ירושלים נחשבת לאחד המקומות הקדושים ביותר בעולם הנוצרי. בירושלים ישוע ערך את הסעודה האחרונה, בירושלים הוא הוצא בא למוות, ומירושלים הוא עלה חזרה השמימה לפי האמונה הנוצרית. הסיור הזה יתמקד במסורות נוצריות שהתפתחו בירושלים, ובמיוחד באזור שבין הר ציון לרובע הנוצרי.
לפי המתואר בברית החדשה ישוע מגיע לירושלים לקראת חג הפסח. הוא מחולל ניסים, מטיף כנגד השחיתות הכהנית, ועל קרבתה של אחרית הימים. בערב חג הפסח הוא עורך עם תלמידיו סעודה חגיגית, המקבילה לליל הסדר. אך במהלך שתיית היין הוא מצהיר כי היין מסמל את דמו, וכי המצה מסמלת את בשרו וקרבנו הקרב. מאז המאה ה14 לספירה המסורת הנוצרית מזהה את “אולם הסעודה האחרונה” בקומה שניה של מבנה בהר הציון. סגנון המבנה גותי קדום, ובתקופה הממלוכית הוא הוסב למסגד. בסיור נעריך את הממצאים וזיקתם לארועים המדוברים.
אף שהדבר אינו מתועד בברית החדשה, מסורת קתולית-נוצרית קובעת שמרים לא מתה, אלא נרדמה, ויותר מאוחר ישוע אסף אותה אליו למרומים. בראשית המאה העשרים הושלם מבנה מרשים המקדש מקום הרדמותה של מרים (הדורמציון). בקריפטה של הכנסייה מתחם עגול ובמרכזו פסל מרים הישנה. בתקרה תאור ישוע וידיו פרושות המצפה לאסוף אותה אליו. קומת הקרקע של הכנסייה מוקדשת לארוע אחר, שכן מתועד בברית החדשה – הפנטקוסט. לפי התאור בספר מעשי השליחים חמישים יום לאחר הפסח התכנסו השליחים ורוח הקודש גרמה להם לדבר לשונות רבות, ובכך לאפשר להם להפיץ את משנתו של ישו לעולם. בסיור ננתח את האיקונוגרפיה של האמנות הרבה המוצגת בכנסייה מיוחדת זו ומשמעותה.
ליד הכנסיה נציץ למתחם של הארמנים המקדש לפי מסורת מקומית את ביתו של הכהן הגדול, והמקום בו נחקר ישוע לפני שנמסר למשפט בידי הרומים.
בימי הצלבנים הארמנים נדחקו מכנסיית הקבר והתרכזו ברובע הדרום מערבי של העיר. בימי המלכה הצלבנית מליסנדה נבנתה באזור קתדרלת סינט ג’ימס המהוה הכנסיה המרכזית של הארמנים עד ימינו.
אף שהכנסייה סגורה רוב שעות היממה, ניכנס לחצר המרכזית בחזית הכנסיה ונספר את סיפורם המרתק של הארמנים בירושלים. הכנסיה עצמה מקדשת את זכרו של יעקב, אחיו של ישוע. לפי מסורת מקומית היא גם מחזיקה בשריד מקודש שלו.
לאחר הפסקת צהריים קלה נעשה תצפית פנורמית של העיר העתיקה מעל גגות השוק, ולאחר מכן נלך לאורך חלקים מ”דרך היסורים”. לפי המסורת הנוצרית זהו הציר בו הלך ישוע לפני כאלפיים שנה לאחר שנידון למוות ע”י המושל הרומי. סופה של “דרך היסורים” בכנסיית הקבר, המקום המקדש מקום צליבתו, מותו, ותחייתו של ישוע.
זיהוי מקום הצליבה והקבורה של ישוע החל במאה הרביעית, וב335 נבנתה הכנסייה הראשונה מעל המתחם. מתחם זה עבר שינוים רבים במרוצת הדורות, וכיום הוא משקף בעיקר את השיפוצים בימי הצלבנים.
מאז המ19 החזקה של כנסיית הקבר נחלקת בן שש עדות נוצריות שונות. אנו נתרשם מהארכיטקטורה האקלקטית היחודית של המתחם, ננתח את האמנות הנוצרית שמוצגת בכנסייה, ונעקוב אחר טקס טיהור הקבר היומי המתרחש כבר מאות בשנים.
בחזית כנסיית הקבר ישנו סולם שמאז אמצע המאה ה19 אסור להזיזו בשל מסמך מימי העותמאנים. הסולם מסמל את הסטטוס-קוו שנקבע מאז ימי עותמאנים, ועד היום כמעט ונותר ללא שינוים.