אזור השפלה נודע בתקופת המקרא כקו גבול בן ממלכת יהודה לפלישתים. בשפלה התרחשה המערכה בן דויד וגלית, ובשפלה הועבר ארון הברית מהפלישתים לידי אנשי יהודה. מאות שנים מאוחר יותר השפלה שימשה את מורדי בר-כוכבא במלחמתם כנגד הרומים, כפי שמעידים מערכות תת-קרקעיות מאותם ימים. הסיור הנוכחי יתמקד בשלושה אתרים שנחשפו בשנים האחרונות ובהם התגלו ממצאים מפתיעים הקשורים לתקופות סוערות אלו.
צקלג מתוארת במקרא כישוב פלישתי אשר אכיש מלך מלך העניק לדויד ואנשיו. מצקלג יצא דויד לפשיטות על ישובי הסביבה, ויצר בה את בסיס כוחו. עם זאת, לאחר שהומלך, דויד עזב את צקלג ושב לחברון. צקלג אינה נזכרת יותר בימי דויד, ולמעשה נזכרת רק עוד פעם אחת במקרא, בימי שיבת ציון (נחמיה יא 28). מהמאה ה19 חוקרים שונים הציעו לזהות את צקלג באתרים שונים בנגב. ב2015 הציע פרופסור גרפינקל מהאוניברסיטה העברית לזהות את צקלג בחירבת א-רעי, אתר ארכיאולוגי הנמצא בן תל לכיש לקרית גת. בחפירות אכן נחשפו שרידים מימי דויד, אך חוקרים רבים סבורים שצקלג נמצאת בנקודה דרומית יותר. בסיור נתרשם מהממצאים האחרונים, ונבחן את הצעות הזיהוי השונות.
חירבת מדרס הוא אתר ארכיאולוגי בן 130 דונם הנמצא בלב השפלה, מול מושב צפרירים. שמו העתיק של האתר אינו ידוע, וגם תולדותיו לוטות בערפל. האתר מתאפיין במערות תת-קרקעות רבות, חלקן שימשו גם את מורדי בר-כוכבא. בחלקו הדרומי נסקר מבנה מלבני שפורש כשרידי בית כנסת עתיק. בעקבות שוד עתיקות מתחם זה נחפר והתברר שהוא כנסייה עם רצפת פסיפס מרשימה. גם באזור המערבי של האתר אותרו שרידי מבנה מלבני. חפירות מהשנים האחרונות מרמזות שאולי מדובר במקדש. בסיור נראה את ממצאי החפירות האחרונות, וההצעות השונות לשחזר את אופיו המיוחד של אתר זה.
חירבת קייפא נמצאת 2 ק”מ ממזרח לעזקה, ובסמוך לצומת האלה. האתר זוהה בסקר ארכיאולוגי, ונחפר בן השנים 2007 ל2013 האתר נחפר ע”י פרופסור גרפינקל מהאוניברסיטה העברית. הסתבר שהאתר היה מיושב לתקופה קצרה במהלך המ10 לפנה”ס, והיה לו אופי ביצורי. האם זוהי מצודה מימי דויד המלך? האם היא נועדה להיות מצודת גבול מול הפלישתים? ומדוע היא ניטשה? ומהם הכלי חרס הפולחנים לפסלונים? הממצאים מחירבת קייפא הובילו לדיונים מחודשים, אקדמים וציבורים, על אופיה של ממלכת דויד ושלמה.
במסורת הנוצרית גופתו של גלית הובאה לבסוף לקבורה לצד הדרך בן ירושלים לעזה. כך מתאר את מקום הקבורה צליין נוצרי מהמאה ה6 לספירה: “בשובנו מירושלים ירדנו בדרך ההולכת לעזה ואשקלון. ובמרחק עשרים מיל מירושלים באנו אל הר גלבוע, שם הרג דוד את גלית. שם גם מתו שאול ויונתן. ושם קבור גלית באמצע הדרך ותל עצום לראשו, גל אבנים, הר נישא עד כדי כך שבמרחק עשרים מילין אין למצא אבן שאפשר להרימה, כי מנהג הוא שכל מי וכל אימת שעובר שם, נושא שלוש אבנים ומשליך על התל.”
אתר זה זוהה בחירבת חנות, ליד מושב מטע. לצד הדרך אכן ישנו גל אבנים גדול, שעד היום טרם נחפר.