הדפים הבאים מציגים את זכרונות החופשה הנהדרת והמתוקה שהיתה לנו בצפון איטליה, קיץ 2016.
זו היתה חופשה מושקעת במיוחד, כי אוטוטו הגוזלים פורחים ועוזבים את הקן.. תום מתחיל לימודי “מדעי המחשב” באוניברסיטת תל-אביב, ומאי מתחילה את הצבא.
שקד גם אוטוטו הופך לבוגר, מה שאומר שתיכף לא נהיה “קולים” מספיק לשום פעילות משותפת..
אז השקענו במיוחד..
חרשתי אתרי אינטרנט בשביל לבנות מסלול אופטימלי (במיוחד נעזרתי באתר north-italy.co.il), נעזרנו רבות בנלי מ”סולו איטליה” (היא נ ה ד ר ת!), קבענו מלונות מרווחים ורכב מרווח (פרטים בהמשך), וקבענו חבילת גלישה לחו”ל בפלפון של מאי, למען “שקט תעשייתי”..
טיסת הלילה מאפשרת אריזה נוחה במהלך היום, והגעה בנחת לשדה תעופה. סלפי, והיידה לדיוטי-פרי! 🙂
הסיבוב בדיוטי פרי כולל רכישת בטריית גיבוי 10000 מיליאמפר עם שתי יציאות (רק26$!) – מומלץ מאד לטיולים!
עוד סלפי בעליה למטוס..
הטריק הבזוי בזמן האחרון של טייסי אל על להעלאת שכרם גורם שוב לטיסה לאחר בכשעה וחצי, אבל ממילא מגיעים לונציה מוקדם מאד בבוקר, אז אין יותר מידי מה להתלונן..
בטיסה גם נתנו לשקד להיכנס לתא הטייס!..
אנחנו בוחרים להגיע משדה התעופה לאי בהפלגה באוטובוס ימי (“וופורטו“).
הנוף יפיפה ככל שהעיר מתקרבת, אבל המשפחה מתחילה להכבות מהלילה ללא שינה סדירה.. רק אני מצלם..
אבל כשאנחנו נותרים לבד באוטובוס-ים אני מתחיל לצלם בוידיאו, וזה קצת מעיר את החזרזירים..
לבסוף מגיעים לתחנת “סנטה מריה דל גיגליו” (רק לי השם הזה נשמע לי ממש ממש מוזר?..) ומשם ניווט רגלי פשוט וקצר למלון “קטה” 
..
פשוט? – אז ככה – ישר עד לכנסית “מריה דה גיגליו”, ימינה עד שחוצים את הגשר, שמאלה וימינה, שמאלה ברחוב CALLE VESTE, וימינה ל”בריכת משה” (PISCINA S. MOISE). מה הבעיה?..
המלון מקסים! נחבא, קטן, משפחתי, והחדר שלנו מכיל חלון לתעלה, בה מידי פעם שומעים גונדולייר שר (+אקורדיון!) לתיירים נלהבים.
כל כך קיטש, ממוסחר, ועם זאת – קסום!. ולחשוב שלפני 24 שעות היינו בשיגרה בבית..
מתרעננים קצת, וילא – יוצאים לגלות את העיר!
בחנות משקאות הראשונה אני מברך “סלוט” עם שפריץ מקומי..
וילא – לחרוש את העיר!
סיבוב שקיעה ב”פיאצה סן מרקו” מראה כמה העיר הזו יפה! – וממוסחרת.. המוני תיירים, חנויות מזכרות, מסעדות, חלקן עם תזמורת חיה כדי להצדיק אספרסו ב10 אירו..
לארוחת ערב לוקחים המלצת הקונסיירג’ המובילה אותנו למסעדה יקרה להחריד (“אקווה פאזה” , “דמי מפה” 5 אירו לאדם?!?!?), אך בהחלט טעימה.
בלילה המלכה-האם החליטה שהיא עייפה, אך מנגד גברת חזרזרת החליטה שהיא רוצה לאכול..
התוצאה היתה סיבוב לילי קסום ברחובות העיר, ותמונת “נשיונל גי’ואגרפיק” של גשר ריאלטו המפורסם 🙂 –
ועוד אחת, עם הדרדסים –
בואנה נוצ’ה!
מחר עולים לדולומיטים!!
