דר-מע מירושלים, בגבעה שמדרום לישוב “צפרירים”. האתר תועד לראשונה ע”י החוקר הצרפתי ויקטור גרן במאה ה19, אך עד 2010 לא נערכה בו חפירה של ממש. סקרים שבוצעו באתר לימדו שהאתר היה מיושב על ידי יהודים בתקופה הרומית הקדומה, וכאשר מרדו היהודים כנגד הרומאים הם יצרו מתחת לפני השטח מערות מפלט. כיום מערות המפלט שבאתר הם אתר תיירות פופולארי, בעיקר בקרב קבוצות נוער וטיולי בתי ספר. אבן משקוף אחת שתמיד נראתה על פני השטח לימדה על קיומו של מבנה גדול בקרבת מקום, וההשערה היתה כי מדובר בבית כנסת. מראה כללי של

(2011) חג האפיפאניה באתר ההטבלה

לפי בשורת מתי יוחנן המטביל היה פעיל במדבר יהודה (ג 1), וכאשר ישו בא אליו, הוא הטביל אותו בנהר הירדן (ג 6). תאור זה מלמד שאתר ההטבלה צריך להיות לאורך נהר הירדן, אך בקרבת מדבר יהודה. המקום היחידי התואם נתונים אלו, הוא סופו של נהר הירדן, בקרבת שיפכו אל תוך ים המלח, בסביבות יריחו. בשורת יוחנן אף מציינת את שם מקום ההטבלה (“בית עניה מעבר לירדן“, א 28), אך שם מקום זה אינו ידוע ממקורות אחרים. בתקופה הביזנטית החלה להתפתח מסורת לפיה הטבלת ישו ארעה באתר לאורך הירדן הנמצא 8.5 ק”מ מדרום מזרח ליריחו. שמו הערבי של האתר הוא “אל מעטס” (“[אתר]

תגלית מכה גלים – 2010

תגלית מכה גלים הסערה האחרונה פגעה באתרי עתיקות, אך גם חשפה כמה תגליות מפתיעות 16 דצמבר, 2010 “מאז ילדותי אני אוהב לשוטט לאורך קו החוף הזה, נהנה מהנוף ומהגלים, ומקוה למצא משהו מענין” אמר נחמיה, “ככלות, זהו חוף של אתר בן 4000 שנה. אז כמובן שאחרי הסערה, היו לי ציפיות למצא משהו. אבל אני מודה שהתגלית הזו היתה מעל ומעבר למה שציפיתי!”. רוב התקשורת, העולמית והמקומית, עסקה בימים האחרונים במזג האויר. חלקים רבים של אירופה וצפון אמריקה חווים כעת סופות שלגים וטמפרטורות הצונחות לכדי 20 מעלות מתחת לאפס. והשבוע סוף-סוף החורף הגיע גם לישראל. הטמפרטורות צנחו, והחלו ממטרים של גשם מלווה

האם התגלה בית הכנסת של מרים המגדלנית? – 2010

“מצאתי את עצמי באמצע חופשה משפחתית בקפריסין, קופצת בהתרגשות, מתמונה שנשקפה אלי ממסך הפלאפון.” אמרה דינה, עם חיוך גדול על פניה רק לזכר הרגע ההוא. מעטים הם האנשים אשר יתרגשו ממראה של תבליט עתיק על מסך הפלאפון שלהם, אבל לדינה היתה סיבה טובה לשמוח. התמונה אותה קיבלה באמצעות המכשיר הסלולרי שלה היה של תבליט יחיד במינו, הכולל תאור של מנורת שבעת קנים, אשר שותף החפירה שלה, ערפאן נג’אר מצא על רצפת בית הכנסת של מיגדל העתיקה. ממצא כזה הוא בגדר תגלית חלומית לארכיאולוגים רבים. לדינה וערפאן החלום הזה התממש. מיגדל העתיקה, הנמצאת על הגדה המערבית של הכנרת, מעט צפונה לטבריה,

מי הזיז את הפסיפס שלי (*) – 2010

(*) פרפזה על הכותרת של הדו”ח הקודם שלי – “מי הזיז את הסולם שלי”. ב1996 הייתי סטודנט צעיר לארכיאולוגיה, ולפרנסתי עבדתי כמדריך מטעם רשות העתיקות. רוב הפעילות הסתכמה בהדרכת סיור מידי יום שישי בפארק הארכיאולוגי של הכותל הדרומי. ההדרכה הפכה עם הזמן לרוטינה, אך עזרה מאד לשלם את החשבונות.. יום אחד קיבלתי טלפון ממנהל מחלקת ההדרכה של רשות העתיקות. בהתרגשות הוא סיפר לי כי בלוד נחשף פסיפס גדול ויפיפה מהתקופה הרומית, אך כיון שאין לרשות העתיקות ו\או עיריית לוד תקציב לשימור הפסיפס מתכוונים, ובכן – לכסות אותו.. אך לפני כיסוי הפסיפס, הוחלט לאפשר לציבור לראות את הפסיפס במהלך סוף שבוע אחד, וכיון שמצפים קהל רב, הוא שאל

מי הזיז את הסולם שלי? – 2010

“כנסית הקבר” שבעיר העתיקה בירושלים הוא מתחם הקודש הנוצרי החשוב ביותר בארץ ישראל. המתחם נבנה לראשונה במאה הרביעית לסה”נ, ומקודש על ידי נוצרים רבים כמקום הצליבה, מוות, קבורת ותחית ישו. עד עצם היום הזה האתר מושך אליו מליוני צליינים ותיירים כאחד, והוא נחשב לאחד היעדים הפופולארים ביותר ב”ארץ הקודש”. השליטה על האתר נחלקת בין מספר מסדרים נוצרים, והוא מאופין במחלוקות רבות, אשר לא פעם מלוות במאבקים אלימים. ב1852 העותמאנים פרסמו צו (“פירמן”) המקבע את הסדרי הבעלות והליטורגיקה במתחם כנסית הקבר. לפי מסמך זה, הידוע כמסמך ה”סטטוס קוו”, הבעלות על  מתחם נחלקה בעיקר בין הכנסיה המזרחית (היוונית-אורתודוקסית), והכנסית המערבית (הרומית-קתולית). חזקה משנית נקבעה לכנסיה הארמנית, הכנסיה הקופטית, הכנסיה האשורית, והכנסיה האתיופית. סדרי התפילות

תצוגת הפסיפסים בטרמינל 3 של נמל תעופה בן-גוריון – 2010

רוב הנכנסים למדינת ישראל מגיעים בדרך האויר, ובטיסות הנוחתות בנמל תעופה בן-גוריון אשר ליד תל-אביב. בציפיה לעליה בנפח התיירות לקראת שנת 2000, ובמיוחד של קבוצות צליינים נוצריות, ב1994 החליטה רשות שדות התעופה על הקמת טרמינל חדש, אשר כונה “נתב”ג 2000”. עיכובים שונים בבניה, כולל פשיטת הרגל של הקבלן התורכי שזכה במכרז המקורי להקמתו, הביאו לפתיחתו רק ב2004, ושמו שונה ל”טרמינל 3″. מאז פתיחתו זכה הטרמינל במספר פרסים על עיצובו ורמת השירות הגבוהה שהוא מעניק. לאחרונה (מרץ 2009) הוא זכה, שוב, בתואר “נמל התעופה הטוב ביותר במזרח התיכון”. מתוך רצון לעטר את הטרמינל גם בעתיקות מרחבי ארץ-ישראל, פנתה רשות שדות התעופה לרשות